'מאסף אותנו לביתו': השפת אמת בד"ת לסוכות תרל"ה, שבראשם כתב שהם רק 'לקוטי דברים', כלומר שהד"ת לשנה זו הם רק לקוטים קצרים ממה שחשב ואמר בשולחנותיו הקדושים בימי החג. והרי כל תורותיו מצטיינות במיצויים של רעיונות עצומים בדברים קצרים, אכן בשנה זו, הדברים קצרים עוד יותר ולכן הוא מתאר את מצוות הסוכה בכמה מילים קצרות אך ציוריות מאוד ורבות משמעות ועומק.
סכות נק' חג האסיף שכל אחד מאסף כל רכושו לביתו. ולכן צריכין לזכור כי אנחנו וכל אשר לנו להשי"ת. וכמו שכאן היא זמן אסיפה כמו כן הוא לעילא שהקב"ה מאסף אותנו לביתו והוא הסוכה.
והיינו שבחג הסוכות ישנו ביטוי מוחשי ומציאותי לעובדה כי 'אנחנו וכל אשר לנו להשי"ת', והוא מצוות הסוכה שהיא כידוע הדבר היחיד בזמנינו ש'שם שמים חל עליה' בכך שהיא נאסרת בהנאה כהקדש כל שבעה, (סוכה ו.) והיא הכונסת את ישראל לתוכה. ובהמשך דבריו שם באותה שנה ישנו ביטוי נשגב נוסף, והוא 'שאנחנו כמו אורחים בביתו של הקב"ה', ולכן בשמ"ע האורח מקבל מאת המארח ליווי לביתו, בדמות ההארות של שמ"ע ושמח"ת, שהם כבר מה'חיות החדשה' שיורדת במועדים הללו 'לכל הנבראים'.
שמ"ע הוא ברכת החג. כי מצות סוכה לצאת מדירתו לחסות בצלו ית'. ואנחנו כמו אורחים בביתו של הקב"ה. וכ' ביום השמיני שלח את העם. ושלוח לשון לוי' שבעה"ב צריך ללות האורחים. והוא מה שמצות סוכה וימי החג נותנין ברכה לישראל לבתיהם... כי בכל שנה ניתן חיות חדש בר"ה ויוכ"פ סוכות לכל הנבראים.
'תחת כותל אחד': ובעומקם דברים אלו בנויים על אמרת הקודש הנשגבת שבזרע קודש מהמגיד מקאזניץ הכותב על מצוות הסוכה שהיא ש'כדרך שהחושק לוקח את חשוקתו תחת כותל לשמח עמה', הנה דווקא בתוך ההסתר שיש 'מאחורי הכותלי של הסוכה והסכך, יש את האפשרות של כלל ישראל להסתתר שם ולהיות 'עמו ית"ש במקום אחד'.
הוי"ה בשם אדנ"י. ועל דרך זה פירש המגיד מקאזניץ, על פסוק הנה זה עומד אחר כתלינו, כדרך שהחושק לוקח את חשוקתו תחת כותל לשמח עמה, וזהו שנאמר שעומד עמנו תחת כותל אחד. וזהו שנאמר מה רב טובך אשר צפנת, על דרך הנ"ל. ואמר אחר כך תסתירם בסתר פניך, כביכול במקום שפניך - פנימיות אלהותך נסתר שם, ונהיה גם אנחנו שם עמו ית"ש במקום אחד. וזהו שנאמר תצפנם בסוכה, כנ"ל שסוכה מורה על זה, והכוכבים נראים בתוכה מורה על אורות הפנימים המאירים בסוכה כנ"ל.
ובפשטות הכוונה כבספה"ק, שדווקא ההסתר שהקב"ה מסתיר את עצמו מישראל בימי הדין, הנקראים 'בכסה ליום חגינו' ו'פנימיות אלהותך נסתר שם', ולכן 'נסתר השם הוי"ה בשם אדנ"י', והוא מאפשר את העמידה של ישראל יחד איתו תחת הכותל, וכך נועד ההסתר של הדין הימים הנוראים, כדי להגיע לסוכה יחד עם הקב"ה. אמנם הדברים צריכים ביאור עצום, שהרי כבספה"ק חג הסוכות הוא כבר הגילוי העצום של השמחה בהשי"ת, הן בסוכה בחי' 'וישמחו בך כל חוסי בך... ותסך עלימו ויעלצו בך יודעי שמך', והן בד' המינים שכתוב בהם בפירוש בתורה ושמחתם לפני ה' אלוקיכם. א"כ צ"ל מאוד איזה 'הסתר וכותל' מהאלקות יש בחג הסוכות עד ש'פנימיות אלהותך נסתר שם', המאפשר תחתיו את ההתייחדות של ישראל וקוב"ה.
'כהוויה בפני עצמה': ולהבין את היסודות הפנימיים של חג הסוכות ושמ"ע וטרם נביא דברי קודש הרר"פ מקארעץ אודות החג, נחזור על מושג ה'נסירה' כמו שביאר בספר סוד ישרים על ראש השנה אות כ"ו, שהיא מחשבת 'תפיסת הבריאה' את עצמה כהוויה בפני עצמה, שאינה תלוייה בדבר ובאיש, ויש לה גם בחירה חופשית לעשות כרצונה. תפיסה עצמאית ונפרדת הנפתחת ומתחדשת ומתעצמת מחדש בכל שנה ביום יצירתה הראשונה.
ויען שבראש השנה מתעורר תמיד מזאת הנסירה כ"ד בהאר"י הק' ז"ל, כי אז מתחיל להתעורר מהתחלת הבריאה. שבכל ר"ה פותח השי"ת מחדש תפיסת הבריאה, שיהיה לה הויה בפני עצמה עם בחירה חפשית, ומחמת זה יכולה הבריאה להתרחק כ"כ בהעלם הסתרה עד שלא יכירו כלל את מקור שורשה. והכוונה בתפיסת הבריאה אינה רק למציאות כל הנבראים הדוממים ובעלי החיים, אלא בעיקר למציאות האדם וכיצד שהוא תופס ומכיר את עצמו ואת כל הנבראים שעמו כולם כבעלי הוויה עצמאית. ובאמת הם [כפירושי הראשונים על הפסוק] 'בדמותו ובצלמו', של בוראם - המוסתר מנגד עיניהם ומהכרתם להרגיש שהוא סיבת קיומם וכל מציאותם, ולכן גם הם כמו הבורא - מרגישים וחווים לגמרי כאילו 'מציאותם מעצמותם', ובחירתם חופשית לעשות הכול. ותחושה זאת של 'נסירה' וניתוק של הווית המציאות העצמאית לכאורה, משורשה וסיבתה האמיתיים, באה מתוך הסתרת הסיבה והשורש האלוקי לכל קיום האדם, והיא מתחזקת בכל ראש השנה, וצדיקי אמת היו מרגישים אותה אף בליבם. וזוהי ה'תרדמה' והשינה הנופלת על האדם, שהוא ערפול הכרתו ביסוד וסיבת קיומו. כהמש"ד שם.
ולהיות שהאדם יהיה מכיר א"ע בהבנת תפיסתו להויה בפני עצמו עם בחירה חפשית, זאת אי אפשר בלתי הסתרה. וכמו שמצינו בהתחלת הבריאה כשעלה ברצונו הפשוט ית' שיהיה יתכן תפיסת הבריאה עם הויה בפני עצמה בבחירה חפשית, אזי נאמר ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן וגו'. כי הויה בפני עצמה אי אפשר בלתי הסתרה.
רבות מחשבות איש: ונקדים נא דבר בעניין מושגי האורות והרעיונות המקיפים והפנימיים בזמנינו. הנה בימי קדם הרגישו כל הבריות ולא רק יהודים בהתבוננם ביקום את המציאות האלוקית שנקראת בפינו 'סובב כל עלמין', שפעלה במוחש והתערבה בעולם במאורעות היטוריים רבים מבלי לקלקל בהיגלותה את אפשרות תכונת ה'בחירה' של האדם, בגלל הבנתם הפעוטה בטבע הטבעי וה'עולם כמנהגו נוהג'. כמו כן הם הרגישו גם בדעתם במציאות אלוקית עמומה על האדם עצמו ורעיונותיו הערכיים שלא להיות כחיות השדה, וגם בהשארת הנפש הקיימת מעבר לתודעה הפשוטה של האדם, וכפי תופעת ה'דיבוקים' שהייתה נפוצה וכדו'. הדורות הקודמים לא היו טפשים נבערים מדעת להאמין בכל הבל ורעות רוח כפי שחושבים עליהם הטיפשים האמיתיים היום. וזהו ענין הסוכה גימטריא הוי"ה אדנ"י, לבוא למקום שכביכול שם נסתר השם הוי"ה בשם אדנ"י. וכידוע שאף הכופר הארור היהודי הראשון, שפינה את זאת ההכרה במציאות ה' הסובבת כל עלמין, עוד הסכים והוכרח להודות שלפחות העולם עצמו הוא אלוקות מורגשת ה'ממלאת אותו' בחיותה ובכוח תנועתה. ועד לפני כמאה ועשרים שנים, עוד חשו בעצמם פילוסופי האומות הגדולים, כי מחשבות האדם אינן עולות בו מעצמו כפי שנראה כיום. אלא הן הגלות נגלות של רעיונות ואידאות אדירים הקיימים מימות עולם והם מקיפים את בני האדם כמציאויות ישותיים קבועים בפני עצמם בטבע, המתלבשים בבני אדם, ובני האדם אינם רק כמו שבשבת רוח המגיבה לכוונה של הרוח הנושבת מכוחות עצמה. ומשנתעבתה יותר 'תפיסת הבריאה את עצמה כהוויה בפני עצמה', חשו הוגי הדעות הקומוניסטים כי האדם ומחשבותיו אינם קשורים לשום רעיון ודבר רוחני שמעבר להם או מתוכם אלא הם תוצאות מצבו החומרי ומעמדו הכלכלי והחברתי בא הוא נמצא בפועל, ולכן העשירים הם בעלי גאווה ומידות רעות והעניים הם נחשלים וכנועים וכו'. השם ואחרים חשבו שמחשבות האדם אין בהם כלום רק הם תוצאות יצריו ודחפיו הפנימיים והבהמיים האישיים. ומכוח טענות אלו עשו מהפכות אדירות בסדרי השלטון והחברה כל אחד בדרכו הרצחנית. ובדורות הבאים עם ההעמקה בהסתר האלוקי והתגברות של תפיסת האדם את עצמו כהוייה בפני עצמה עם כוח מדע אדיר להטיב ולהרע, ואחר מאות המיליונים שנהרגו מכוחו בשתי מלחמות העולם, וכן בשלטון הקומוניסטים, הנה הם שהראו לכול כי האדם בכפירתו ובהתנערותו מכל נובלות חכמה של אמונה כלשהי במה שמעבר לטבע, גרוע ומתועב הרבה יותר במוסרו מכל חיות השדה האכזריות ביותר. ומאז האדם אינו מאמין לא רק ברעיונות רוחניים של שוויון או חירות או אחוות עמים, אלא כופר אף בהגדרות פשוטות של השפה האנושית, מהו צדק ומהו יושר, ומהו מוסר ומהו עוול, ולדעתם כיום הכול הוא רק הסכמות אנושיות משוללי יסוד וסיפורים (נרטיבים) ולבושים בעלמא לדברים שאינם קיימים כלל, ואין שום אמת בעולם רק חזקים וחלשים כמו בטבע הפראי (הגונג'ל) וכו'. וככל הדברים הנקראים בעיניהם עוד כקדמה והתקדמות, הנה הם שונאים ומתעבים בכל כוחם את ישראל החרדים לדבר ה' החשים גם כיום את מציאות ה' הסובבת והמקיפה אותם בהגנתה עליהם בכל תולדות הדורות, וגם את מציאות ה' הממלאת אותם בפנימיותם במשפטים ישרים ותורות אמת, ובחוקים ומצות טובים והצדיקים שבהם חשים בדעתם מעצמם ב'זמני ששון ומועדי קדש וחגי נדבה', את קדושת השבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל וחשים את ההבדלים בין קדושת שבת לקדושת יום טוב ובין יום השביעי לששת ימי המעשה ואת הבדלת וקדושת ישראל בקדשת ה' מטומאת העמים והאומות. הנה כל בחינות הקדושה שבהם דיברו הצדיקים היו מוחשים ונראים להם בהבנתם את האלוקות. ואנו בזמנינו נלמד ונבין מפיהם ומפי תלמידיהם את הדברים, ומה נשאר להבין ולחוש גם בזמנינו אחרי כל ההסתרים המתחזקים מידי שנה. וכמשי"ת.
מקבל ומשפיע מקיף ומוקף: ובאמרי פנחס שער ד אות יד (מהספר תוספתא למדרש פנחס) כתב אשר כל הבחינות העליונות שבסטרא דקדושא, כולם מתייחסות זו לזו באופן שהן מקבלות מהבחינה היותר גבוהה, ומשפיעות לבחינה היותר נמוכה מהן, ולכן הקבלה וההשפעה, הבחינה היותר עליונה מוקפת מזו שעליה ומקיפה לזו שמתחתיה, ובהיקף זה הן קרובות זו לזו עד כדי השפעה וקבלה, ולכן מסיבת ההשפעה והקבלה הן נקראות מקיפות או מוקפות, דהיינו על שם התייחסותן לבחינה הקרובה אליה.
אדומו"ר זצוק"ל אמר פעם אחת קודם ההקפות. תדעו כי בסטרא דקדושא הכל באופן הוא בחי' זו"ן מקבל ומשפיע. מלבד הסיבה הראשונה. וכל מקיף הוא כבחי' משפיע. וכל מוקף הוא בחי' מקבל. והסיבה הראשונה היא בחי' מקיף ולא בחי' מוקף, ולעתיד לבוא יהי' חידוש נפלא כמו שכתוב ונקבה תסובב גבר. ולכן אנחנו בכל שבעת ימי החג היינו מוקפים מקדושת הסוכה בחי' אור מקיף. והד' מינים השפיעו בנו אור פנימי. ועתה שיצאנו מן הסוכה יצאנו מן בחי' מוקפים וצריכים אנחנו להיות בחי' מקיפים. להמשיך בעוה"ז השפעות דקדושה. וכפי ערך המדרגה של קבלתנו בעת היותנו מוקפים. כן ערך המדרגה שנוכל להיות עתה בחי' מקיפים. וע"ז אמרו חז"ל שאסור לתרום שלא מן המוקף. והמבין יבין. וסיים דבריו בזה הלשון. וכיון שחז"ל קראו ענין התקרבות ב' דברים זה לזה בלשון מקיף. לפי זה י"ל טעם ג' על השם של הקפות שמשמעותו הוא שעתה בעת ההקפות מתקרבת כנסת ישראל לאביהם שבשמים ונעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה להשפיע לנו כל מיני השפעות טובות דקדושה. הן ברוחניות והן בגשמיות. עלינו ועל כל ישראל. אמן.
הרגשה בהנהגה: אמנם כמו בדוגמא, יש דברים שהם כל כך מקיפים בהתנהגות מקיפים ופנימיים: ולביאור הדברים הנה ידוע בספה"ק שמצוות הסוכה הוא אורות מקיפים, ומצוות ד' המינים הוא אורות פנימיים, והוא גם כפשטות המוחשית של שני המצוות. שבסוכה האדם נכנס כל כולו לתוכה והיא מקיפתו ומסבבתו מכל עבר, ואת הד' מינים הוא מקיף ומחזיק בידיו ומקריבם אל גופו. וכשתי הפירושים ברש"י האזינו על הפסוק יסובבנהו יבוננהו וכו'. דברים פרק לב פסוק י. שהקב"ה הקיף לישראל בענני כבוד ובדגלים ובהר כגיגית. וישראל הקיפו את אוהל מועד, בד' הדגלים.
יסבבנהו: אשרינון סחור סחור לשכינתיה אהל מועד באמצע וד' דגלים לד' רוחות. בתחתית ההר שכפהו עליהם כגיגית.
ולאנשים כערכנו הסביר מונחים אלו של אורות מקיפים ואורות פנימיים, הר"ר צדוק הכהן מלובלין בספרו דובר צדק - פרשת אחרי מות אות ד', כך.
דידוע דין דיש אור פנימי ואור מקיף. פירוש - מה שהאדם השיג, זה נקרא אור פנימי. ומה שהקב"ה מנהיגו למעלה מהשגתו זה נקרא אור מקיף והוא משורש הנעלם. וכידוע שאף הכופר הארור היהודי הראשון, שפינה את זאת ההכרה במציאות ה' הסובבת כל עלמין, עוד הסכים והוכרח להודות שלפחות העולם עצמו הוא אלוקות מורגשת ה'ממלאת אותו' בחיותה ובכוח תנועתה. ועד לפני כמאה ועשרים שנים, עוד חשו בעצמם פילוסופי האומות הגדולים, כי מחשבות האדם אינן עולות בו מעצמו כפי שנראה כיום. אלא הן הגלות נגלות של רעיונות ואידאות אדירים הקיימים מימות עולם והם מקיפים את בני האדם כמציאויות ישותיים קבועים בפני עצמם בטבע, המתלבשים בבני אדם, ובני האדם אינם רק כמו שבשבת רוח המגיבה לכוונה של הרוח הנושבת מכוחות עצמה. ומשנתעבתה יותר 'תפיסת הבריאה את עצמה כהוייה בפני עצמה', חשו הוגי הדעות הקומוניסטים כי האדם ומחשבותיו אינם קשורים לשום רעיון ודבר רוחני שמעבר להם או מתוכם אלא הם תוצאות מצבו החומרי ומעמדו הכלכלי והחברתי בא הוא נמצא בפועל, ולכן העשירים הם בעלי גאווה ומידות רעות והעניים הם נחשלים וכנועים וכו'. השם ואחרים חשבו שמחשבות האדם אין בהם כלום רק הם תוצאות יצריו ודחפיו הפנימיים והבהמיים האישיים. ומכוח טענות אלו עשו מהפכות אדירות בסדרי השלטון והחברה כל אחד בדרכו הרצחנית. ובדורות הבאים עם ההעמקה בהסתר האלוקי והתגברות של תפיסת האדם את עצמו כהוייה בפני עצמה עם כוח מדע אדיר להטיב ולהרע, ואחר מאות המיליונים שנהרגו מכוחו בשתי מלחמות העולם, וכן בשלטון הקומוניסטים, הנה הם שהראו לכול כי האדם בכפירתו ובהתנערותו מכל נובלות חכמה של אמונה כלשהי במה שמעבר לטבע, גרוע ומתועב הרבה יותר במוסרו מכל חיות השדה האכזריות ביותר. ומאז האדם אינו מאמין לא רק ברעיונות רוחניים של שוויון או חירות או אחוות עמים, אלא כופר אף בהגדרות פשוטות של השפה האנושית, מהו צדק ומהו יושר, ומהו מוסר ומהו עוול, ולדעתם כיום הכול הוא רק הסכמות אנושיות משוללי יסוד וסיפורים (נרטיבים) ולבושים בעלמא לדברים שאינם קיימים כלל, ואין שום אמת בעולם רק חזקים וחלשים כמו בטבע הפראי (הגונג'ל) וכו'. וככל הדברים הנקראים בעיניהם עוד כקדמה והתקדמות, הנה הם שונאים ומתעבים בכל כוחם את ישראל החרדים לדבר ה' החשים גם כיום את מציאות ה' הסובבת והמקיפה אותם בהגנתה עליהם בכל תולדות הדורות, וגם את מציאות ה' הממלאת אותם בפנימיותם במשפטים ישרים ותורות אמת, ובחוקים ומצות טובים והצדיקים שבהם חשים בדעתם מעצמם ב'זמני ששון ומועדי קדש וחגי נדבה', את קדושת השבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל וחשים את ההבדלים בין קדושת שבת לקדושת יום טוב ובין יום השביעי לששת ימי המעשה ואת הבדלת וקדושת ישראל בקדשת ה' מטומאת העמים והאומות. הנה כל בחינות הקדושה שבהם דיברו הצדיקים היו מוחשים ונראים להם בהבנתם את האלוקות. ואנו בזמנינו נלמד ונבין מפיהם ומפי תלמידיהם את הדברים, ומה נשאר להבין ולחוש גם בזמנינו אחרי כל ההסתרים המתחזקים מידי שנה. וכמשי"ת.
מקבל ומשפיע מקיף ומוקף: ובאמרי פנחס שער ד אות יד (מהספר תוספתא למדרש פנחס) כתב אשר כל הבחינות העליונות שבסטרא דקדושא, כולם מתייחסות זו לזו באופן שהן מקבלות מהבחינה היותר גבוהה, ומשפיעות לבחינה היותר נמוכה מהן, ולכן הקבלה וההשפעה, הבחינה היותר עליונה מוקפת מזו שעליה ומקיפה לזו שמתחתיה, ובהיקף זה הן קרובות זו לזו עד כדי השפעה וקבלה, ולכן מסיבת ההשפעה והקבלה הן נקראות מקיפות או מוקפות, דהיינו על שם התייחסותן לבחינה הקרובה אליה.
אדומו"ר זצוק"ל אמר פעם אחת קודם ההקפות. תדעו כי בסטרא דקדושא הכל באופן הוא בחי' זו"ן מקבל ומשפיע. מלבד הסיבה הראשונה. וכל מקיף הוא כבחי' משפיע. וכל מוקף הוא בחי' מקבל. והסיבה הראשונה היא בחי' מקיף ולא בחי' מוקף, ולעתיד לבוא יהי' חידוש נפלא כמו שכתוב ונקבה תסובב גבר. ולכן אנחנו בכל שבעת ימי החג היינו מוקפים מקדושת הסוכה בחי' אור מקיף. והד' מינים השפיעו בנו אור פנימי. ועתה שיצאנו מן הסוכה יצאנו מן בחי' מוקפים וצריכים אנחנו להיות בחי' מקיפים. להמשיך בעוה"ז השפעות דקדושה. וכפי ערך המדרגה של קבלתנו בעת היותנו מוקפים. כן ערך המדרגה שנוכל להיות עתה בחי' מקיפים. וע"ז אמרו חז"ל שאסור לתרום שלא מן המוקף. והמבין יבין. וסיים דבריו בזה הלשון. וכיון שחז"ל קראו ענין התקרבות ב' דברים זה לזה בלשון מקיף. לפי זה י"ל טעם ג' על השם של הקפות שמשמעותו הוא שעתה בעת ההקפות מתקרבת כנסת ישראל לאביהם שבשמים ונעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה להשפיע לנו כל מיני השפעות טובות דקדושה. הן ברוחניות והן בגשמיות. עלינו ועל כל ישראל. אמן.
הרגשה בהנהגה: אמנם כמו בדוגמא, יש דברים שהם כל כך מקיפים בהתנהגות מקיפים ופנימיים: ולביאור הדברים הנה ידוע בספה"ק שמצוות הסוכה הוא אורות מקיפים, ומצוות ד' המינים הוא אורות פנימיים, והוא גם כפשטות המוחשית של שני המצוות. שבסוכה האדם נכנס כל כולו לתוכה והיא מקיפתו ומסבבתו מכל עבר, ואת הד' מינים הוא מקיף ומחזיק בידיו ומקריבם אל גופו. וכשתי הפירושים ברש"י האזינו על הפסוק יסובבנהו יבוננהו וכו'. דברים פרק לב פסוק י. שהקב"ה הקיף לישראל בענני כבוד ובדגלים ובהר כגיגית. וישראל הקיפו את אוהל מועד, בד' הדגלים.
יסבבנהו: אשרינון סחור סחור לשכינתיה אהל מועד באמצע וד' דגלים לד' רוחות. בתחתית ההר שכפהו עליהם כגיגית.
ולאנשים כערכנו הסביר מונחים אלו של אורות מקיפים ואורות פנימיים, הר"ר צדוק הכהן מלובלין בספרו דובר צדק - פרשת אחרי מות אות ד', כך.
דידוע דין דיש אור פנימי ואור מקיף. פירוש - מה שהאדם השיג, זה נקרא אור פנימי. ומה שהקב"ה מנהיגו למעלה מהשגתו זה נקרא אור מקיף והוא משורש הנעלם. וכידוע שאף הכופר הארור היהודי הראשון, שפינה את זאת ההכרה במציאות ה' הסובבת כל עלמין, עוד הסכים והוכרח להודות שלפחות העולם עצמו הוא אלוקות מורגשת ה'ממלאת אותו' בחיותה ובכוח תנועתה. ועד לפני כמאה ועשרים שנים, עוד חשו בעצמם פילוסופי האומות הגדולים, כי מחשבות האדם אינן עולות בו מעצמו כפי שנראה כיום. אלא הן הגלות נגלות של רעיונות ואידאות אדירים הקיימים מימות עולם והם מקיפים את בני האדם כמציאויות ישותיים קבועים בפני עצמם בטבע, המתלבשים בבני אדם, ובני האדם אינם רק כמו שבשבת רוח המגיבה לכוונה של הרוח הנושבת מכוחות עצמה. ומשנתעבתה יותר 'תפיסת הבריאה את עצמה כהוייה בפני עצמה', חשו הוגי הדעות הקומוניסטים כי האדם ומחשבותיו אינם קשורים לשום רעיון ודבר רוחני שמעבר להם או מתוכם אלא הם תוצאות מצבו החומרי ומעמדו הכלכלי והחברתי בא הוא נמצא בפועל, ולכן העשירים הם בעלי גאווה ומידות רעות והעניים הם נחשלים וכנועים וכו'. השם ואחרים חשבו שמחשבות האדם אין בהם כלום רק הם תוצאות יצריו ודחפיו הפנימיים והבהמיים האישיים. ומכוח טענות אלו עשו מהפכות אדירות בסדרי השלטון והחברה כל אחד בדרכו הרצחנית. ובדורות הבאים עם ההעמקה בהסתר האלוקי והתגברות של תפיסת האדם את עצמו כהוייה בפני עצמה עם כוח מדע אדיר להטיב ולהרע, ואחר מאות המיליונים שנהרגו מכוחו בשתי מלחמות העולם, וכן בשלטון הקומוניסטים, הנה הם שהראו לכול כי האדם בכפירתו ובהתנערותו מכל נובלות חכמה של אמונה כלשהי במה שמעבר לטבע, גרוע ומתועב הרבה יותר במוסרו מכל חיות השדה האכזריות ביותר. ומאז האדם אינו מאמין לא רק ברעיונות רוחניים של שוויון או חירות או אחוות עמים, אלא כופר אף בהגדרות פשוטות של השפה האנושית, מהו צדק ומהו יושר, ומהו מוסר ומהו עוול, ולדעתם כיום הכול הוא רק הסכמות אנושיות משוללי יסוד וסיפורים (נרטיבים) ולבושים בעלמא לדברים שאינם קיימים כלל, ואין שום אמת בעולם רק חזקים וחלשים כמו בטבע הפראי (הגונג'ל) וכו'. וככל הדברים הנקראים בעיניהם עוד כקדמה והתקדמות, הנה הם שונאים ומתעבים בכל כוחם את ישראל החרדים לדבר ה' החשים גם כיום את מציאות ה' הסובבת והמקיפה אותם בהגנתה עליהם בכל תולדות הדורות, וגם את מציאות ה' הממלאת אותם בפנימיותם במשפטים ישרים ותורות אמת, ובחוקים ומצות טובים והצדיקים שבהם חשים בדעתם מעצמם ב'זמני ששון ומועדי קדש וחגי נדבה', את קדושת השבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל וחשים את ההבדלים בין קדושת שבת לקדושת יום טוב ובין יום השביעי לששת ימי המעשה ואת הבדלת וקדושת ישראל בקדשת ה' מטומאת העמים והאומות. הנה כל בחינות הקדושה שבהם דיברו הצדיקים היו מוחשים ונראים להם בהבנתם את האלוקות. ואנו בזמנינו נלמד ונבין מפיהם ומפי תלמידיהם את הדברים, ומה נשאר להבין ולחוש גם בזמנינו אחרי כל ההסתרים המתחזקים מידי שנה. וכמשי"ת.
מקבל ומשפיע מקיף ומוקף: ובאמרי פנחס שער ד אות יד (מהספר תוספתא למדרש פנחס) כתב אשר כל הבחינות העליונות שבסטרא דקדושא, כולם מתייחסות זו לזו באופן שהן מקבלות מהבחינה היותר גבוהה, ומשפיעות לבחינה היותר נמוכה מהן, ולכן הקבלה וההשפעה, הבחינה היותר עליונה מוקפת מזו שעליה ומקיפה לזו שמתחתיה, ובהיקף זה הן קרובות זו לזו עד כדי השפעה וקבלה, ולכן מסיבת ההשפעה והקבלה הן נקראות מקיפות או מוקפות, דהיינו על שם התייחסותן לבחינה הקרובה אליה.
אדומו"ר זצוק"ל אמר פעם אחת קודם ההקפות. תדעו כי בסטרא דקדושא הכל באופן הוא בחי' זו"ן מקבל ומשפיע. מלבד הסיבה הראשונה. וכל מקיף הוא כבחי' משפיע. וכל מוקף הוא בחי' מקבל. והסיבה הראשונה היא בחי' מקיף ולא בחי' מוקף, ולעתיד לבוא יהי' חידוש נפלא כמו שכתוב ונקבה תסובב גבר. ולכן אנחנו בכל שבעת ימי החג היינו מוקפים מקדושת הסוכה בחי' אור מקיף. והד' מינים השפיעו בנו אור פנימי. ועתה שיצאנו מן הסוכה יצאנו מן בחי' מוקפים וצריכים אנחנו להיות בחי' מקיפים. להמשיך בעוה"ז השפעות דקדושה. וכפי ערך המדרגה של קבלתנו בעת היותנו מוקפים. כן ערך המדרגה שנוכל להיות עתה בחי' מקיפים. וע"ז אמרו חז"ל שאסור לתרום שלא מן המוקף. והמבין יבין. וסיים דבריו בזה הלשון. וכיון שחז"ל קראו ענין התקרבות ב' דברים זה לזה בלשון מקיף. לפי זה י"ל טעם ג' על השם של הקפות שמשמעותו הוא שעתה בעת ההקפות מתקרבת כנסת ישראל לאביהם שבשמים ונעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה להשפיע לנו כל מיני השפעות טובות דקדושה. הן ברוחניות והן בגשמיות. עלינו ועל כל ישראל. אמן.
הרגשה בהנהגה: אמנם כמו בדוגמא, יש דברים שהם כל כך מקיפים בהתנהגות מקיפים ופנימיים: ולביאור הדברים הנה ידוע בספה"ק שמצוות הסוכה הוא אורות מקיפים, ומצוות ד' המינים הוא אורות פנימיים, והוא גם כפשטות המוחשית של שני המצוות. שבסוכה האדם נכנס כל כולו לתוכה והיא מקיפתו ומסבבתו מכל עבר, ואת הד' מינים הוא מקיף ומחזיק בידיו ומקריבם אל גופו. וכשתי הפירושים ברש"י האזינו על הפסוק יסובבנהו יבוננהו וכו'. דברים פרק לב פסוק י. שהקב"ה הקיף לישראל בענני כבוד ובדגלים ובהר כגיגית. וישראל הקיפו את אוהל מועד, בד' הדגלים.
יסבבנהו: אשרינון סחור סחור לשכינתיה אהל מועד באמצע וד' דגלים לד' רוחות. בתחתית ההר שכפהו עליהם כגיגית.
ולאנשים כערכנו הסביר מונחים אלו של אורות מקיפים ואורות פנימיים, הר"ר צדוק הכהן מלובלין בספרו דובר צדק - פרשת אחרי מות אות ד', כך.
דידוע דין דיש אור פנימי ואור מקיף. פירוש - מה שהאדם השיג, זה נקרא אור פנימי. ומה שהקב"ה מנהיגו למעלה מהשגתו זה נקרא אור מקיף והוא משורש הנעלם. איך שהשי"ת מקיף אותו. והשני נקרא אור מקיף מבסמוך היינו זה ההנהגה שמרגיש בה אדם ומכיר שהשי"ת מקיף אותו ומנהיגו בהשגחתו, וזה הוא נגד סוכה שמרגיש האדם בהגנתה. אבל בית הוא הגנה שאין האדם מרגיש בה כמבואר. וזהו החלוק בין ישראל לעכו"ם כי אורו יתברך מקיף גם את העו"ג כד' בכל מקום מוקטר מוגש לשמי וגו' אכן אצלם הוא אור המקיף מבחוץ, וזה נקרא ירומו סלה. שהשי"ת מנהיג עמהם למעלה מבחירת דעתם כ"ד בגמרא (פסחים) אגפי דרומא (הצבאות הרומאיים) - בהא נחתינן ובהא סלקינן (שחושבים מבוקר עד ערב לרעת ישראל). אכן בישראל הוא מקיף מבסמוך שהשי"ת מסר כל טובת הנאה בידם, שיהיה להם עבודה בבחירת דעתם. ומזה האור המקיף מבסמוך ממשיכים ישראל את אור אצלם ועושין ממנו אור פנימי כדאיתא בהאר"י הק' ז"ל שע"י ארבעה מינים שבלולב ממשיך האדם את האור הקדושה מהסוכה שהוא בבחינת מקיף בקרבו ונעשה ממנו אור פנימי ועי"ז נתמלאו החללים שיש בין אורו יתברך לתפיסת אדם.
סוכה - רוח הקודש: ובספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא סימן כא. שהאור המקיף הוא רוח הקודש, שהוא הרגשה הבאה מהמקום באלוקות ששם ידוע ונראה הכול, וכל הקדושה והאמת ברורים בגילוי אלקות בהירה, ומזה ברור ונראה גם כל מה שיהיה והיה, עד שכבר אין בחירה מעשית לעשות אחרת מהנראה לעין כאמת מוחלטת. וא"א להבין זאת ההרגשה מהאור המקיף יחד עם תחושת ואפשרות הבחירה שיש לנו בפנימיותינו, בגלל עצם היותנו תחת יכולת ואפשרות הבחירה. וכמו אדם מבוגר שאין לו בחירה לרוץ לכביש כאשר יש תנועת מכוניות שוטפת כמו הבחירה המעשית שיש לילד קטן שאינו מבין את הנראה לו. הבחירה שיש לילד קטן הוא רק בגלל שאינו יודע באופן מוחלט וברור את המציאות ואת התוצאה האמיתית של המעשה.
ושפע אלקי הזאת הוא בחינת סכה, כי סכה הוא בחינת שסכה ברוח הקדש, כי רוח הקדש הוא שפע אלקי... בחינת מקיפין, שהשכל הזה הוא גדול עד למאד, עד שאין המח יכול לסבלו ואין נכנס במח, אלא הוא מקיף את הראש. כמו שאנו רואים כמה חכמות עמקות, שאין יכלת במח האנושי להבין על בוריו, וזה כמו כמה וכמה מבוכות שאנו נבוכים בהם, כמו הידיעה והבחירה, שאין מח של אנושי יכול להבין את הידיעה הזאת. והשכל הזה הוא בחינת מקיף, שאין נכנס בפנימיות המח כי אם מקיף אותו מבחוץ, והשכל הפנימי מקבל חיותו מהמקיף הזה. ודע, שזה עיקר כוח הבחירה, כל זמן שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה, אזי כח הבחירה על מקומו, כי יש בידו כח לבחור בחיים או הפוכו. אבל כשיכנס המקיף הזה לפנים, ואז יתגדל השכל האנושי ויתגלה לאנושי הידיעה והבחירה, אז יתבטל הבחירה, כי אז על ידי גדולו של השכל יצא מגדר האנושי ויעלה לגדר מלאך, ואז יתבטל הבחירה; וזה זה עקר כוח הבחירה, זה שאין יודע השכל של הידיעה והבחירה.
פנימית... ונקרא הידיעה הזאת שאינו משחית הבחירה - בחינת מקיף.
וכך גם בספר דברי חיים על מועדים – לסוכות.
והנה ידוע מאמר הרמ"ע ז"ל על משנה (אבות פ"ג מט"ו) הכל צפוי והרשות נתונה. ופירש היינו במקיף, ותוכן דבריו שם באריכות. אך לפי הבנת הפשוט נראה שהיינו שבאמת הקדוש ב"ה ידע קודם הבריאה את הכל, וכמאמר המדרש וירא אלקים את האור אלו מעשיהם של צדיקים, ואת החשך אלו מעשיהם של הרשעים. ורק זה מכונה בבחינת מקיף, דידוע דדבר שנתפס ברעיון בני אדם הוא נקרא
להמשיך אור אל כח הבחירה': הנה ככל שתפיסת מציאות ה' המקיפה את כל העולמות הולכת ומתמעטת הנה כי כן היא מתייחדת יותר על ישראל המפנימים אותה יותר בקבלת מלכותה עליהם, ובהיגלותה עליהם בהשגחתה, ולכן יש את מצוות הד' מינים בסוכה בכדי להפנים יותר את אותה השגחה ואור מקיף כעניין מוסבר ומובן וברור הנלקח בחשבון בכל עניין. כבסוד ישרים על סוכות אות מז.
ועל זאת ההכרה רומז מצות סוכה. ולזה הוא מצות סוכה חובה כל שבעה וגם לרבות לילות כימים להורות שמכירין ישראל היטב שמקיף אותם השי"ת מדעתם ושלא מדעתם ומגין עליהם ביום ובלילה אולם מצות לולב הוא דוקא ביום ולא בלילה כי מצות לולב רומז על אור הבחירה שהציב השי"ת בתפיסת דעת האדם למען שיהיה מקום לשכר ועונש לכן נאמר עליו ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' וביארו ז"ל ראשון לחשבון עונות... היינו אחר שיש מקום לחשבון עונות על ידי כח הבחירה, אזי צריך האדם להמשיך אור אל כח הבחירה שבתפיסת דעתו, שיכיר היטב איך שמקיף השי"ת אותו ואת כח בחירתו למעלה מתפיסת דעתו, ועל המשכת אור כזה רומז מצות לולב ולזה הוא מצותו דוקא ביום, שרומז על תפיסת אדם ולא בלילה שרומז על שלילת התפיסה.
וזאת אשר סוכה הוא מספר שמו הויה וא-דני יחדיו המרמז על חיבור ואיחוד שתי התפיסות יחדיו כאשר היהודי מפנים ויודע מקרוב בענייניו כי ישנם דברים מקיפים שמעבר לתפיסתו המשפיעים עליו, ועם כל זאת יש לו את ההנהגה שמחוייבת לו על פי תפיסתו הפנימית שאותה הוא מוכרח לעשות, ועם זאת לתת מקום ואמונה גם לדברים שמעבר לתפיסותיו הבאים מאת השי"ת המקיפו. וזה נקרא שעומד עם פנימיותו פנים בפנים עם הקב"ה המקיפו לגמרי. כהמש"ד שם.
וביאור הענין... כי הצירוף מסוכה הוא ס"ו כ"ה וכמבואר בזוה"ק סוכה בחושבן הויה ואדני וכו'... ובסוכה הוא הצירוף מאלו שני האורות ביחד. וזה הצירוף רומז על החיבור והתקשרות מהאור שהוא למעלה מהתפיסה ביחד עם תפיסת אדם. אכן זה החיבור בעצמו הוא נמי למעלה מתפיסת אדם בבחינת אור מקיף. אולם מצות לולב הוא להמשיך את אור המקיף מהסוכה שהוא למעלה מהתפיסה אל תוך התפיסה ממש בבחינת אור פנימי, כמבואר בהאר"י הק' ז"ל ועל זה רומז ולקחתם לכם ביום הראשון שיכיר האדם על ידי אור בחירתו בדעתו ובהבנת תפיסתו בבחינת אור פנימי איך שמגין עליו השי"ת ומקיף אותו ולזה הוא מצותו דוקא ביום ולא בלילה.
היכל ה': אבל אם האדם כשרואה שקורים איתו דברים מעבר להבנתו ולתפיסתו את מציאות ה' ואת מציאותו ביחס אליה מגיב בהנהגה שאינה ראויה. כגון שסובר שאין ערך לתפיסתו הפנימית ולעבודת ה' על פיה אם ממילא הכול מתנהל בדרך לא טובה ח"ו שאינה מובנת לו ב'שכר ועונש' לתפיסתו, כמו אותו קטן שאינו מבין את התנהגות אביו. או שסובר מכוח ההסתר של עולם כמנהגו נוהג שממילא הולך לו בטובה מבלי שיצטרך לעשות משהו לעבודת ה', כמו הקטן שנהנה ומנצל את אביו מפני שמרגיש שהוא מוכרח באחריותו ובגידולו אותו, הנה זה נקרא שעומד עם אחוריו כלפי השי"ת והיכלו. וכהמש"ד שם.
ועל זה הענין איתא נמי בגמ' שהיו אומרים בזה החג אבותינו שהיו בבית הזה אחוריהם להיכל ה' והיו משתחוים קדמה לשמש ואנו ליה עינינו וכו'. ולהבין זאת הלא בגנות בהמה לא דברה תורה ומה לנו לספר בגנות אבותינו אכן זה שהיו אבותינו אחוריהם להיכל ה' היינו שהיו מקבלים השפעתו ית' אחורי היכל ה' ולא דרך היכל ה'. והיכל ה' מורה על אי תקיפות רק צמצום וזאת הוא באמת כל רצונו ית' שיקבל האדם רק דרך היכל ה'. כי אם האדם יקבל אחורי היכל ה' היינו בלי צמצום ועבודה רק מחמת התקיפות שעלה במחשבה. זה נקרא אחורי היכל ה'.
'כל האזרח': ומפי שלחיות עם הפנמת אור מקיף צריך להיות דורות רבים בתוך זרע ישראל 'משרשא וגזעא קדישא' כתב בסוד ישרים על סוכות אות כ', שהריבוי גר במצוות סוכה נלמד רק ממצוות הפסח ואינו כתוב במצוות סוכה, מפי שגר עדיין אינו שייך להבין ולהפנים בחוזק דעתו את האור המקיף, רק אם הוא כבר כ'אזרח'.
הנה בפסח כתיב וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' וגבי סוכה לא נאמר מפורש שגר אלא שחז"ל מרבין ממלת האזרח לרבות את הגרים. ומזה משמע שלא נתרבה ממלת האזרח רק גר כזה שיתכן לקרותו אזרח, כלומר שכבר נבנה בתוך עמי ע"י חוזק עבודתו. ואחר כמה בירורין נבנה הגר ג"כ בתוך עמי כי הבלא דפומא לא אתעביד כדאיתא בזוה"ק (משפטים ק ע"ב) אבל כל עוד שלא נבנה עדיין זה הגר בתוך עמי. אינו יכול לקיים מצות סוכה... שקרבן פסח הוא עקר אור פנימי מ"מ יכול הגר לעשותו. אבל מצות סוכה שהוא עבודת אור מקיף אי אפשר לו לעשות והוא כי עיקר אור המקיף הוא מה שמשיג האדם הכרה מפורשת בעומק לבבו שהשי"ת מקיף אותו ומגין עליו למעלה מהבנת תפיסתו, ואור מקיף כזה אי אפשר להשיג רק מי שהוא משרשא וגזעא קדישא דישראל זה יכול להעלות עצמו ולהגיע למעלת אז תתענג על ה'.
וכמו שאנו רואים בזמנינו, שאף יהודים שומרי תורה ואף בעלי תשובה שזה מקרוב באו, ומש"כ פריצי עמנו אינם מבינים את אורח החיים של החרדים לדבר ה', וטוענים שאינם אחראים לדאגת פרנסה ללמד לבניהם מקצועות, ואינם משתתפים ב'הגנת העם' לפי דיעותיהם ומחשבותיהם ההגיוניות לפי דעת בני אדם רגילים באורם הפנימי בלבד. אבל החרדים לדבר ה' ההולכים בדרכי צדיקים ותלמידי חכמים, הנה הם קרובים אל ה' המקיפם, והבחינות בסטרא דקדושה משפיעות זו על זו ולכן מפני הרגשתם את ההשגחה האלוקית המקיפה אותם, הנה לא יקחו שום סיכון לאמונתם ועבודתם בקודש לצורף פרנסה או הגנה וכו'.
'דור לדור ישבח מעשיך': והנה בהפנמה זו של מציאות ה' המקיפה שתיעשה לאור פנימי, בזאת היא התקדמות הדורות של ישראל בפנימיותם והם בזאת נעלים יותר מהדורות הקודמים. ועם כי בחיצוניות הם קטנים הרבה ברמתם הנה כל תפיסתם את עצמם היא שהם עומדים יותר בבחינת פנים אל פנים אל הקב"ה, מפני שכל דור לומד ומפנים את הכישלונות של הדור הקודם ורמת חייו על פי אמונה בהשגחה עולה יותר ויותר, ושם השם נראה ומוכח עליו יותר ויותר בהשגחתו עליהם הניכרת לעיני כול. כבסוד ישרים על סוכות אות מז.
נכשל בהם ומחמת הכשלון של אבותינו נתלמדנו אנו לבלתי נלך עוד בתקיפות כזה. נמצא שאין אנו מספרים כלל בגנות אבותינו כי אבותינו קודם שנכשלו לא היה יתכן להם כלל עדיין לעמוד על אלו הד"ת לבלתי ילכו בתקיפות כזאת אלא שאנו מספרים אשר מסבת הכשלון של אבותינו שהיה אצלם מלפנים יש בנו כח לעמוד על אלו הד"ת לבלתי נלך עוד בתקיפות כזאת. וכענין שביאר אזמו"ר הגה"ק זצללה"ה את הפסוק דור לדור ישבח מעשיך וישבח הוא מלשון בשוא גליו אתה תשבחם היינו שמשפיל ומעמיק אותם וזהו נמי ישבח מעשיך כלומר שמשפיל ומעמיק השי"ת את עבודת כל דור בדור הבא אחריו בעומק לבבם שיהיה אצלם בקביעות כיתד שלא ימוט. אף אמנם שהדעת נקטן בכל דור כל פעם ביותר. בכל זאת הקדושה והעבודה של דור הקודם שהיה אצלם אז בבחינת אור מקיף למעלה מתפיסת דעתם נעשה בדור הבא אח"כ בבחינת אור פנימי שהוא בהבנת תפיסתם.
וכמו שאנו רואים בכל דור בזמנינו אל עליית רמת החיים של בני האדם, אף שכוחם הפיזי והנפשי לעבודות קשות הולך ויורד, רק שמפני ירושת הדורות הקודמים והתפתחות הכלכלה והמדע הנה אנו חיים בפועל ברמה יותר גבוהה כננס על גבי הענק אף שכוחנו קטן בהרבה.
'אנו לי"ה עינינו': ומציאות ההסתר הזו המתחדשת בעוצמתה כל שנה, ההסתר מעיני הבריות של מציאות ה' המקיפה והסובבת כל, שבהיגלותה לגמרי הייתה שוללת את כל הקיום, היא המאפשרת את התכנסות תפיסת מציאות ה' באופן פנימי אצל ישראל בלבד הנראית מהנהגת ה' על ישראל עמו וגם מהנהגת ישראל אליו, כחשוק וחשוקתו העומדים פנים בפנים, וכאילו הוא זקוק להם, והם המחזיקים את תפיסת מציאותו בעולם, ואלמלא הם לא היה נראה וניכר כלל. וזו מה שמתבטא במצוות הסוכה בו אנו אורחים בביתו של הקב"ה המגין עלינו בסוכה 'הנופלת' תמיד, והוא מאסף אותנו אל ביתו ועולמו המוסתר בכדי שתתראה על ידינו כביכול עצם מציאותו בעולם בעטיית מלכותו עלינו. וכדברי הרר"פ מקארעץ מציאותו יתברך אף שהוא הסיבה הראשונה שאינה מוקפת מדבר, הנה בעולם המוסתר מכבודו היא כביכול מוקפת ונתפסת רק על ידינו, כ'ה' אלקי ישראל מלך'. וכהמש"ד שם.
וזהו שאמרו אבותינו שהיו וכו' אבל אנו לי"ה עינינו היינו שאנו מסתכלין תמיד להרצון שהעמיד השי"ת הנקרא י"ה שרומז שאין שלימות כביכול ית' בלתי עבודת ישראל כמאמרם ז"ל על הפסוק כי יד על כס י"ה שאין השם שלם ואין הכסא שלם וכו', היינו שכל השלימות הוא רק ע"י עבודת ישראל שיקבלו הכל רק דרך היכל ה'. כי אחורי היכל ה' היינו בלתי עבודה יש להשי"ת כבוד שמים אף מהאומות, כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה. אכן אין להם שום חלק בהכבוד שמים העולה מהם למעלה מדעתם בלתי בחירת רצונם. אבל מישראל עם קדושו הוא כל הרצון ית' שלא ילכו בתקיפות הנקרא קדמה לשמש, שהיא למעלה מתפיסתם. אלא שיהיה אצלם כדי 'לדעת כי אני ה' מקדשכם', כדי שיהיה לישראל חלק וקנין בהכבוד שמים העולה מהם שיהיה ע"י יגיע כפם. ועל זה רומז מצות סוכה ולולב כי בהלולב מושכין ישראל להבנת תפיסתם את אור המקיף של הסוכה שיכירו וידעו הגנתו ית' על ידי עבודה שבתפיסתם ע"ד מאמרם ז"ל הי תורה והי מצוה דמגני עלן וכו', לזה הוא מצות לולב דוקא ביום ולא בלילה כמבואר.