עלה הנהגה
בגליון הקודם הרחבנו אודות ספר 'החפץ-חיים - חייו ופעלו' מאת הרב משה ישר ז"ל, הנדפס בימים אלו במהדורה מחודשת ומאירת עינים על ידי מכון עלה זית. להלן גרגירים מתוך הספר הנוגעים לחג הסוכות.
מטעם זה נכתבה גם המשנה בסגנון כה קצר ועמוק. כל תיבה ותיבה נכתבה מתוך דייקנות מיוחדת עד שאין בה יתר כלשהו, כי רבנו הקדוש וחכמי דורו מסדרי המשנה, שמשום "עת לעשות לה'" התירו כתיבת תורה שבעל פה, היו זהירים עד מאד בכתיבתם והיו משתדלים לצמצם ולקצר בכתיבה עד כמה שאפשר. כמו כן היו כמה מחכמי המשנה רושמים לזכרון איזה הלכות, ואע"פ שחז"ל דרשו: "אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות", אך היו משום כך מקצרים דבריהם וכותבים, בראשי תיבות או בלשון קצרה ומדויקת ביותר, בבחינת "מועט המחזיק את המרובה".
המשנה ברורה
בנו הגדול, הגאון ר' ליב, שעזר על ידו הרבה בחיבור ה"משנה ברורה", מספר, שעם גודל אמונתו של אביו בחכמים לא סמך על שום פוסק עד אשר עיין בעצמו במקורות ההלכה, בדק ובחן כל דעה ושיטה. תחלה למד כל סוגיא וסוגיא בעיון גדול עם כל המפרשים הראשונים עד ספרי הטור והמחבר, והכל במתינות ומבלי דחיקת השעה, עד אשר בא לשלחן ערוך עם נושאי כליו. גם שם רבתה העבודה להכריע בין המפרשים האחרונים, שגם שם יש חלוקי דעות הרבה. יגע ועמל הרבה עד אשר הקים סימן אחד להכריע בין החולקים ולקבוע ההלכה.
ביתר שאת ניתן להסביר את סגנונה הקצר והעמוק של המשנה, על פי דברי הגאון ר' חיים מוולוז'ין בהקדמתו לספר "שנות אליהו" לסדר זרעים: "... רבי שסדר לנו שישה סדרי משנה וברוח ה' אשר דבר בו כלל בם כל הת"ר סדרי משנה ששנו דורות הראשונים וכל הברייתות והתוספתות ליכא מידי מינייהו דלא רמיזי במתניתין". והיה החפץ-חיים רגיל לומר: "אלמלא נאבדו מאתנו מאות הסדרים והפרקים, היה כל ענין ברור ונהיר לנו כל צרכו, ללא שום קושיות ותמיהות". (עמ' קפג קפד; הערה נט שולבה בגוף הדברים)
האתרוג והשידוך
פעם בא אל החפץ-חיים אב אחד, יהודי בא בימים, כדי לשאול עצה מפיו: היות ומציעים לבתו, בחורה בוגרת, שידוך עם בחור שאינו מחונן בכל המעלות שאותן חיפש במשך כל הזמן, האם יגמור שידוך זה או ימתין לחתן נאה הימנו?
השיב לו החפץ-חיים בלשון זו: "יהודי משתדל לרכוש אתרוג מהודר. מוכן הוא לשלם כסף רב ובלבד שיעלה בידו להשיג אתרוג נאה ללא שום כתם. אך במה דברים אמורים, כשעוד ישנו זמן מרווח עד לחג, אז יכול אדם להרשות לעצמו לברור. ואילו משמגיע ערב החג ושהות עוד אין, אזי נוטלים מכל הבא ביד. הוא הדין גם ביחס אליך - סיים - הנך כבר, בלי עין הרע, יהודי בא בימים ובתך הרי כבר מזמן "הגיעה לפרקה", אל לכם איפוא לברור יותר, אם רק מתאים הוא השידוך כלשהו". (עמ' רעו)
נשמר בכל מילה ואות שלא יהא משתמע לתרי אפי. סיפר נכד אחיו, הגאון ר' דוד הכהן ליבוביץ זצ"ל, שבעסקו בסידור הלכות סוכה צירף אותו דודו זקנו ללימוד בצוותא. משפעם העיר לו ר' דוד שהלשון בהעתק איזו הלכה איננה די ברורה ומדויקת, הודה לו החפץ-חיים ואמר: "מה' מענה לשון, אולם שומה עלי להזהר לדייק בלישנא כמיטב יכלתי, כדי שלא יבואו אחרים לאחר מכן וילמדו בדברי אחרת ממה שכיוונתי".
מעין זה מספרים, שפעם שאלו תלמידי הגר"א את רבם, מפני מה הוא מקצר כל כך בחידושיו, ביאוריו והגהותיו, והשיב, כי הלכה פסוקה היא ש"דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב" (גיטין ס, ב), ורק כדי שלא תשתכח תורה מישראל התירו לכתוב. מעתה, כל כמה שאפשר למעט בכתיבה טפי עדיף.
