עלה אכילה - גדר איסור אכילה חוץ לסוכה

גדר איסור אכילה חוץ לסוכה

ע"פ ספר קול דבר ש"י, בעניני מצות סוכה, מאת הרה"ג ר' שמעון יעקב אוהר שליט"א

כתב הפרמ"ג (סי' תרמ אשל אברהם סק"י) שגם אונן שפטור מכל המצות מ"מ חייב בסוכה, דמה דפטור מן המצות הוא דוקא בשוא"ת שלא לקיים את המצוה, אבל סוכה עובר בקום עשה שאוכל חוץ לסוכה. [והוא כשיטת הפני יהושע (סוכה כה, א) ודלא כרעק"א (שם) שאין איסור אכילה חוץ לסוכה אלא שמוטל עליו לקיים מצות עשה שתהיה אכילתו בסוכה, והאוכל מחוץ לסוכה הוי רק שו"ת]. אלא שצ"ע, הרי בפשוטו סברת הפנ"י היא משום שהאכילה היא מעשה המצוה, והחפצא דסוכה הוא תנאי המצוה, ומאחר שאונן פטור ממצוות אין אכילתו מעשה מצוה, וממילא אין בזה שום איסור.

והג"ר דוד כהן (בשלם סוכו דף רלא) הסביר שיטת הפרמ"ג, שבדרך כלל במצות עשה הוי רצון התורה שיעשה את מה שציוותה עליו, וכמו שנתחייב לאכול כזית בלילה הראשון בפסח ובסוכות. אך במצות אכילה בסוכה אין רצון התורה שיאכל האדם בסוכה, והראיה לזה דאי לא אכל בסוכה לא ביטל רצון ה' כלל, אלא חייבה התורה שאם יאכל או יבוא לעשות קביעות דירה - תהא אכילתו וקביעות דירתו בסוכה. והיינו שהחיוב אינו בדרך חיובית שחייב לאכול בסוכה, אלא ציותה תורה שלא יקבע דירתו חוץ לסוכה וקביעותו תהיה רק בסוכה. ולפי זה, ביטול המצוה הוא באופן שעושה מעשה וקובע את דירתו חוץ לסוכה. וזה בא הפרמ"ג לחדש, שכיון שביטול המצוה הוא במה שעושה מעשה קביעות דירה חוץ לסוכה, שבזה עושה סתירה לציווי התורה, לפיכך עבירה כזו אין חומרתה כעשה אלא כלאו, כיון שמבטל את רצון ה' וציווי התורה במעשה הסותר אותם. וגם אונן אסור לו לעשות מעשה שהוא כנגד רצון ה', עכת"ד הגר"ד כהן.

והנה ידוע חידושו של ההפלאה (כתובות כד, ב) שמצוה הצריכה להתקיים ע"י שני בני אדם מוטלת מן התורה המצוה על שניהם. ובגמ' קידושין (לד, א) מבואר שאין לפטור הנשים מצד שהזמן גרמא, דכיון דאנשים אין יכולים לקיים המצוה אלא עם נשותיהם, דתשבו כעין תדורו בעינן, הו"א שלכן גם הן חייבות בה מן התורה [והיינו ע"ד סברת ההפלאה], משום הכי צריך מיעוט "האזרח" לפטרן.

ונראה שזהו מקור לפרמ"ג, דס"ל שזה גופא מה שהדרשה מחדשת, שאין לתורה ענין שיאכל בסוכה או דיקבע עצמו לישון בה, דא"כ גם נשים היו חייבות בה וכסברת ההפלאה, אלא גדר מה שחייבה התורה הוא לומר שאם יאכל או יבוא לעשות קביעות דירה - תהא אכילתו וקביעות דירתו בסוכה, ולהכי שייך למפטר נשים ממצות סוכה, דהרי גם האנשים אינם מוכרחים לקיים המצוה בקום עשה [אלא חיובם הוא בדרך שלילה שלא יקבעו דירתם חוץ לסוכה], ואין כאן סברת ההפלאה לחייב הנשים.