בַּסְכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים

כְּשֶׁמַּגִּיעַ חַג סוּכּוֹת הַקָּדוֹשׁ צְרִיכִים לִשְׂמוֹחַ מְאֹד שֶׁאֲנַחְנוּ זוֹכִים לְקַיֵּיִם אֶת הַמִּצְווֹת הַקְדוֹשׁוֹת שֶׁל סוּכָּה וְאַרְבַּעַת הַמִּינִים, וּכְשֶׁיּוֹשְׁבִים בַּסֵּכָּה הַקְדוֹשָׁה צְרִיכִים לִזְכּוֹר שֶׁאֲנַחְנוּ מֵקָפִים מִכָּל הַצְדָדִים עִם הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹשְׁבִים בְּצִלּוֹ שֶׁל הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, בְּצֵל הָאֱמוּנָה.

אָחִי אֲהוּבִי, חֲבֵרִי חֶמְדַּת לְבָבִי, תַּכְנִיס בְּתוֹכְךָ שֶׁהַכֹּל זֶה הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל מַה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה זֶה אֱלֹקוּת, דוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר – הַכֹּל רַק תַּחְפֹּשֶׁת, הַכֹּל זֶה כְּמוֹ לְבוּשׁ שֶׁהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ הִתְחַפֵּשׂ בּוֹ, אֲבָל הַכֹּל זֶה רַק הוּא, וְשׁוּם דָּבָר לֹא קּוֹדֶה מֵעַצְמוֹ, הַכֹּל מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן מְדַיָּק, כִּי מִצְוַת הַסֶכָּה מְסֶגֶלֶת לֶאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (וַיִּקְרָא כג, מב-מג): "בַּסֶכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים ... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם״, שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְשֶׁהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ מְנַהֵל הַכֹּל, הוּא הַכֹּל, הוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל, וְגַם כָּל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלֶיךָ אִישִׁית, כָּל דָּבָר שֶׁלְךָ וְשֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלְךָ – הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן מְדַיָּק וְהַכֹּל רַק לְטוֹבָתְךָ.

דַּע לְךָ, רַבֵּנוּ זַ״ל אוֹמֵר (שִׂיחוֹת הָרַ״ן, סִימָן נג): "מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה חַיָּיו חַיִּים", מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה חַיֵּי חַיִּים טוֹבִים, וְהוּא מְבַלֶּה אֶת יָמָיו בְּטוֹב, כִּי כְּשֶׁהוֹלֵךְ לוֹ טוֹב, הוֹלֵךְ לוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה – הֲרֵי זֶה טוֹב, וַאֲפִילוּ כְּשֶׁלֹא הוֹלֵךְ לוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה, יֵשׁ לוֹ יָמִים קָשִׁים, יֵשׁ לוֹ כְּאֵב וְיִסּוּרִים – עֲדַיִין טוֹב לוֹ, כִּי הוּא סוֹמֵךְ שֶׁהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו וְיַעֲזֹר לוֹ, כִּי הַכֹּל מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, הַכֹּל מַגִּיעַ מִמֶּנּוּ – אָז חַיָיב לִהְיוֹת שֶׁהַכֹּל רַק לְטוֹבָה. "אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, חַיָּיו אֵינָם חַיִּים כְּלָל", כִּי בְּרֶגַע שֶׁעוֹבֵר עָלָיו מַשֶׁהוּ רַע – כְּבָר אֵין לוֹ חַיִּים, אֵין לוֹ בְּמַה לְהִתְנַחֵם, כִּי אִם אֵין לוֹ אֱמוּנָה, אֵין לוֹ כְּלוּם, כִּי הוּא חַי בְּלִי הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, "אֲבָל עַל יְדֵי אֱמוּנָה, מַה טוֹב וְיָפֶה הַחִיּוּת שֶׁלּוֹ".

כְּשֶׁאַתָּה בַּסֵּכָּה תְּצַיֵּר לְעַצְמְךָ שֶׁאַתָּה עַכְשָׁו נִמְצָא בִּפְרָטִיּוּת, אַתָּה וְהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, יֵשׁ לְךְ עַכְשָׁו אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְדַבֵּר בִּפְרָטִיּוּת; תָּשִׂיחַ אֶת לִבְּךָ אֶל הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ בַּשָּׂפָה שֶׁלְךָ, בַּשָּׂפָה שֶׁנֹחַ לְךָ לְדַבֵּר. תְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ עַל אֱמוּנָה חֲזָקָה, תְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַמִּלִּים הַסְפוּרוֹת שֶׁמְבַקְשִׁים בַּתְּפִלָה כְּשֶׁנִּכְנָסִים לַסֶכָּה: "וְתִתָּן לִי זְכוּת לָשֶׁבֶת וְלַחֲסוֹת בְּסֵתֶר צֵל כְּנָפֶךָ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תַּעֲזֹר לִי שֶׁאֶזְכֶּה כָּל יְמֵי חַיֵּי לִזְכּוֹר מִמְּךָ, שֶׁתָּמִיד אַרְגִישׁ שֶׁאַתָּה אִתִּי, עַמִּי וְאֶצְלִי, שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב תַּחַת צִלְךְ, כָּךְ לֹא אֶרְדּוֹף אַחֲרֵי אֲנָשִׁים, לֹא אֶתְחַנֵּף לְאַף אֶחָד, לֹא אֲפַחֵד מֵאַף אֶחָד, אֲנִי אֵדַע שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לַעֲזוֹר לִי וְאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהַזִיק לִי, הַכֹּל מִמְּךָ".

(עֲצָתוֹ אֱמוּנָה בְּרָכָה-א תשפ"ז)