עלה מצוות - טעמים רבים למצוות סוכה וד' מינים – ושורש אחד לכולם

ה' ענינים בסוכה מצינו בראשונים וגדולי האחרונים ביאורים שונים בענין הסוכה, אשר לכאורה לא קרב זה אל זה. ואלו הם:

א] לזכור ניסי המדבר.

בטור (או"ח סימן תרכה) כתב שיושבים בסוכות "כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו" של הקב"ה שהקיף אותנו בענני הכבוד לבל יכה בנו שרב ושמש. וכן פירש הרמב"ן (ויקרא כג, מג), "כי צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה". וכתב דהוא הדין למ"ד סוכות ממש, אנו יושבים בסוכות כדי "שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה, והשם היה עמהם לא חסרו דבר". וכ"כ החינוך (מצוה שכה).

ב] יציאת ישראל ממדבר שממה לארץ חמדה טובה.

הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג פרק מג) פירש ענין הסוכה למ"ד סוכות ממש, שיוצאין מן הבתים המלאים כל טוב ויושבים בסוכה כדי לזכור שכן היה עניננו בתחילה בהיותנו במדבר, ושוב הביא הקב"ה אותנו אל ארץ טובה בבתים נאים וכו'. וכעין זה פירש הרשב"ם (ויקרא כג, מג), עיין שם.

ג] מעלתן של ישראל שהלכו אחר ה' במדבר.

רבינו בחיי (ויקרא כג, מג) פירש למ"ד סוכות ממש, שיושבים בסוכה כדי לפרסם "גודל מעלתן של ישראל במדבר שהיו הולכים עם כובד האנשים והנשים והטף במקום ההוא אשר אין בטבע האדם לחיות בו".

ד] הבדלה מן העמים ומן העולם הזה.

הרמח"ל בדרך השם (חלק ד פרק ח אות ב) פירש למ"ד ענני הכבוד וז"ל, כמו שעל ידי העננים ההם היו נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ, כן היתה נמשכת להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד, נבדלים מכל העמים, ומנושאים ומנוטלים מן העולם הזה עצמו, ועליונים ממש על כל גויי הארץ, עכ"ל.

ה] השראת השכינה.

הגר"א בשיר השירים (א, ד) כתב שענני הכבוד נסתלקו בחטא העגל, וחזרו כשהתחילו בני ישראל מלאכת המשכן בט"ו תשרי. ובאדרת אליהו (פרשת כי תשא) פירש יותר, שענני הכבוד הם הביטוי לריצוי שנתרצה להם הקב"ה לאחר חטא העגל והסכים להשרות שכינתו בתוכם, כי לאחר חטא העגל ביקש משה רבינו "ילך נא ה' בקרבנו" (שמות לד, ט) דהיינו שישרה שכינתו בתוכנו ולא ע"י מלאך גרידא, ועל זה השיב הקב"ה (שם, י) "הנה אנכי כורת ברית" דהיינו שהבטיח לו שישרה שכינתו בישראל, והיינו ע"י ענני הכבוד, עכת"ד בקצרה.

ז' רמזים בד' מינים גם במצות ד' מינים מצינו במדרשים ובספרי קדמונים כמה רמזים שונים, והנה לך שבעה:

א] ד' מיני ישראל באגודה אחת.

במדרש (ויקרא רבה ל, יב) איתא שהאתרוג כנגד אלו שיש בהם תורה ומעשים טובים, הלולב כנגד אלו שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים, הדס כנגד אלו שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה, והערבה כנגד אלו שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומסיים המדרש, "ומה הקב"ה עושה להם, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה וכו'".

ב] אברי הגוף.

במדרש (שם יד) איתא שהלולב דומה לשדרה, ההדס דומה לעין, הערבה דומה לפה, והאתרוג דומה ללב. ועל זה נאמר (תהלים לה, י) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך".

ג] התאחדות ד' אותיות של שם השם.

במדרש (שם ט) איתא שכל אחד מן ד' מינים כנגד הקב"ה, ובבית יוסף (או"ח סימן תרנא) ביאר עוד בשם הרקנטי שהד' מינים רומזים לד' אותיות של שם השם, וכתב שמטעם זה צריכים לחבר האתרוג ללולב בשעת הנענוע ולנענע כל הד' מינים ביחד, עיין שם מעשה שהיה שנגלה לו סוד זה בחלום. וכן איתא בנוסח יהי רצון הנדפס בסידורים לפני נטילת לולב: "בפרי עץ הדר וכפת תמרים וכו' אותיות שמך המיוחד תקרב אחד אל אחד והיו לאחדים בידי ולידע איך שמך נקרא עלי וייראו מגשת אלי וכו'".

ד] אות נצחון על משפט של ראש השנה.

במדרש (שם ב) איתא, ישראל ואומות העולם באין לדין לפני הקב"ה בראש השנה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא, ע"כ.

ה] יציאת ישראל ממדבר שממה לארץ חמדה טובה.

הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג פרק מג) כתב בטעם מצות ד' מינים וז"ל, שהם שמחה בצאתם מן המדבר, אשר היה "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות", אל מקום האילנות נותני הפרי והנהרות. ולקח לזכרון זה הנאה שבפירות, והטוב שבריחו, והיפה שבעלים, והטוב שבעשבים גם כן רצוני לומר ערבי נחל, עכ"ל.

ו] השגחת ה' שלא ע"י מלאך.

האלשיך (פרשת אמור) כתב בשם "שמעתי אומרים" ש"ארבעה מינים אלו אין להם שר שוטר עליהם להגדילם ככל שאר המון אילנות ועשבים אלא הקדוש ברוך הוא מגדילם בעצמו".

ז] להכניע אויבי ישראל.

הרמח"ל בדרך השם (חלק ד פרק ח אות ב) מבאר וז"ל, ואור השם, ברוך הוא, מאיר על ראשם של ישראל ומעטירם, באופן שתהיה אימתם נופלת על כל אויביהם, על ידי נטילת הלולב ומיניו, והוא מה שאמר הכתוב (דברים כח, י): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" וכו', עכ"ל, עיין שם באורך.

שורש הענין ונראה לפרש שכל הענינים והרמזים הנ"ל מרועה אחד ניתנו, ובשורשם הכל ענין אחד. ובהקדש ב' יסודות:

א] המשפט בר"ה בין ישראל לאומות העולם הוא על קיום האומה שהוא נגד טבע הבריאה.

הנצי"ב (העמק דבר ויקרא טז, כט) ביאר ענין המשפט וז"ל, המלחמה הוא עם כלל קיום האומה, שהוא נגד טבע הבריאה ואין מזל לישראל, ורק השגחת ה' שבא ע"פ תורה ועבודה וגמ"ח מקיימם, ועל זה המה שרי אוה"ע מדיינים או שראוים לאבדם או להכניסם בכלל אוה"ע, עכ"ל.

ב] הארת הקב"ה מתחזקת במה שמתאחד, וזו מעלת ישראל על אומות העולם.

כתב הרמח"ל במאמר החכמה וז"ל, וצריך שתדע, שהנה האדון ברוך הוא, הוא אחד, ואין הארתו מתחזקת אלא במה שמתאחד. והנה ישראל, אף על פי שבאישיהם הם רבים, נקראים "גוי אחד", והם ראויים לשתתחזק בם הארתו, יתברך, אמנם האומות הן רבות ונפרדות לגמרי, ואינן נתקנות בייחוד, ונמצאות רחוקות מהתיקון לגמרי, ואין להן תיקון אלא שישתעבדו לישראל, ואז מה שמצד עצמן הן בריבוי, כמו שזכרנו, הנה מצד ישראל ישובו להתקשר, ויחזרו גם הן לבחינת אחדות, ואז יהיו ראויות גם הן לקבל קצת הארה מאור הייחוד, עכ"ל.

ביאור רמזי ולאור זה נראה לבאר רמזי הד' מינים, ונתחיל ברמז א] ד' מיני ישראל באגודה אחת, וכן ד] אות נצחון על משפט של ראש השנה, שלפי המבואר ברמח"ל שניהם עולים בקנה אחד, כי על ידי אחדותם של ישראל זוכים להיות עם ה' ונבדלים מן הטבע, מה שאין כן אומות העולם שאינם מתאחדים. ובזה יתבארו גם שאר הרמזים: ב] אברי הגוף, כי על ידי התאחדות כל עצמותיו של האדם להלל לה', הארתו יתברך מתחזקת בו. ג] התאחדות ד' אותיות שם השם, ששם ה' מתאחד כביכול באחדותם של ישראל כנ"ל. ה] כנגד יציאתם ממדבר שממה לארץ חמדה טובה, כי ארץ ישראל היא מקום המובדל ומוקדש לעם ה', אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה בהשגחה ישירה ללא שר. ו] כנגד השגחת ה' שלא ע"י מלאך, כי זהו כל ענין הנצחון על אומות העולם שזכינו להיות חלק ה' הנבדלים מן הטבע ומושגחים על ידו כביכול שלא ע"י שר, כמ"ש הנצי"ב. ז] להכניע אויבי ישראל, כי בחג שמחים על שנצחו עליהם בדין, ואומות העולם נתקנים על ידי זה שמשתעבדים לישראל כמו שכתב הרמח"ל.

ביאור טעמי ונראה לברר גם חמשת עניני הסוכה לאור האמור: א] לזכור ניסי המדבר, שכל חיותם ומציאותם היתה למעלה מדרך הטבע, ובזה היתה ד] הבדלה מן העמים ומן העולם הזה כמו שפירש הרמח"ל. [ויש להוסיף שמה שכתב הטור שהענן הגן מן השמש יש בו עומק בבחינה רוחנית, כמו שכתב הפרי מגדים (או"ח סימן תרכה) "להורות אין מזל לישראל ושלא לעבוד לכוכבי לכת ולי"ב מזלות". כלומר, כי הי"ב מזלות תלויים במהלך החמה, והענן הפסיק בין החמה ובין ישראל.]

ובזה יובן גם ענין ב] יציאתם ממדבר שממה לארץ חמדה טובה, כמו שביארנו למעלה שארץ ישראל היא מקום המובדל ומוקדש לעם ה', מושגח ע"י ה' ולא ע"י שר. אמנם הענין השלישי ג] להראות מעלתן של ישראל שהלכו אחר ה' במדבר, לכאורה אינו קשור להנ"ל. אבל יתכן לבאר כמו שראיתי בספר זמן שמחתנו להגאון רבי דוד כהן שליט"א (מאמר לז) על פי דברי הזוה"ק ודברי הגר"י סרנא זצ"ל, דהוי זה לעומת זה, שכלל ישראל הראו אהבה לה' כשהלכו אחריו בארץ לא זרועה, וכנגד זה זכו לענניו, שזה מראה חיבת ה'. וענין ה] השראת השכינה מובן היטב שזהו כל מעלת ישראל שהקב"ה שוכן אתם ומשגיח עליהם.