עבודת ההתבטלות בהושענא רבה מביאה לגילוי עוצם היחוד בשמיני עצרת

תיקון פגם הלבנה על ידי ההתבטלות לרבש"ע ביום הושענא רבה

ההכנה ליום טוב מהווה חלק ממנו

ענין ההכנה לכל יום טוב הוא ממש חלק מעצמיות היום טוב כמו שמבואר בגמרא שיום טוב מכין לחברו (עי' ביצה יז.), וכן צרכי סעודת יום טוב דורשים הכנה מבעוד יום (ביצה ב:), וכל מהותם של הימים טובים היא בכדי להכין אותנו לזמן העתיד לבוא 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד' על כן גם כשעסוקים עדיין עם יו"ט של סוכות ושרויים בתוכו, יש מקום וצורך להתכונן כראוי להושענא רבה ושמיני עצרת.

התגלות פנימיות ימי הושענא רבה ושמיני עצרת לקראת הגאולה העתידה

הימים האחרונים של חג הסוכות שהם הושענא רבה ושמיני עצרת, הם ימים נעלמים ונסתרים מאוד, כי בתורה לא נאמר בפירוש מהו עניינם ומה תוכן מהות הימים הללו, ולגבי שמיני עצרת יש התייחסות בתורה שהוא יום טוב ואסור בעשיית מלאכה וכו', אבל לא מבואר מה הטעם והסיבה ליום טוב זה. ולעומתו יום הושענא רבה הוא יותר נסתר, כי אין שום התייחסות בתורה כלפיו, ורק בדברי הראשונים רואים שיש ביום הושענא רבה תוכן מיוחד ומנהגים שונים משאר ימי חג הסוכות, ובדברי המשנה מוזכר יום הושענא רבה בשם 'אותו היום' (סוכה מה.) וכבר ביארנו במקום אחר את המשמעות שבלשון נסתר בכינוי 'אותו היום'. וכל ההתייחסות ליום הושענא רבה כיום נעלה ומרומם מעל שאר ימי חג הסוכות – הולך ומתחזק במשך הדורות כי ככל שהדורות יורדים ומתקדמים לקראת הגאולה הקרובה, מתחזק ענין יום הושענא רבה ביתר שאת. ולפי פנימיות הדברים הרי שכך באמת צריך להיות – שככל ויתקרבו אל הגאולה העתידה תתגלה ותתחזק השפעת יום הושענא רבה יותר ויותר.

שנת חמה וקביעות יום הכיפורים והושענא רבה

בענין מנין ימות השנה – איתא בגמרא (סוכה כט.) שאנו מונים לפי שנת לבנה ולא למנין שנת חמה, כאשר 'שנת חמה' יתירה על שנת לבנה קרוב לאחד עשר יום (ערכין ט:). ויש להקשות לפי זה - מדוע בכמה מקומות בדברי חז

ל אנו מוצאים כי השנה האמיתית היא שנת חמה של שס"ה ימים, כגון מה שאמרו חז"ל (מכות כג:) שימות השנה הם שס"ה כנגד שס"ה מצוות לא תעשה שבתורה. וכן דברי הגמרא (נדרים לב:) ש'השטן' עולה בגימטריא שס"ד כמנין ימות השנה חסר יום אחד - מכיון שביום הכיפורים אין לשטן רשות לקטרג. וכן הגמרא (כריתות ו.) אומרת שבקטורת היה שס"ה מנים כנגד שס"ה ימות החמה. ועוד מביאה הגמרא (יומא סה:) את שיטת רבי ששנה תמימה היא שס"ה ימים.

הרי שנראה מכל מקורות אלו שהשנה האמיתית היא שס"ה ימים כמנין שנת חמה וכיצד עולים הדברים בקנה אחד עם כך שאנו מונים לשנת לבנה (וכן פסק ברמב"ם בהל' קידוש החודש פ"א ה"א). וליישב הדבר יש לומר על פי מה שכתב הלבוש (או"ח סימן תרס"ד סק"א), שההפרש האמיתי בין שנת לבנה לשנת חמה הוא עשרה ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים שהם כמעט י"א ימים, ואם כן בשנה הראשונה במחזור השנים – כאשר מסתיימת שנת הלבנה ומגיע שוב ראש השנה לפי חשבון ימות הלבנה, עולה שרק ביום הכיפורים של שנת הלבנה הוא ראש השנה של שנת החמה החדשה, ובשנה שלאחריו שכבר נחסר משנת הלבנה עוד קרוב לי"א ימים, נופל ראש השנה של שנת החמה השלישי ביום הושענא רבה, ובשנה שלאחריה עושים שנה מעוברת וחוזר החשבון לפי הסדר הזה (א. אמנם מציין שם כי יש פעמיים בכל מחזור שנים שאין הדבר כן), וזה הסוד של יום הכיפורים והושענא רבה, ומסיים דבריו 'זה נראה לי טעם ברור בסודות התורה, ה' יתברך יראנו נפלאות תורתו'. עולה מדבריו כי אין אנו מתייחסים רק לשנת הלבנה אלא גם לשנת חמה, ושנת חמה יש לה חלק מרכזי יותר - שהיא הגורם לקביעת ימי ראש השנה, יום הכיפורים, והושענא רבה.

עבודת בני ישראל לתקן את מיעוט הירח

ובביאור הענין נראה לומר כי הרי הקב"ה מיעט את הירח כמבואר בגמרא (חולין ס:) מפני שאמרה 'אין שני מלכים משמשים בכתר אחד', ואנו בני ישראל נמשלים לירח על כן יש לנו שייכות עם ענין מיעוט הירח (מדרש רבה שמות טו, כו), ומיעוט הירח אינו רק בכך שאור הלבנה מועט יותר מאור החמה ואינו מסלק את חשכת הלילה לגמרי, אלא גם העובדה ששנת הלבנה קצרה משנת חמה נכללת במיעוט הירח, וכמו שכתבו החתם סופר (דרשות, דרוש לט' טבת ק"ו ע"ג), והשל"ה (תורה שבכתב שמות סימן א') לבאר בטעם הדבר שכתבו בספרי הקדמונים שבשנה מעוברת יש לנהוג את תענית שובבי"ם יותר מכל שנה - מכיון שבשנה מעוברת מתגלה החיסרון של שנת הלבנה מול שנת חמה, כיון שטעם לעיבור השנה הוא מפני ההבדל שיש בין שנת חמה לשנת לבנה, על כן מתעורר הצורך לתקן את פגם הלבנה, ואנו צריכים להתענות ולתקן את חיסרון הלבנה, וכוח התיקון של בני ישראל לתקן את פגם הלבנה נרמז בכוח עיבור השנה שניתן לעם ישראל.

הרי שמיעוט הלבנה מתבטא גם בכך ששנת הלבנה קצרה יותר משנת חמה, וכתב ה'דברי חיים' מצאנז (פרשת תצוה) שלעתיד לבוא לא יהיה צורך לעבר את השנה מכיון ששנת הלבנה תהיה שווה לשנת חמה, כי אז יהיה אור הלבנה כאור החמה ונכלל בזה שאורך השנה יהיה שווה לשנת החמה, והבריאה תגיע לדרגת השלמות.

כוח היצר ועבודת התשובה נרמזו במיעוט הירח

איתא בגמרא (חולין ס:) 'אמר הקב"ה הביאו עלי קרבן שמיעטתי את הירח', ובדרושי הצל"ח (דרוש י"ב אות יח') מבאר את פנימיות מאמר זה - שהרי בטבע העולם היה צריך להיות שנשמת ישראל תזרח ותאיר כאור החמה וכשמש בצהרים על כל העולם כולו לגלות בו את האור האלוקי המסתתר בקרבו, וטעם הדבר מדוע אין זה כך הוא מפני מיעוט הירח שבכך גם נתמעט כוחם של ישראל, כי עם ישראל נקראו על שם הירח וכאשר נתמעט הירח מתבטא הדבר אצל בני ישראל במציאות שבה נמצא עם ישראל בעולם ואין הדבר משפיע על כל הבריאה כולה לגלות בה את האור האלוקי, ועל כן אמרו חז"ל 'אמר הקב"ה ללבנה שהצדיקים ייקראו על שמך מפני שממעטים עצמם בפני היצר' (ילקוט שמעוני בראשית א, ח), הרי שמיעוט הירח מתבטא אצל עם ישראל בעבודת היצר שצריכים למעט עצמם לפניו.

ובכך מבאר הצל"ח את מאמר חז"ל 'הביאו עלי קרבן' וכו' שכביכול הרבש"ע אומר לעם ישראל שנוטל על עצמו את האחריות לכך שברא את היצר והכניס אותנו לעבודה קשה במלחמה נגדו ובכך יש פתחון פה לעם ישראל, ובדרך זו מבאר הצל"ח את טעם השופר, עיי"ש. ומעין זה כבר כתב 'רבנו בחיי' (במדבר כח, טו) בביאור המאמר 'הביאו עלי קרבן' וכו' שיש בכך פתחון פה לבעלי תשובה, כי כמו שהקב"ה התפייס עם הלבנה כך גם ימחול רבש"ע לנו על כל חטאתנו שאנו מרצים ומפייסים אותו עליהם ומבקשים את סליחתו, וההתבוננות בזה נותנת כוח לחזור בתשובה.

אריכות התיקון הרוחני מחמת פגם הלבנה

יש להוסיף ולבאר את דברי הלבוש שכתב שבפנימיות יום הכיפורים מונח הכוח הרוחני של ראש השנה משנה שעברה, ובהושענא רבה יש בפנימיות את ראש השנה של לפני שנתיים, על פי דברי האר"י ז"ל (שער הכוונות צ:) שכתב כי קודם חטא אדם הראשון היה צריך להיות התיקון הרוחני של חודש תשרי ביום אחד, אלא שאחרי החטא נמשך הדבר באריכות מראש השנה עד שמיני עצרת שהם כ"א ימים - במקום יום אחד כבתחילה.

וכן הדבר בכל עניני עבודת ה' כי קודם חטא אדם הראשון היה כוח הדעת של האדם חזק ביותר, ואילו היינו חיים היום עם דעת מרוממת כזו - הרי שגם תינוק קטן היה רואה את הרבש"ע בכל פעולות העולם הזה הגשמיות, כי מכיון שבעוד האדם עדיין קטן כבר יש לו דעה ברורה וחזקה, הרי שההתבוננות במעשה בראשית תביא לידי התפעלות הנפש וחיזוק האמונה ברבש"ע, ומכיון שאין לנו היום דעת ברורה וחזקה כל כך על כן בגיל קטן אין אנו מתפעלים ומתבוננים במעשי הבריאה לראות בהם את הרבש"ע, וכאשר אנו גדלים ומקבלים את ה'דעת' הראויה כבר אין אנו מתפעלים מפעולות הבריאה כיון שאנו רגילים אליהם.

והדבר דומה לשקיעת החמה הנעשית בשלבים ולא בבת אחת, כאשר בזמן שבנתיים יש זמן שאינו לא יום לילה אלא מעורב משניהם יחדיו, כך גם התבוננות הנמשכת על פני זמן ארוך יותר משפיעה פחות על נפש האדם. וכן בענין התיקון הפנימי של ראש השנה, קודם חטא האדם הראשון היה הדבר אמור להימשך יום אחד, שבו היינו יכולים להתעלות בבת אחת עד לדרגת 'אתה הראת לדעת' של שמיני עצרת, ואחרי החטא שכל הבריאה נסוגה אחור - נדרשים כ"א ימים בכדי להגיע אל התיקון הנרצה ולהכרה האמיתית של 'אתה הראת לדעת'. ומשום כך בשנת לבנה יש עדיין ביום הכיפורים חלקים מראש השנה של שנה שעברה, ובהושענא רבה נמצאים עניינים הקשורים עדיין לראש השנה וליום הכיפורים, משום שהענין הפנימי מתפשט יותר משנה אחת, וזהו עומק דברי הלבוש שמכיון שנתמעטה הלבנה הוצרך התיקון הרוחני של ראש השנה להתפשט על פני שלוש שנים.

התבוננות באור הלבנה בליל הושענא רבה

ויתכן שזהו טעם הדבר למנהג המוזכר בדברי הראשונים (רמב