אושוויץ, סוכות בימי הזעם
אושוויץ, סוכות בימי הזעם
"אתרוג ולולב מ'שנה קודמת', שהביא יהודי מהעיר לודז' במשלוחים אשר הגיעו בסמוך לחג סוכות, הם שאפשרו לאלפים בעיר ההריגה לקיים את מצוות החג. הערבות נקטפו מגדות הנהר שליד המחנה. אמנם לא ניתן היה להשיג הדסים... אבל תלמידי החכמים שבאושוויץ ידעו גם ידעו על דעה בפוסקים שבשעת הדחק מברכים אף על שלושה מינים בלבד... לעולם לא תישכח השמחה העזה שתקפה את היהודים בעיר ההריגה בעת נטילת הלולב והאתרוג לידיהם, תוך השמעת הברכה עליהם בכוונה רבה, אף שעצם נטילתם לברכה הייתה כרוכה בסיכון גדול. גם מצוות ישיבה בסוכה עלתה ביד כלואי המחנה הנורא. נגרים יהודים שעסקו בהתקנת מיטות וספסלים שיתפו פעולה. סוכת ארעי על פי ההלכה הוקמה במקום, מתחת לאפם של השומרים הגרמנים. הישיבה בסוכה כרוכה הייתה בסכנת נפשות ממש. אנשי האס.אס חלפו כאן בכל שעות היום. אף על פי כן... יהודים רבים סיכנו את נפשם ונכנסו לסוכה עם 'כזית' כדי לברך 'ליישב בסוכה'".
הרב צבי הירש מייזליש, ירחון "בית יעקב", תשרי תש"ך.
הרב אפרים אושרי - שו"ת ממעמקים חלק ד שאלה ו':
שאלה: בשנת תש"ג כשהיינו כלואים במכלאת גיטו קובנה ובחוץ שיכלה חרב ובחדרים אימה, בכל זאת היינו מלאי תקווה שסוף כל סוף יבוא הקץ לצרותינו ושומר ישראל ישמור שארית ישראל יצילנו מיון המצולה ויקרא לאסירים דרור, ישלם לרשעי הגרמנים הארורים כגמולם ויחיש פדות וישע לעמו.
תקווה זו חיזקה את כוחנו למען לא נכרע תחת עומס הגזירות הרעות והקשות שהזדים הגרמנים ימ"ש היו מחדשים עלינו בל /בכל/ יום, כל אחד ואחד מכלואי /מהכלואים/ עסק כפי יכולתו בתורה ומצוות, קול התורה לא נדם בגיטו ולא פסקו אף ליום מעשי הצדקה והחסד שהיו עושים אחד עם חבירו.
אולם עם התקרבותו של ירח האיתנים כשהימים הקדושים משמשים ובאים וחג הסוכות זמן שמחתנו עמד מאחורי כותלינו, נפל רוחם של יושבי הגיטו וחשך משחור תארם, הם הורידו לארץ ראשם ולבם צעק אל ה', האם יוכלו לקיים בגיטו את מצוות החג, האם ירשו להם הגרמנים הארורים להקים סוכה, האם יתגלה להם נס מן השמים ויוכלו להשיג אתרוג ולולב כדי לקיים מצות ארבעה מינים כמצווה עלינו בתורה. ובפרוס חג הסוכות, במקום הבעת שמחה, שמחת החג, הי' נסוך על כל פנים ארשת תוגה ויגון כאב וצער, על שאין באפשרותם לקיים את המצווה הגדולה של נטילת לולב וברכתה, יגונם גבר עליהם מפני המחשבה האיומה, מי יודע אם יוכלו אי פעם עוד לקיים את המצווה הזאת, מי יודע אם אי קיום מצווה זאת הוא אות מבשר רעות לאמור, שאפסה מהם כל תקווה ואין להם עוד תוחלת שיוצאו ממסגר לראות אור עולם.
והנה פתאום עברה הרינה במחנה הכלואים שזה עכשיו הגיע יהודי מווילנה ובידו אתרוג מהודר עם יתר המינים וישנה האפשרות של קיום מצות נטילת לולב.
וזה הדבר, בווילנא ובקובנה היו להם לגרמנים בתי מלאכה שבהם עבדו עובדי כפיה יהודים וביניהם כמה מומחים שהגרמנים מינו אותם למפקחים על העבודה, ומזמן לזמן נהגו הגרמנים לשלוח את המומחים הללו מווילנה לקובנה ומקובנה לווילנה הכל לפי הצורך, כגון לתיקון מכונות בבתי המלאכה כדומה.
אין צורך לומר שהמומחים היהודים הללו שנשלחו תמיד בלוויית גרמנים שתפקידם היה להשגיח על היהודים אבל היה אפשר לשחד אותם בממון שיעצמו עין ויעשו את עצמם כלא רואים מה שהיהודים הללו מובילים אתם, ולא אחת מילאו היהודים האלה שליחויות חשובות בשביל יהודי קובנה.
מומחה יהודי כזה הגיע אז לקובנה מווילנה ובידו אתרוג שהצליח להביא אתו כדי לקיים מצות נטילת לולב.
למותר לתאר את גודל השמחה של יהודי קובנה כשנודע להם שיוכלו גם הם לקיים מצוה גדולה זו ולברך עליה במשך כל ימי החג.
אולם דא עקא, אליה וקוץ בה, כי באותה השנה חל היום הראשון של סוכות ביום השבת שאין נוטלים בו לולב, ולפי צו הגרמנים מוטל היה על המומחה היהודי עוד במוצאי שבת זה שהוא מוצאי היום הראשון של החג לשוב לווילנה.
כשנודע הדבר ליהודי גיטו - קובנה שנבצר יהיה להם לקיים את המצווה הגדולה של נטילת לולב למרות שנמצא כעת אתרוג בקובנה גדל צערם ביותר על שנגוזה תקוותם לקיים את מצווה הזאת ולהכניס על ידי כך זיק של אורה ושמחה לתוך חשכת היגון והסבל של עמק הבכא בגיטו - קובנה.
ואז נתעוררה השאלה, האם יש איזה היתר לקיים מצות נטילת לולב ביום הראשון של החג אף על פי שהוא חל בשבת או לא. ונשאלתי להורות להם את הדבר הלכה למעשה.
תשובה: ...ואמר לי שמותר היה לכלואי הגיטו לברך לכתחילה על האתרוג, כי בכגון דא לא גזרו חכמים את גזרתם.
סוכות בגטו לודז:
הרב מנשה לברטוב מקראקוב:
בשנת 1940 בסוכות תש"א היה ליהודי ר' שלמה הייסנר, למדן גדול חסיד מגור, אתרוג. לפנות בוקר הלכו לביתו מאות יהודים לברך על האתרוג, נדחפו והייתה סכנת נפשות. מכיוון שפחדו להעמיד סוכה העמדנו בקצה החצר מספר קטן של קירות קטנים, אשר על פי דין זה כשר, וכיסינו בקרש צר בתור סכך. מבחוץ נכנסו יהודים אחד אחרי השני לברך קידוש. היה לנו בקבוק עם מים וכוס לרחוץ את האצבעות עם חלה כזית כדי לקיים את מצוות הסוכה.
בגטו הייתה לנו אפשרות לבנות סוכה אבל בפחד רב. במשך היום היו רק חצאי קירות אבל בלילה אם אפשר היה לראות קצת אור הארנו את הסוכה בנרות קטנים. בזמן כזה נכנסו שוטרים בלבוש גראנט שאצלם אפשר היה להימכר בכסף.
באדיבות המדור החרדי "יד ושם"
