בסוכות תשבו שבעת ימים - ברכת לישב בסוכה
ברכת לישב בסוכה * ברכה על שינה וטיול * ברכה על פת כיסנין - מזונות * ברכה נפרדת על כל סעודה * ברכה אחר הפסק הליכה סעודה חדשה עם הפסק לתפילת מנחה * ברכה רק בשעת אכילה * מי שישן בסוכה שאינו אוכל שם
א. ברכת לישב בסוכה
איתא בגמרא (סוכה מה.), אמר רב יהודה אמר שמואל, לולב שבעה (לברכה, רש"י) וסוכה יום אחד (ואע"פ שניטל כל שבעה זכר למקדש, אין מברכין בו אלא יום ראשון שהוא מן התורה, רש"י), מאי טעמא, לולב דמפסקי לילות מימים, כל יומא מצוה באפיה נפשיה הוא, סוכה דלא מפסקי לילות מימים, כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו, ורבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, סוכה שבעה ולולב יום אחד, מאי טעמא, סוכה דאורייתא שבעה, לולב דרבנן סגי ליה בחד יומא, כי אתא רבין אמר רבי יוחנן, אחד זה ואחד זה שבעה, ע"כ.
וביארו התוס' (ד"ה אחד) וז"ל, אין סוכה ולולב שוין לברכה, דאלולב אין מברך אלא פעם אחת ביום, אבל סוכה כל אימת דנכנס לה כדי שיאכל וישתה וישן, ואפילו עשר פעמים ביום, מברך אכל אחת ואחת, מידי דהוה אתפילין כל זמן שמניחן, והיינו טעמא דסוכה, דאי מתרמי ליה סעודתא לא אפשר למיכל חוץ לסוכה, אף על פי שכבר אכל בו ביום בסוכה, וכן תפילין כל היום מצותן שיהו מונחין בראשו ובזרועו, אבל לולב אין עיקר מצותו אלא פעם אחת ביום, כדאמרינן (מב.), מדאגבהיה נפיק ביה, ע"כ.
וכתב הבית יוסף (סי' תרל"ט ס"ח) וז"ל, וכתב הרב המגיד (פ"ו מסוכה הי"ב), ראיתי כתוב, דדוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות עניניו, ושלא לחזור לאלתר, אבל אם לא יצא אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לשעתו, לא הויא יציאה לחייבו בברכה כשיחזור, ודבר נכון הוא, ע"כ.
ובהמשך הגמרא (שם:), נכנס לישב בה, אומר 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה', ע"כ.
ב. ברכה על אכילה פוטרת שינה וטיול
אמנם, כתב הרא"ש (סוכה פ"ד ס"ג, הביאו בית יוסף, וכן במרדכי סוכה סי' תשמ"ה) וז"ל, ורבינו מאיר היה מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא, אף בחול, משום דקאמר 'נכנס לישב בה מברך', הלכך ראוי שתקדום ברכה לברכת המוציא מיד אחר הישיבה, והעם לא נהגו, כי רגילין העם שאין מברכין על הסוכה אם נכנס בה לטייל בה ושינה, אלא דוקא בשעת אכילה, הלכך ראוי שיברך תחלה ברכת המוציא שמתחיל הסעודה, ואחר כך יברך על הסוכה, ומה שאין מברכין על הסוכה בשעת השינה, ואף על פי שמצינו בה חומר יותר מבאכילה, דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה, היינו טעמא דשמא לא יוכל לישן והוי ברכה לבטלה, ורבינו תם פירש לפי שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה, אבל שאר טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים לגבי האכילה, והיא פטרתן, ע"כ.
וכך פסק המחבר בשולחן ערוך (סי' תרל"ט ס"ח) וז"ל, נהגו שאין מברכין על הסוכה אלא בשעת אכילה, והוסיף הרמ"א, והכי נהוג, ע"כ. [ובהרבה ספרים ניקדו בדברי הרמ"א את המילה 'נהוג' במלאפום, אמנם עיין בפרי מגדים (בכללי בהוראת איסור והיתר סדר ג' אות ז', וכן בסי' רנ"ט משבצות סק"ג) דכוונת הרמ"א בכל מקום שכותב 'הכי נהוג' דהכוונה שהכי יש לנהוג, וכתב מו"ר הגרי"מ שטרן שליט"א (אמרי יעקב ח"ב סי' ס"ח) ראיה לדבריו, דבשולחן ערוך כתב 'נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה', והרמ"א הוסיף 'והכי נהוג', ועל כרחך צריך לומר דהוא בא לומר דהכי יש לנהוג, דאי לאו הכי אינו מוסיף מידי על דברי המחבר, ולכך יש לנקד בחולם, והכוונה שהרמ"א מורה לנו לנהוג הכי].
וביאר המשנה ברורה (סקמ"ו) וז"ל, רצונו לומר, אף דמדינא דגמרא לדעת פוסקים ראשונים כשבירך בסוכה ויצא לעשות ענינו וכו', כשיחזור אחר כך צריך לברך שנית, ואפילו מאה פעמים ביום, ואימת שנכנס אף על פי שאינו אוכל שם מברך, שהרי גם הישיבה והעמידה שם היא מצוה דהוי כעין תדורו (ודוקא שיצא יציאה גמורה, אבל אם יצא לעשות צרכיו או להביא דבר לסוכה אין צריך לברך שהרי לא הסיח דעתו), מכל מקום מנהג כל העולם כדעת הפוסקים שאינם מברכים אלא בשעת אכילה, ואפילו אם יושבים בסוכה קודם אכילה שעה אינם מברכים, דסבירא להו דברכה שמברכים אחר כך על האכילה היא פוטרת הכל, שהיא העיקר והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד, שכולם טפלים לה, ע"כ.
[במשנה ברורה קיבל להלכה הטעם של רבינו תם, דהברכה על האכילה היא העיקרית ופוטרת גם השינה והטיול, אמנם היה מקום לדון, למה הניח לטעם הראשון שברא"ש, וכן הוא גם בתוס' (כדלקמן), שהטעם הוא דחיישינן דשמא לא יוכל לישון והוי ברכה לבטלה.
והנה כתב הרמ"א בהלכות בדיקת חמץ (סי' תל"ב ס"ב) וז"ל, ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק, כדי שלא יהא ברכתו לבטלה, ומיהו אם לא נתן לא עיכב, דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא, ע"כ. וכתב בביאור הגר"א (שם) וז"ל, ומחלוקתם תלוי בפלוגתת ר"ת ור"י, שכתב הרא"ש בפרק א' דברכות (סי' י"ג, וכן בסוכה פ"ד ס"ג) בברכת הסוכה על השינה (דלדעת ר"י אין מברכין על השינה דשמא לא יוכל לישון, ויהא ברכתו לבטלה, כך גם כאן חיישינן שמא לא ימצא חמץ ויהא ברכתו לבטלה, אבל לדעת רבינו תם הברכה בסוכה היא על דעתו לישון, ואף אם לא ישן לא יהא ברכה לבטלה, כך גם בבדיקת חמץ הברכה הוא על הבדיקה שיבער אם ימצא, ואף אם לא מצא אינו ברכה לבטלה), ועיין תוספות (ברכות יא: ד"ה שכבר) ובפרק ד' דסוכה (מה: ד"ה אחד). וראיה דאין צריך, מדאמרינן בפרק קמא דפסחים (י:) יבדוק בתוך המועד, ועיין לקמן סימן תל"ה דיבדוק בברכה (ובמועד הרי אינו יכול להניח פתיתי חמץ), ועיין פרי חדש (אות ב'), ועוד יש ראיה דאין צריך מברכת המפיל (שמברכים ברכת המפיל ואין חוששין שמא לא יוכל לישן), ע"כ (ועיין משנה ברורה סי' רל"ט סק"ג)].
ג. ברכה על פת כיסנין - מזונות
בשערי תשובה (סי' תרל"ט סק"ה) הביא מחלוקת אחרונים אם מברכים לישב בסוכה על פת כיסנין, וכך כתב בזה"ל, ועיין בגינת ורדים (כלל ד' סי' ו'), כתב דפת כיסנין יש להחשיבו כפת גמור לענין זה, דאף שיאכלנו דרך עראי כיון שאכל כשיעור יותר מכביצה יברך על הסוכה, והתבשיל העשוי מחמשה מינים (קוגל, פתיתים וכיוצ"ב) יש לחייבו בסוכה אפילו באכילה דרך עראי, אך לא יברך על הסוכה אם לא שאוכל בקביעות, ובשר וגבינה וביצים וכיוצא בזה גם הם צריכים סוכה אך לא יברך, לחוש להטור ז"ל, ופירות יש לפטר מכל וכל, אפילו יאכלם בקביעות, והרוצה להחמיר לאכלם בסוכה אפילו דרך קבע אין לברך.
ומציין לדברי החיד"א במחזיק ברכה (שהביא דבריו משו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"א) וז"ל, שאלת שיש מי שנוהג בחג לאכול בסוכה בבוקר פת הבאה בכסנין יותר מכביצה, ואינו מברך על ישיבת סוכה, כי תאוה נפשך למען דעת היש טעם בזה, והיו עיניך רואות שהרב גינת ורדים (או"ח כלל ד' סי' ו') פסק להפך, דפת הבאה בכיסנין יותר מכביצה מברך על הסוכה.
ומשיב לו בלשונו הפיוטית, זאת אשיב אל לבי ואור עיני גם שמענה, ואתה דע לך, דאתיא זכירה שנהגו כך לפני גדולים בתוככי ירושלם קרית מועדינו תוב"ב ואמרו יישר, וכשתסתכל יפה בתשובת הרב גינת ורדים ז"ל אשר הבאת, עיניך תחזינה משרים הראוי לגנה וכנה אשר נטעה ימינו, שהביא דעת הרמב"ם, דבל מידי בר מפירי אי אכיל טפי מכביצה בעי סוכה, ושקיל וטרי בהא ויצא לידון דלכולי עלמא פת הבאה בכיסנין טפי מכביצה בעי סוכה, ויברך עליה, ולא הביא שום ראיה על זה לדעת החולקים על הרמב
ם )רא"ש פ"ב סי' י"ג ועוד(, כנראה דהרב ז"ל שפר קדמיה לקרב הדעות, אמנם הדבר ברור דלהצריך לברך על הסוכה האידנא דחיישנא לאפוקי נפשין מרבוואתא דפליגי על הרמב"ם צריכה רבה ראיה בריאה וטובה, ואין הכי נמי דלהצריך שיאכל בסוכה ראוי לחוש לדעת הרמב"ם גם בבשר וגבינה, אבל לא לברך, והוא הדין בפת הבאה בכיסנין, נימא אליבא דרבוואתא דפליגי על הרמב"ם, אפילו יאכל הרבה יותר מכביצה לא בעי סוכה, דאינו כפת, דהא מברך בורא מיני מזונות, והוי כעראי דפת עד שיאכל שיעור שאחרים קובעים סעודה )ג' או ד' ביצים(, דאז הוי כפת דמברך ברכת המזון, והוי כדין תבשיל העשוי מחמשת מינים דבעינן שיקבע סעודתו עליו, והוא הדין פת הבאה בכיסנין בעינן קביעות סעודה לסוכה, ע"כ עיי"ש.
וכתב על זה השערי תשובה )שם( וז"ל, ולעניות דעתי יש לחוש לדעת המחזיק ברכה, מיהו נראה שאם אין דעתו לצאת מיד, רק לשבת שם זמן מה, שפיר דמי לברך, דהא הברכה גם על הישיבה, אלא שנהגו לברך בשעת אכילה, ואם כן אכילת פת כיסנין סגי, ע"כ. וכן הכריע גם כן במשנה ברורה )סי' תרל"ט סקט"ז(.
ובשערי תשובה )שם, וכך גם במשנה ברורה שם( הוסיף וז"ל, ובמדינותינו, נהגו רוב העולם ביום טוב ושבת לקדש ולאכול אחר הקידוש פת כיסנין במקום סעודה, ואחר כך הולכים אחר הקידוש חוץ לסוכה, ומטיילים בקבלת פני רבם וכיוצא, ונמשך איזה שעות עד זמן סעודה, ומברכים בשעת קידוש ברכת סוכה, נראה דשפיר דמי, דאף על גב דפת כיסנין הוא, מכל מקום כיון שאוכל אותה בתורת סעודה הצריכה לקידוש, שפיר דמי שיברך ברכת סוכה, דמחשבתו זו משוי ליה כקבע, רק יזהר שיהיה יותר מכביצה, ובזה אפשר שגם מחזיק ברכה מודה, ע"כ.
ד. ברכה נפרדת על כל סעודה
הנה בתוס' )ברכות יא: ד"ה שכתב( הביאו דברי רבינו תם וז"ל, ואם תאמר מאי שנא )ברכת התורה( מסוכה, שצריך לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה, ויש לומר דשאני תורה שאינו מייאש דעתו, דכל שעה אדם מחוייב ללמוד, דכתיב 'והגית בו יומם ולילה', והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק, אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה, ואם תאמר מפני מה אין אנו מברכין לישן בסוכה, ויש לומר דברכה דאכילה שמברכין לישב פוטרתו, אי נמי משום שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה, שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה, ע"כ.
ומדברי התוס' האלו, למד הט"ז )סי' תרל"ט סק"כ( וז"ל, משמע מזה, דאפילו היה בדעתו היום לאכול שני פעמים בסוכה, צריך לברך שנית, דאם לא כן מה מקשים התוספות, דהא בתורה ודאי דעתו ללמוד אחר כך, אלא פשוט דבסוכה צריך בכל ענין לברך שנית, ובזה הוכרחו לחלק ביניהם, ע"כ. וכך הוא גם דעת הב"ח )סי' תרמ"ג ס"ג(.
אמנם דעת רוב הפוסקים אינו כן, והט"ז עצמו הביא דברי הלבוש )ס"ב( בזה"ל, וכתב בלבוש, על אותן שקובעין עצמן לשתות אחר ברכת המזון, ואחר השתיה זמן מה נמשך שחוזרין ואוכלין סעודה שניה בלי הפסק, ומברכין שנית לישב בסוכה, ונראה לי שטעות גמור הוא בידם, שהרי לא הסיחו דעתם מישיבת סוכה שכבר בירכו עליה בסעודה הראשונה, ומה שנהגו לקבוע ברכת לישב בסוכה על האכילה, היינו משום שמסיחין דעתם מן האכילה, יוצאין מן הסוכה כמה פעמים וחוזרין לתוכה, אבל הכא שישבו בתוכה כל היום למה יברכו עליה פעם אחרת, עכ"ל. וכך פסק במגן אברהם )סקי"ז( בשם הלבוש והשל"ה הק', וכך הכריע במשנה ברורה )סקמ"ז( בשם כמה אחרונים )עיין שער הציון סקפ"ו(.
ובשולחן ערוך הרב )סי"ג( חידד הדברים וז"ל, במה דברים אמורים )שמברך על הסעודה השניה(, כשיצא מן הסוכה בין גמר אכילה ראשונה להתחלת אכילה אחרונה, ושהה שם חוץ לסוכה ולא חזר לאלתר אלא לאחר שעה או שתים, או אפילו אם חזר לאלתר אלא שבשעה שיצא מן הסוכה היה דעתו לשהות הרבה חוץ לסוכה, ושלא לחזור לסוכה לאלתר, שאז אין הברכה שבירך על אכילה ראשונה פוטרת אכילה אחרונה, כיון שהפסיק ביניהן ביציאה גמורה על דעת שלא לחזור לאלתר. אבל אם לא הפסיק ביניהם ביציאה גמורה שלא לחזור לאלתר, אינו צריך לברך על אכילה אחרונה, ואפילו הוא כל שבעה ימים בתוך הסוכה, אם לא יצא ממנה יציאה גמורה שלא לחזור לאלתר, אין צריך לברך לישב בסוכה, רק בפעם הראשונה שנכנס לסוכה, ע"כ.
אבל בביכורי יעקב )סק"מ( אחר שהביא דעת החולקים על הט"ז, וסוברים שמברך רק אם יצא מהסוכה, כתב וז"ל, אכן משמע דאפילו לא יצא רק מעט, באופן שבאמצע סעודה לא תשיב הפסק כדלעיל, דאם לא כן פשיטא, ולכן נראה לי שבקל יכול לצאת ידי חובת כל השיטות, דהיינו לצאת מעט מהסוכה לביתו בנתים, ויעשה שם צורך מה, ואז כשישוב לסוכה יכול לברך לישב בסוכה לכל השיטות, אבל בלא יצא בנתים כלל לא יברך, ע"כ.
אכן, בשער הציון )סקפ"ו( הביא דברי הביכורי יעקב אבל כתב עליו בזה"ל, וספק ברכות להקל )כלומר, לא יברך(, אם לא שיש עוד לצרף לזה צדדים אחרים )כפי שיבואר לקמן(, ע"כ.
ה. ברכה אחר הפסק הליכה
והנה כתב בשולחן ערוך בהלכות ציצית )סי' ח' סי"ג( וז"ל, הלובש טלית קטן ומברך עליו, וכשהולך לבית הכנסת מתעטף בטלית גדול, צריך לברך עליו, דהליכה מביתו לבית הכנסת חשיבה הפסק, ע"כ. ועל פי זה כתב המגן אברהם )סי' תרל"ט סקי"ז(, דגם לגבי ברכת לישב בסוכה, ההליכה הוי הפסק. וכך גם כתב בשולחן ערוך הרב )סי"ד(, וכך פוסק למעשה מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א.
אמנם המשנה ברורה בהלכות ציצית )סי' ח' סקל"ג( כתב וז"ל, והאחרונים )עולת תמיד, ט"ז וגר"א. שער הציון סקמ"ח( הסכימו דעצם הליכה לא חשיב הפסק, ע"כ )וכן מוכח בשולחן ערוך סי' קע"ח ס"ו ומשנה ברורה שם סקמ"ז(.
וכתב המשנה ברורה כאן )סי' תרל"ט סקמ"ח( וז"ל, ומי שהולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו, דעת המגן אברהם )סקי"ז( שאפילו אם היה בדעתו בשעת ברכה שילך באמצע הסעודה לשם ולשוב אחר כך מיד, אפילו הכי צריך לברך שם לישב בסוכה, דהליכה הוי הפסק, ועל כן אם רוצה לאכול בסוכה זו דבר שאסור לאכול חוץ לסוכה, צריך לברך שם לישב בסוכה, אמנם הוא לשיטתו אזיל בסימן ח', אבל לפי מה שכתבנו שם דדעת כמה אחרונים דהליכה לא הוי הפסק אם היה בדעתו, אין צריך לברך, וספק ברכות להקל, ע"כ.
ו. סעודה חדשה עם הפסק לתפילת מנחה
אכן, בהצטרף שני הנידונים יחד, כלומר, באופן שאחר גמר סעודתו הפסיק מעט, כגון שהלך להתפלל מנחה, ואחר כך חוזר לסוכתו לסעודה שניה, יש לו לברך לכולי עלמא על הסעודה השניה, וכך כתב המשנה ברורה )סי' תרל"ט סקמ"ז( וז"ל, ואם ברך פעם אחת בשעת אכילה ולא יצא מסוכתו לעשות עסקיו, ואף אם יצא מסוכתו רק שהיה דעתו לחזור מיד, אין צריך לברך שנית לישב בסוכה, אפילו אם אוכל סעודה שניה, כיון שמצוה אחת היא, ולכן מי שיושב כל היום בסוכה, וישן בלילה בסוכה ומתפלל שם, ואינו יוצא לשום עסק רק אדעתא לחזור מיד, אין צריך לברך רק בשעת אכילה ראשונה, ואחר כך אין צריך לברך, ויש אומרים דכיון שיצא בנתיים אפילו על דעת לחזור מיד צריך לברך בשעת אכילה שניה )דעת הביכורי יעקב כדלעיל(, ואם יצא לעשות עסקיו או לבית הכנסת להתפלל, לכולי עלמא צריך לברך בשעת אכילה שניה, ע"כ.
ועיין בשער הציון )סקצ"א( שהרחיב בביאור ענין זה וז"ל, והנה אם הליכה לבית הכנסת לא היה באמצע סעודה רק בין אכילה לאכילה, אף דגם בזה יש לעין לכאורה אם נסבור דהליכה לא הוי הפסק, מכל מקום יש לצרף לזה דעת הט"ז, ובפרט דעת הרב יעקב עמדין והביכורי יעקב, דסבירא להו דלאכילה שניה הוא ענין אחר, וצריך לברך שנית, אבל באמצע אכילה, אם נסבור דהליכה לא הוי הפסק, לכאורה חדא אכילה היא, וכן מוכח דעת הבית מאיר, דהיכי דנכנס באמצע סעודתו להתפלל מנחה או מעריב, כל שלא הסיח דעתו מלאכול אין צריך לברך שנית כשישוב, ע"כ.
ז. ברכה רק בשעת אכילה
מדברי התוס' והרא"ש שהובאו לעיל, נראה בפשטות, דהמנהג לברך רק בשעת אכילה, מורה לנו דכל השאר כגון שינה או טיול, נפטרים ונטפלים להאכילה, וכך הוא לשון הרא"ש )סוכה פ"ד ס"ג(, ורבינו תם פירש לפי שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה, אבל שאר טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים לגבי האכילה, והיא פטרתן, ע"כ. וכנוסח זה כתב גם המשנה ברורה )סקמ"ו( וז"ל, דברכה שמברכים אחר כך על האכילה היא פוטרת הכל, שהיא העיקר והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד, שכולם טפלים לה, ע"כ.
וכך כתב הט"ז )סוף סק"כ( וז"ל, נראה לי, דמי שבדעתו שאין אוכל פת כל היום, וכל שכן מי שמתענה תענית חלום בסוכות, חייב לברך על הסוכה בכל פעם שיכנס בה באותו יום לטיול, כיון שאותו יום אין בו אכילת פת, הדרינן לדין התלמוד דמברך בכל פעם שנכנס לישב שם, דהא עיקר הטעם שאכילת פת הוא עיקר ופוטר את הטפל, ע"כ.
והמשנה ברורה )סקמ"ח( הביא דברי הט"ז, והוסיף עליהם כהנה בשם החיי אדם וז"ל, וכתב החיי אדם, דהוא הדין כשיצא יציאה גמורה לאחר אכילה, וחוזר ונכנס ולא יאכל עד הערב, וקודם האכילה יצטרך עוד הפעם לצאת לבית הכנסת, דבזה גם כן לכולי עלמא צריך לברך, ע"כ. ובשער הציון )סקצ"ג( ביאר דברי החיי אדם וז"ל, ודעת החיי אדם שהעתיק, דבכל גוני חייב לברך שם, אפילו אם לא יאכל, נראה דטעמו דהמנהג שנהגו הוא רק בביתו שדרך לקבע שם סעודה, אבל בבית אחרים שאין דרך לקבוע שם סעודה, לכולי עלמא כל שנכנס שם חייב לברך, ע"כ. וכך גם כתב בשולחן ערוך הרב )סט"ו( וז"ל, ואפילו אם אינו רוצה לאכול בסוכה זו, אלא שנכנס לתוכה לישן ולטייל, צריך לברך לישב בסוכה, שאין שינה וטיול שבסוכה זו נפטרין בברכה שבירך בסוכה אחרת, ע"כ, וכך פוסק למעשה מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א.
אמנם, במאמר מרדכי )סי' תרל"ט סק"ח( כתב לחלוק בזה על דברי הט"ז וז"ל, ונראה לי שיש להשיב על דבריו, דאם כן מי שאינו אוכל בלילה היה צריך לברך על השינה והכניסה והישיבה באותה הלילה, וזה לא שמענוהו, וגם נראה שהרב ט"ז גופיה מודה דלא בעי לברוכי, ואם תשיבני דהברכה שבירך ביום על האכילה פוטרת הישיבה והשינה של הלילה הבא אחריו, דהלילה הולך אחר היום בהאי ענינא )עיין לעיל סי' מ"ז לענין ברכת התורה(, אף אנו נשיב ונאמר דכל שכן הוא, דהברכה שבירך בלילה על האכילה פוטרת השינה והטיול שעושה עד אכילה אחרת, דהא אין השינה מפסקת כיון שהיא עצמה בעי סוכה.
וממשיך המאמר מרדכי, עוד אני תמיה על מה שכתב הרב ז"ל, 'הדרינן לדין התלמוד וכו'', דהא לדעת רבינו תם ז"ל דנהגינן כוותיה, הכי הוי עיקרא דמילתא לפום דינא דתלמודא, שאין לברך אלא על האכילה, ומעולם לא תיקנו לברך על הכניסה ושאר דברים, ומה שכתבו השולחן ערוך והפוסקים נהגו שלא לברך וכו', שתלו הדבר במנהג, הכוונה לומר דאף על פי שדעת הגאונים ורוב המחברים צריך לברך בכל פעם שנכנס לישב בה, מכל מקום נהגו העולם כרבינו תם, דסבירא ליה שאין לברך אלא בשעת אכילה דוקא, אף לפי דין התלמוד, וזה ברור, ולכן נראה לי, דלפי מה שנהגנו כרבינו תם, יש לחוש לברכה לבטלה, ואין לברך על הכניסה והישיבה אם לא היכא דאיכא צדדים אחרים להצריך ברכה, עיין מה שכתבתי לעיל סק"ג )שם דן לגבי ברכה על פת הבאה בכיסנין(, ע"כ.
והנה בשולחן ערוך הרב )סקי"ב( שיטה אחרת יש לו בזה, שכתב לגבי מי שקובע עצמו על היין וז"ל, אבל אין צריך לברך לישב בסוכה, לפי שהשתיה היא טפילה לאכילה, וברכת לישב בסוכה שבירך על אכילת שחרית היא פוטרת את השתיה של כל היום, וכן היא פוטרת את השינה וטיול בסוכה כל היום, שאין צריך לברך עליהם, שאפילו יצא חוץ לסוכתו אחר האכילה והפסיק הרבה בין האכילה להשתיה ושינה וטיול, מכל מקום כיון שכולם נמשכים וטפלים לאכילה שהיא עיקר מצות הישיבה בסוכה, ברכת האכילה פוטרתן, ע"כ.
ועל כן תבנא לדינא, שהיוצא מסוכתו בערב אחר סעודתו לכמה שעות, וחוזר בלילה רק לשינה, לדעת השולחן ערוך הרב והמאמר מרדכי אין לו לברך לישב בסוכה, אבל לדעת הט"ז חיי אדם ומשנה ברורה יש לו לברך, כיון שהפסיק הרבה מתחייב בברכה על שינה לבד. ומי שרוצה לחשוש לדעתם מספק ברכה, יטול ידיו לסעודה לפני שינתו, או לפחות יקבע עצמו על אכילת פת כיסנין, וכך יוכל לברך. אמנם הנוהג כדעת השולחן ערוך הרב, ואינו מברך, ודאי שפיר עביד.
ח. מי שישן בסוכה שאינו אוכל שם
אכן, באופן שיש לו סוכה מיוחדת לשינה, או מי שאכל סעודתו במקום אחר, ומגיע לסוכתו רק לשינה, בודאי יש לומר שיחייב עצמו בברכה על ידי שיטול ידיו לסעודה, או על ידי שיקבע עצמו על פת כיסנין, שהרי באופן זה אף לדעת השולחן ערוך הרב יש לו לברך, ורק לדעת המאמר מרדכי )וכן לדעת השולחן ערוך הרב על פי הבנת השער הציון סקצ"ג, עיי"ש( אין לו לברך, כי אין מברכין כלל על השינה והטיול, ודו"ק.
היוצא למעשה מכל הנתבאר:
- א. אף שיש חיוב מן התורה לישן ולעשות כל צרכיו בסוכה, מכל מקום המנהג הוא מזמן הראשונים שמברכין רק על האכילה והיא פוטרת הכל.
- ב. נחלקו הפוסקים אם מברכים 'לישב בסוכה' על מזונות, הכרעת המשנה ברורה לברך אם נשאר לשהות קצת בסוכה, ויש נוהגים שלא לברך כלל 'לישב בסוכה' על מזונות.
- ג. יצא מהסוכה באמצע הסעודה: יתחייב בברכה מחדש רק בהפסק גדול של שעה או שתיים.
- ד. יצא מהסוכה באמצע הסעודה והלך לסוכה אחרת, כגון לטיש וכיוצ"ב, דעת השו"ע הרב שמברך שם שנית, ודעת המשנ"ב שאם לא היה הפסק גדול של שעה או שתיים, אין מברכים לישב בסוכה.
- ה. יצא מהסוכה לאחר הסעודה: יתחייב בברכה מחדש אף בהפסק של תפילת מנחה וכדו', אבל לא בהפסק קטן ממש שיצא על דעת לחזור מיד.
- ו. גמר סעודתו ולא יצא מהסוכה, ולאחר כמה שעות נוטל ידיו שנית, אינו מברך 'לישב בסוכה', רק אם יצא מהסוכה כנתבאר באות ד'.
- ז. נכנס לסוכה רק לשינה ולא לאכילה, אם כבר בירך באותו יום בסוכה זו 'לישב' אין צריך לברך לפני השינה.
- ח. נכנס לסוכה רק לשינה ולא לאכילה, אם לא בירך באותו יום בסוכה זו, ידיו לפת או לפחות יאכל פת כיסנין )מזונות(, ועל ידי כן יתחייב בברכה לכו"ע.