עשיית הבתים במשנתו של כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע - חלק ג'

כמה עיקרי דברים, בקיצור אמרים, פנינים יקרים, הנודעים בשערים, למען ידעו הנערים, ויוסיפו לקח ובירורים, בפסקיו והוראותיו הטהורים.
(מלוקט משו"ת דברי יציב, ספר 'שפע קודש' ו'אות יציב', וקונטרס כשרות התפילין במשנת רבינו זי"ע, ספר 'התפילין', גם התמונות משם)

עשיית הריבוע על ידי מכונה:

"הנכון ביותר שיעשה על ידי פרעס פשוט בלי מנוע (מאטאר), וכן בליטוש הבתים הטוב ביותר לעשות שלא על ידי מכונה אלא כמו שעשו לפנים בישראל" (כ"ק מרן רבינו זי"ע - שו"ת דברי יציב סי' כו אות ב'; ועי' אות יציב עמ' שס"ד הטעם שאינו חמור כ"כ כמו בציצית).

גובה הבית בתפילין של ראש:

כתב הרמ"א (סי' לב סל"ט בשם סמ"ג) שעל 'גובה' הבתים אין להקפיד אם הוא יותר מרחבן ואורכן, שאין זה בכלל 'הריבוע'.

אמנם מלשון הרמב"ם משמע דמצוה מן המובחר לעשות בתפילין של ראש גם הגובה כרוחבו (דרכ"מ אות ט"ו) וכן הוא בעוד פוסקים (קול יעקב, פע"ח, ועוד).

לכן כתב רבינו זי"ע בתשובה (סימן כ"ב) "אם בקל יכל לעשות בתפילין של ראש שגם הגובה יהיה כאורכן ורוחבן מה טוב".

פרשיות גדולות שמגיעות למטה ונכנסות לתוך התיתורא:

רבינו זי"ע מברר בתשובה (סי' כג), שאם הפרשיות גדולות כל כך עד שחלק מגוף הכתב של הפרשיות יורדות ונכנסות למטה לתוך התיתורא או הפיטער - אחר גמר המחיצות, יש לפסול (אע"פ שרוב הכתב בתוך הבית דל"ש בזה 'רובו ככולו', לאפוקי ממ"ש בס' רב ברכות בדעת השל"ה ע"ש, וכמ"ש בצ"צ החדשות או"ח סי' ח'). (ראה ציור אות א')

אבל באופן שהפרשיות יורדות רק עד סוף המחיצות, כשרה. אע"פ שחלק התחתון של המחיצה החיצונה משמש לדופן מצד פנים אבל מצד השני הוא כבר חלק מעובי התיתורא - דסוף סוף הוי מחיצה למה שבפנים גם כן (שם) (ראה ציור אות ב').

בדבר זה מצאו כמה פעמים מכשולות שגרמו עושי הבתים, כאשר אירע להם שהמחיצות שבין הבתים לא היו גדולים כל צרכם, והאריכו אותן על ידי 'דבק' (ראה ציור אות ג') וכפי שהבאנו לעיל אין זה מועיל כלל וכלל. וצריך להיות מומחה להבחין שאין זה מן עצם העור אלא 'דבק' שהוסיפו עליו (ראה תמונה).

לכתחילה יש להשתדל בכל אופן שהמחיצות שבין הבתים ירדו לגמרי עד למטה מקום שמתחיל התיתורא (ראה ציור אות ד'). אבל בדיעבד אינו מעכב - באופן שהפרשיות עכ"פ מוכנסות תוך המחיצות (רמ"א סי' ל"ב ס"מ, שו"ת דברי יציב סי' כו אות ו').

לכתוב תפילין בכתב 'האר"י', אבל ספרי תורה, מזוזות, ומגילות, יש לכתוב בכתב 'בית יוסף':

הוראת רבינו זי"ע היתה לכתוב בכתב האר"י רק בתפילין בלבד, אבל בספר תורה תפילין ומזוזות היה מצווה לכתוב דוקא בכתב 'בית יוסף' (שו"ת דברי יציב סי' כח-ב, לג-ב, לד-ז).

וכן הוא בכל ספרי הקבלה שלא הזכירו כתב האר"י רק בתפילין (שעה"כ, מצת שמורים, משנת חסידים, וכ"כ ובשעה"ר סי' לו). כן כתב גם הישמח משה זי"ע שהקפידא הוא דוקא בתפילין, וכתב ש"זה ברור לכל הבאים בסוד ה'". וכן כתב גם הרה"ק העטרת צבי זי"ע (פרי קודש הילולים פרק ט"ו) שכתב האר"י הוא רק בתפילין אלא שהסופרים הנהיגו כן בהכל.

והנה אצל רוב עדות החסידים כותבים הכל בכתב האר"י (וכן מצינו אצל צדיקים מדורות הקודמים זי"ע), אמנם כאמור היתה הוראת רבינו זי"ע לכתוב הכל בכתב בית יוסף, לבד מתפילין.

סדר כתיבת פרשת 'והיה אם שמוע':

באופן כתיבת פרשת "והיה אם שמוע" נוהגים כשיטת הט"ז (סימן לב סקכ"ו) ולא כשיטת המחבר, בין בשל יד ובין בשל ראש (היינו שבסיום הפרשה שלפניה לרש"י 'שמע' ולר"ת 'והיה כי יביאך' משאירים פחות מט' אותיות קטנות, ופרשה זו מתחילים באמצע השורה אחר ריוח של פחות מט' אותיות קטנות. ולא נאריך לבאר כאן טעם המחלוקת).

גם בתפילין דרבינו תם יש לעשות כשיטת הטו"ז (ואין לחשוש שיצטרך להאריך אותיות בפרשת והיה כי יביאך מחמת זה, שו"ת דברי יציב סי' כז).

ובתשובה (סימן יח ועשש"כ "היות שמזרעא דטו"ז קא אתינא") כתב רבינו זי"ע, שכדי ליישב שיטת הטו"ז מקושיית האחרונים (עי' מחצה"ש), יש לעשות בכל הפרשיות יודי"ן קצת גדולים, ושיני"ן קצת קצרים (כך שששה עשר יודי"ן יהיו גודלן יותר מתשע שיני"ן, ואכהמ"ל) (וע"ע חורש"י תצוה תשל"ו).

אמנם למעשה לא הנהיג רבינו בקרב סופרי קהילתינו לעשות כן, ואף בתפילין של רבינו עצמו לא עשו כן (אות יציב).