זו חוצפה! 2

למדנו בשבוע שעבר כי ילד שמתנהג בצורה חריגה ובחוצפה, יודע כי התנהגות זו לא תעניק לו מחיאות כפיים ויחס טוב, אז מדוע הוא עושה זאת? - מפני שהוא זועק לעזרה, שמשהו מעיק עליו ומצער אותו. הוא משתמש בזעקה הזו, כדי שנטה אוזן לעזרתו. רובנו משיבים רק בגערה, בכיבוי השריפה, אך לא מטפלים בשורש הכאב, ואז הילד יותר מתוסכל.

אך עם כל הכבוד לרצון לעזרה שהילד זועק, כיצד צריך להגיב על חוצפה באופן המיידי?

כדי לשמור על הגבול והמשמעת בבית, חייבים להגיב לילד מיד ולומר לו (לא בכעס המראה חוסר שליטה ויצר נקמה): "לא מדברים ככה לאבא!. אני רואה זאת, אתה נסער, שתירגע תדבר איתי". רבים מההורים שרואים התנהגות לא טובה או דיבור של חוצפה, מיד שולפים את 'העונש': "דיברת לא יפה - תקבל עונש", אך כולנו יודעים שענישה לא מחנכת, לא משנה את הילד ולא נותנת לו לשנות דרך בחיים.

רבים משתמשים בדברי שלמה המלך: "חושך שבטו שונא בנו", אך אמר האדמו"ר מבעלזא, כי רבים שוכחים אתה משך הפסוק: "ואוהבו שיחרו מוסר", שהדרך הנכונה היא לחנך את מי שאוהב את ילדו, הוא ע"י שמלמדו מוסר, ולא כתוב שמרביץ לו או מאיים עליו.

צריכים להגיב לילד ולומר לו: "אתה לא מדבר אליי כמו שמדברים לאבא ולאמא. לכן, אני לא יכול לדבר איתך. עוד חצי שעה שתירגע, כשתבוא לדבר אליי כמו שמדברים לאבא ולאמא - אני אענה לך!".

הצורה הזו מומלצת עוד יותר לדו שיח עם מתבגרים, ששם וודאי לא מומלץ להיכנס איתם לעימותים. וצורת הדיבור זו עם ישוב הדעת גורמת להרבה הבנה!. כשהילד רואה תגובה זו, הוא מבין שהוא לא הרוויח כלום בדיבור כזה, אלא שלא מוכנים לפתוח עימו שיח.

והכי חשוב - לא להיגרר לחוצפה שלהם ולכעוס, אנחנו רק יוצאים מפסידים ונכנסים לכעס, צער ותסכול. צריך לשמור על איפוק וכבוד אישי, ולומר: "סליחה, אבל לא מדברים אליי ככה". אך זה לא הזמן כעת לטפל בו וללמד אותו לקח, כעת זה זמן סערה אצל הילד, וצריך רק להעמיד אותו במקום, אך לא לערוך לו משפט, כי כעת הוא לא כלי לקבל זאת, אלא ממתינים ואח"כ מטפלים.