Skip to content
כפר חב"ד

בשבת אחת הסתלקות

  • Ha'azinu
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מדי שנה בשנה, בהגיעו יומו של מאורע מיוחד, מאורע עם משמעות כללית רחבה לשעתו ולדורות, עולים וצפים מחדש הזיכרונות של מי שחוו את המאורע. "נכון וטוב הדבר אז אלע טאג ביז יום ב"עזרת נשים" של בית כשמדובר באירועים שקשורים ישירות ברבי, נשיא ומנהיג הדור, לא מדובר רק על הצד החווייתי, אלא יום השנה לכל מאורע הוא יום שבו אנו מתבוננים בהנהגתו בקודש ובכלל זה, במבט לאחור, התבוננות בהנהגתו הק' בתקופה שקדמה לאירוע.

במלאות ארבעים שנה להסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חנה, אמו של הרבי (ו' תשרי תשכ"ה-תשס"ה) נשוב אל אירועי הימים ההם, על-מנת להתבונן בהם, ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

הכסא נשרף

ביומנו של המשמש בקודש הרה"ח הרב דובער יוניק נרשם (בין הדברים):

ביום ב' של ראש השנה לא הרגישה הרבנית בטוב (מחמת לחץ דם גבוה), ולא הלכה לבית הכנסת ואמרה אז (לר' בערל יוניק שיחי'): "איך ווייס אז דער נעכטיגער גיין אין שול האט מיר פארשאט, אבער דאס הארט מיר ניט, דיי תקיעות זיינען געווען אזוי גוט - אמרה זה בהתלהבות - דער אויבערשטער זאל עם געבן כח, הערט וואס איך זאג אייך: איר ווייסט ניט וואס איר פארמאגט, איך זאג דאס ניט וויילע איך בין א מאמע, נאר וויילע דער אמת איז אזוי" [=אני יודעת שההליכה לבית הכנסת אתמול הזיקה לי, אבל זה לא איכפת לי. התקיעות היו כל כך טובות (והמשיכה בהתלהבות: הקב"ה יעניק לו כות, שמעו מה שאני אומרת לכם: אתם לא יודעים מה יש לכם, ואני לא אומרת את זה כי אני אימא, אלא כי זו האמת).

ביום שני של ראש השנה פרצה שריפה קטנה ב"עזרת נשים" של בית הכנסת וכסאה של הרבנית נשרף כליל.

דפיקות לפנות בוקר

על ארועי יום שבת-קודש ו' בתשרי עצמו, נרשמו כמה יומנים, ובמלאות ארבעים שנה מן העניין להביא מרשימתו המדוייקת של הרה"ח ר' דובער יוניק:

"בליל שבת-קודש, אור לו' תשרי, ביקר אצלה הרבי שליט"א כמנהגו, ובאותה שעה לא היה ניכר עליה שום דבר מלבד חיוורון מסויים.

"לפנות בוקר, בשעה 5:30 בערך, נשמעו דפיקות על דלת משפחת הרב ר' אברהם פעלער שהיה שכן של הרבנית חנה ע"ה, בבניין מספר 1418 ברחוב פרזידנט. הדופקת בדלת היתה מרת ויינר שהיתה גרה אצל הרבנית ומשמשת אותה. היא היתה מבוהלת וסיפרה שהרבנית נפלה ממיטתה. הגברת פעלער נזעקה לעזור והיא ומרת ויינר חזרו והרימו את הרבנית למיטתה. רק מאוחר יותר הוברר שהיה זה "סטרוק".

"בתוך כך, מיהר הרב פעלער לבית הד"ר זליגסון (שגר אז ברחוב יוניון), והדוקטור זירז אותו להודיע לרבי שליט"א. בינתיים הלכה מרת ויינר ל"770" לבקש עזרה, ושם פגשה שלושה בחורים ר' שלום-בער לויטין, ר' דוד רימלר ור' לייבל בראנדלר. האחרון פנה לבית הרבי שליט"א (1304 פרזידנט) כדי להודיע לרבי שליט"א. הוא הקיש בדלת כמה פעמים אך איש לא ענה. לאחר מכן בא למקום הרב פעלער, ולאחר שגם הוא הקיש על הדלת כמה פעמים ולא נענה, החליט לצלצל בפעמון, ואז הרבנית ע"ה ירדה למטה ופתחה. הרב פעלער סיפר לה על המצב והיא עלתה וסיפרה לרבי שליט"א. לאחר מכן חזרה הרבנית וירדה למטה ואמרה לרב פעלער - "באם יהיו חדשות תבוא ותספר". היא הוסיפה גם שבפעם הבאה יקיש על הדלת שמאחורי הבית, כך ישמעו אותו טוב יותר.

"הרב פעלער חזר ל-1418 פרזידנט, ובינתיים הד"ר זליגזון הגיע.

לא עלה בידי לברר אישית האם הרבי שליט"א ביקר אצל אמו בבוקר לפני התפילה, אבל הרב פעלער ואשתו אומרים שהם זוכרים בבירור שהרבי אכן היה אצל אימו בבוקר.

הרבי עצמו זקוק לזה...

לפנינו מכתב שכתב לרבי בתשרי תשכ"ה הרה"ח הרב יוסף ויינברג עם מענה הרבי בכתי"ק:

ב"ה

ב' דחוהמ"ס תשכ"ה.

כ"ק אדמו"ר שליט"א.

לא הספקתי עד היום להודיע לכ"ק שליט"א אשר במוש"ק מסרתי על הראדיא אשר לכבוד יום ההילולא י"ג תשרי הואיל כ"ק שליט"א להגיד מאמר ד"ח מבעל ההילולא ושיחות קדש, אבל לפני זה הואיל כ"ק שליט"א להגיד שיחות קדש בקשר ושייכות להסתלקות הרבנית נ"ע וימי השבעה (אשר ביום הזה הי' יום השביעי וההוספה מהפרי מגדים ונחלת שבעה וכו' זה הוספתי בתחילה כאשר מסרתי שהשידור הוא לעילוי נשמתה) וע"ז ספר כ"ק מי"ג תשרי תש"ה וההסברה אשר ההתחלה בהנהגה מכ"ק אדמו"ר הרש"ב (לא מבעל ההילולא) לא הי' זה בשביל שכל שייכותו וכו' כי אם מפני שבשלשה שותפים וכו' ענין השותפות וכו', ועוד ענין של קדימה הי' אשר כ"ק שליט"א אמר ע'ז שדרוש עיון גדול והוא בענין הקדישים, ומסרתי עוה"פ מההוראה של וילך משה ומסרתי הסדר שהוא בליובאוויטש שכאשר כ"ק אדמו"ר אומר קדיש אין אחר אומר אז ושהרש"ל עבר לפני התיבה וכו' וההסברה שבזה אשר מלבד שיכולים לכוון באמירת הקדיש גם וכו' הנה מאחר שידוע לרבים דברי כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע אשר אמירת הקדיש בשביל אדמוה"ז וכדומה הוא זכות להשומעים והאומר וכו' ולכן לא הי' חשש גם מצד השומעים.

אח"כ אמרתי אשר בהמשך השיחה הראשונה ביאר כ"ק שהביאור על מאמר חז"ל שבק חיים וכו' הוא לא רק אצל צדיק (ומנהיג) כי אם גם לבחי' הצדיק שבנשמת כל איש ישראל אשר מצד בחי' זו החיים אינם בשרים כי אם אמונה ויראה ואהבה, ובפרט מי שמניח הוראות אפילו ליחיד, וסיימתי בדברים אחדים מהשיחה האחרונה שהכלי אשר כל ההשפעות יבואו למטה בטוב הנראה והנגלה - היא השמחה דימי הסוכות ואשר השמחה מתחלת עוד ביום הכפורים וכו'.

כפי שהזכרתי כבר, אמרתי אשר השידור הוא לעילוי נשמת הרבנית בשמה ובשם אבי', וכן עשיתי במוש"ק וילך שאמרתי אז שאין למנוע ממסירת דברי חסידות והתעוררות ואדרבא שהוא לעילוי נשמתה.

אגב, הנה ביום ה' וילך בבוקר, כאשר הי' לי השידור הראשון מהישיבה (לא בזמן הרגיל שהוא ביום ג') לפני השידור צלצלתי מהתחנה להרבנית להודיע לה על השידור בידעי שהרבה פעמים גרם לה השידור קורת רוח, ובפרט שבהשידור הזכרתי נקודה משיחת כ"ק בר"ה, ואמרה לי אשר גם במוש"ק שמעה השידור והוסיפה: "דער אויבערשטער זאל געבען מ'זאל האבען כח צו צונעמען דעם נחת" [=ה' יעזור שיהיה כוח לקבל את הנחת], ובהיות סאמרה זה בקול חלוש, אמרתי הלא בר"ה היתה התוועדות שמחה ומקוים על שנה סמתה, הסיבה "הלואי אויף אלע אידען" [=על כל ישראל] והוסיפה "דער רבי אליין דארף דאס טויסיג האבעך [הרבי עצמו זקוק לזה - לשמחה], וסיימה בברכות לי ולמשפחתי.

יש אצלי מחשבה שבהיות שהרבנית הלא היתה מעריצה גדולה מהשידורים של תניא ושיחות קדש, אולי הי' כדאי לסדר שבמשך השנה בכל מוש"ק יהי' שידור של מסירת שיחות (לא רק בשיק מברכין) ושיהי' זה לעילוי נשמתה, יכולים לקחת מהלקוטי שיחות שנדפסו או מאלו שעוד טרם נדפסו.

אמנם מלבד הזמן שזה דורש מאתי אשר מפני הזמן על ענינים אלו חסר לי מאד הזמן בשביל לימוד וחינוך לבניי שי', אשר בעבר כאשר הי' לי זמן עבורם למדו יותר טוב ובאשר לא הי' לי זמן וכו' - מלבד זה עוד אין לי מקור על ההוצאות הכרוכות בזה, חשבתי אולי לתת בעצמי ההוצאות על זה, אמנם - כפי שהוא עתה - הנה מהריוח במזומן ת"ל הנה הרבה יותר מלי אחוזים עולים כספי הצדקה, ולכן עוד עלי להתיישב בזה.

יוסף הלוי ויינבערג

תשובות הרבי:

על כללות הדו"ח:

"ת"ח ת"ח על העניין ועל ההודעה אודותו, והרי בכ"ע מצפה כ"א לעניין של נוז"ר ובפרט בעת וכו".

על מה שכתב "אולי הי' כדאי לסדר שבמשך השנה בכל מוצש"ק יהי' שידור של מסירת השיחות": מתח הרבי קו על המילים "אולי הי" וסימן חץ ש"כדאי לסדר" והקיף את המילים "שבמשך השנה" וסימן חץ וכתב: "וזה מחזק סברתי להתוועדות – בל"נ - בש"ק עכ"פ בקיצור בכמות".

על מה שכתב "עוד אין לי מקור על ההוצאות הכרוכות בזה" הקיף הרבי את המילים "ההוצאות הכרוכות בזה" וכתב: "מחצה עלי".

הרבי יצא באמבולנס

בשעה 4 לערך הסתיימה ההתוועדות ואז מיהרתי שוב לביתה. כעת שמתי לב שהנשימה כבדה לה וכשהתקרבתי שמעתיה אומרת "העלף מיר" והיה ניכר שהיא רוצה להוסיף ולומר משהו ולא הצליחה. כשראיתי מה המצב מיהרתי בחזרה ל"770". כשהגעתי עמד המניין ב"עלינו" של תפילת מנחה, ועם סיום התפילה נכסתי אחר הרבי שליט"א לחדרו ואמרתי לו שאמו מבקשת שיבוא (לא היו בפי מילים אחרות). מיד הוציא הרבי שליט"א מכיסו את שתי המטפחות שהיו שם ויצא ללכת במהירות לבית אמו. הלכתי לידו. בדרך שאל אותי הרבי האם יש לי מפתחות של הבית ועניתי לאו.

הרבי הגיע לבית, ואחרי זמן קצר באה גם הרבנית חיה מושקא ע"ה. באותה שעה הנשימה היתה בכבדות ונפנפו מול פניה בנייר כדי להקל את הנשימה, אבל ללא הועיל. הרבי שליט"א הורה מיד לקרוא לרופא נוסף. תחילה טלפנו לד"ר נס ולא הצליחו להשיג אותו ולאחרי זמן השיגו את הד"ר דזיקובס. עם בואו פסק מיד שיש להעבירה לביה"ר. הרבי שאל מה הסיבה לכך והוסיף שהכסף אינו מניעה, היינו שאפשר לעשות הכל בבית, אבל הרופא ענה שהסיבה לנסיעה לביה"ר היא ששם נמצאים כל המכשירים הדרושים.

בינתיים הגיע רופא נוסף וגם חוות-דעתו היתה זהה – יש להעבירה מיד לביה"ר. הלה הוסיף כי כיוון שהרבי סירב להצעה שיקחו את אמו הרבנית לביה"ר "קינגס קאונטי", הוא מציע לקחתה ל"ג'ואיש הספיטול" בו הוא עובד. בינתיים הביאו גם בלון חמצן אבל הרופאים עמדו בשלהם שיש לנסוע לביה"ר ואז הרבי אמר: "וויבאלד אז דריי דקטוירים האלטן אזוי, גיב איך נאך" (=כיוון ששלושה רופאים [שני הנ"ל וד"ר זליגזון] סוברים כך, אני מוותר).

הרבנית הובלה אל האמבולנס. הרבי שליט"א ישב לידה והד"ר זליגזון ומרת לאה כהן תחי' - בחלק הקדמי של האמבולנס.

עם צאת האמבולנס לביה"ר חזרתי ל"770". אנ"ש והת' היו עסוקים ב"חזרה" על ההתוועדות וכאשר סיפרתי להם מה המצב, נפסקה החזרה והחלו באמירת תהילים עם אותיות השם חנה.

הרבי פרץ בבכי

בהגיעה לבית-הרפואה הועברה מיד אל הקומה התשיעית והחלו לטפל בה. לבקשת הרופאים יצאו כולם מהחדר וגם הרבי שליט"א יצא. אחרי דקות אחדות יצאו הרופאים והודיעו כי...

הרבי שאל האם עשו עניין פלוני ופלוני כדי להציל, אבל הרופאים ענו שעשו כל מה שביכולתם.

זה היה בשעה 6 בערב. ואז הרבי שליט"א ואלו שנכחו במקום נכנסו לחדר שבו שכבה. הרבי שליט"א הביט בחלון כמתבונן בשמים כשהוא מהורהר...

הנוכחים נדחקו להיכנס פנימה ואז הרבי אמר: "וואס שטופט איר זיך ? ס'איז ניט קיין פארבריינגען" [=מדוע נדחפים? זו לא התוועדות] והוסיף שאלו שלא היו במקווה לא ייכנסו לחדר. [כאשר מרת לאה כהן חלפה ליד פתח החדר אמר הרבי - מסתמא וייסט שוין לאה, אויף אזוי דארף מען איר ניט זאגן.]

א' הנוכחים פנה אל הרבי וביקשו לאכול משהו (שהרי עוד לא סעד סעודת שבת) והרבי אמר שישאלו רב. אחרי כן ניגש הרה"ח ... וגם הוא ביקש שהרבי יאכל משהו, אבל הרבי אמר - האם יש לכם סמיכה ?...

כעבור זמן-מה ניגש אל הרבי שליט"א המזכיר הרי"ל גרונר, וגם הוא ביקש מהרבי שליט"א לאכול. והרבי שליט"א אמר שיעיינו בשו"ע אדה"ז הל' קריאת שמע (כנראה הכוונה לסי' עא) ושאל גם האם נמצא כאן מישהו מהחברא-קדישא שיאמר כיצד נוהגים, ולמעשה לא אכל.

בתוך כך הגיעו למקום הרבנים החשובים מזקני החסידים רבי אליהו סימפסון ורבי ישראל דזייקאבסון (ע"ה), והאחרון ביקש שכולם ייצאו ונשארו רק הם ועוד כמה אחדים מהמבוגרים.

עם צאת השבת יצא הרבי שליט"א ועמו הנ"ל לחדר אחר והתפללו ערבית (הרבי שאל אם יש במקום סידור אבל לא היה). הרבי אמר קדיש.

מיד אחרי התפילה מיהרתי לביתה של הרבנית, ואספתי את התמונות, המכתבים וכל המסמכים החשובים שלה, וכן את התהילים של בעלה כ"ק הגאון המקובל רבי לוי יצחק זצ"ל. סגרתי את הכול במזוודה מיוחדת (שלקחתי אצל משפחת פעלער) ומסרתי להרב חדקוב עבור הרבי שליט"א.

זמן קצר אחרי כן הובאה הרבנית לביתה והניחוה בחדר הראשון.

באותו ערב אמר הרבי שליט"א שמישהו צריך לקחת על עצמו אחריות על החפצים שבבית, ואמר החסיד ר' זלמן דוכמאן שהוא מקבל על עצמו את האחריות בתנאי שאני לוקח זאת יחד עמו. אחד הנוכחים העיר שאני כבר לקחתי חלק מהחפצים, והרבי הגיב מיד - "אם לקחו חלק הרי חלק נשאר", והוסיף שמזהיר באזהרה חמורה שלא יקחו דבר, והוסיף ואמר - "אני רואה שיש כאלו שכבר מביטים על המגירות שבחדר השינה"... הרבי בעצמו ניגש וסגר את הדלת ואחרי כן יצא לביתו.

יהיה לה בוודאי נחת-רוח

מקריאת התורה של יום שני, ח' תשרי, זכורים לי הפרטים הבאים:

לכהן עלה הרה"ח ר' זעליג כצמאן [ע'ה] לרגל הולדת בתו, ונקרא שמה חנה (מאוחר יותר שלח לו הרבי שליט"א דולרים במספר "חנה"). מי עלה ללוי לא זוכרים, ובאשר לשלישי, המעשה שהיה כך היה: הרב ר' שמואל לויטין אמר שהרבי שליט"א לא יעלה (מפני הסכנה), אבל הרבי אמר כי כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר ישב שבעה אחרי אמו ע"ה כן עלה לתורה וכך נהג הרבי שליט"א ועלה.

סדר הקימה מה"שבעה" בערב יום הכיפורים: בשעה 4 התפללו תפילת מנחה ואחרי התפילה הורה למזכיר הרב יהודה קרינסקי לקבוע מסמר במקום שישב.

במשך היום התקבלה הוראה ע"י הרב חדקוב שימשיכו להתפלל במניין בבית עד אחרי שבת, ובכלל זה ביום הכיפורים, והרבי אמר שאני אהיה הממונה על כך.

במוצאי יום הכיפורים בא הרבי שליט"א לבית אמו ושהה שם כרבע שעה, ואילו בליל שבת ובמוצאי השבת (י"ג תשרי) נכנס לבניין, עלה עד פתח הדירה אבל לא נכנס פנימה.

הרבי שליט"א רצה שיזדרזו בהקמת המצבה. רצונו היה שהמצבה תוקם עוד בתוך השעה אבל מסיבות שונות לא הספיקו לעשות זאת. הרבי שליט"א לא נכח בהקמת המצבה.

הזכרתי קודם את דברי הרבי שליט"א, עוד לפני ההלוויה, לגבי החפצים, ועל כך עלי להוסיף כי בחול המועד סוכות נלוויתי אל הרבנית חיה מושקא ע"ה לבית הרבנית חנה ע"ה. היא בדקה את כל החפצים. חלק הועברו למוסדות וחלק נלקחו לבית הרבי שליט"א. שם, בקומה השלישית, הם מונחים עד היום הזה.

ואסיים בנימה אישית: זכיתי והרבי בבוקר בא ל"770" ו(יש אומרים שהתפלל שחרית בטלית ותפילין בחדרו) יצא לביהכנ"ס, שם אמר הקדישים - קדיש יתום שלאחר עלינו, וכמדומה גם קדיש שלאחר משניות.

ההלוויה היתה בשעה 12 בצהריים לערך. את הקריעה (לאחר הטהרה) עשה הרב זלמן דוכמאן ז"ל, ובאותה שעה הרבי שליט"א פרץ בבכי בפעם הראשונה מאז הפטירה.

לפני הלוויה אמר הרבי שליט"א שהנשים לא תלכנה אחרי המיטה והוסיף – "בעצם, היה טוב אם לא תלכנה בכלל אלא שאיני יודע אם ישמעו לי".

הרבי ישב "שבעה" ביום ראשון ז' תשרי, ביום שני ח' תשרי וחלק מיום שלישי - ערב יום הכיפורים בבית אמו. במשך הימים הללו הגיעו לניחום אבלים רבים מהאדמו"רים, גדולי התורה והחסידות (ראה רשימות של חלק נכבד מהדברים בהוספות ל"שיחות קודש תשכ"ה" ח"א, מהדורת תשמ"ו. יצויין שעם כמה מהם דיבר הרבי שליט"א על השאלה האם לטבול בערב יום הכיפורים לפני תפילת מנחה ולמעשה טבל רק לאחר תפילת מנחה).

ביום ראשון לאחר תפילת מנחה ביקש ממני הרבי שליט"א להביא לו את התהילים של אביו זצ"ל, ומובן שמילאתי מיד את הבקשה. לאחר תפילת ערבית ביקשה הרבנית חיה מושקא ע"ה שאוודא שהחלונות סגורים ושאכין לרבי שליט"א מים לנטילת ידיים, ואף אמרה לי איזה ספל לקחת מביתם לשם כך. לאחר שכל המנחמים יצאו נשארנו רק הרי"ל גרונר ואני והרבי אמר: על-פי-דין מותר לי להישאר יחידי כשאור דולק. יצאנו אפוא מהבית. בלילה שלמחרת, ליל ערב יום הכיפורים, היה המזכיר ריל"ג במקום בלאו הכי, לצורך הכפרות.

אין מסרבים לגדול

בנוסף לתיאורים של הרב יוניק אציין כי באופן אישי נחקקו בזיכרוני כמה פרטים מאותו יום, כיון שאבי הרה"ח ר' אברהם אבא ע"ה זכה להיות הרופא בבית הרב במשך ארבעים שנה, ובכלל זה העניק טיפול רפואי לרבנית נ"ע.

באותו היום, ו' בתשרי תשכ"ה, האירוע המוחי של הרבנית, התחיל בשעה חמש בבוקר. תוך זמן קצר הזעיקו את אבי שכמובן מיהר לבית הרבנית ללא כל עיכוב וכך התחילו ארועי אותו יום.

ככלות ימי ה"שבעה" פנה הרבי לאבי וביקש לשלם לו את שכרו בעד ההשתדלות שלו, אבל אבי סירב לקחת. הרבי המשיך 'לטעון' שגם אנשי הסנהדרין קיבלו תשלומים בעד עבודתם, ואז ענה אבי שיקיים מאמר חז"ל "מסרבים לקטן ואין מסרבים לגדול", וקיבל.

הרגעים שאחר ההסתלקות

להלן, קטע מרשימת יומן לא מפורסם:

כשלקחו את הרבנית לבית הרופאים [שהי' אז נק' בשם "ברוקלין דזשואיש האספיטאל"], הרבי נסע אתה וכן אבי ומרת כהן (אשת הגה"ח ר' יואל שי'). כרבע שעה לפני שעה שבע, נסתלקה הרבנית.

"... ד"ר זעליקסאהן יצא מהחדר ושאל את העומדים בפרוזדור האם יש כאן רב, ואמר עוד הד"ר שיכנסו כולם לומר תהלים.

כשנכנסו לחדר, שאל הרבי אם אין כאן כהן, ואם כולם היו במקווה היום.

ואמר הרבי להר"י יעקבסאהן (מחברא קדישא) שיעשו הכול בלילה. וענה הרב הנ"ל שיתפלל מעריב בהקדם, ויסדר.

כל פעם שהי' הרבי פונה לכותל היה זה לשמאלו, כי אמו הרבנית היתה מונחת לימינו.

ואח"כ פנה הרבי עוד הפעם אל העומדים בפנים החדר ואמר שיבררו אצל הרב יעקבסאהן מה דינו (של הרבי) כיון שהוא מוסר הכול לחברא-קדישא ואם כן, יוכל לעשות מה שצריך (להתפלל וכו').

הרב הארליג הלך לברר וכשחזר אמר שנאמר לו מטעם החברא-קדישא שלאחר שיתפללו ערבית יסדרו הכול.

והמשיך הרבי: הלא אני שאלתי בנוגע לעצמי ?

וענה: ... יבוא אחרי מעריב.

והרבי פנה אל הכותל. מישהו מהנוכחים שאל את הרבי אם יטול ידיו (לסעודת שבת, כי הרבי יצא מיד לאחר ההתוועדות) וענה הרבי: מי אומר שמותר?!

הרב הארליג נקב בשם איש מסוים, ושוב פנה הרבי אל הכותל...

לאחר שקלא וטריא ניגש הרב ... ואמר שמותר. שאל אותו הרבי: אתם יודעים?... וענה: אין אבלות בשבת. והמשיך הרבי: זה ידוע, אבל כאן מדובר לענין אנינות.

ואח"כ ניגש הרב... ואמר שהרבנים שיש להם סמיכה אומרים שמותר..

מוח שליט על הלב

והנה דברים אחדים שאבי ע"ה שמע אצל הרבנית:

כאשר ראה אותו זקן את התמים בשחטו את העוף, עלו וצפו במוחו מזיכרונות העבר, זיכרונות ימי קדם, כאשר הוא בעצמו גדל והתחנך בבית הוריו החסידים והי' שומר על כשרות מאכליו, אך נאלץ לוותר על שמירת תורה ומצוות מפחד השלטונות.

הוא הרהר רגע, ואחר-כך החל לספר לו ולרבנית, שעמדה בצד, מזיכרונותיו:

אני מהעיר יקטרינוסלב שבאוקראינה, שם כיהנו שנים בתור רבני העיר: האחד הי' רב עממי, רב מטעם הממשלה, ואילו הרב השני, בשם שניאורסאהן, הי' איש קדוש אשר על פניו פרושה היתה קדושה מיוחדת. אבי הי' יהודי חסיד וירא שמים ואנו, האחים והאחיות, היינו מבקרים בביתו של הרב שניאורסאהן, כדי לשאול אצלו שאלות שונות, בכשרות ובכל ענין הלכתי אחר שהתעורר בבית.

כך ישב הזקן וסיפר כל מיני דברים מופלאים על אישיותו הגדולה של הרב שניאורסאהן, אודות צדקותו ופעליו למען היהדות וצרכי העיר, והרבה לספר בשבחו עד הי' כמה חביב הי' על הכול ---

הרבנית שעמדה בצד ושמעה כל מילה שיצאה מפיו של אותו זקן, התרגשה מאד למשמע דבריו, אך נאלצה להבליג, כדי לשמור על סודיות זהותה ולא הוציאה הגה קל מפיה.

היא אף התפללה חרישית בלבה להקב"ה, שזקן זה לא יזהה אותו כאשתו הרבנית של אותו רב וצדיק, אותו הרבה כל כך לפאר ולשבח...

התנהגותה - מסיים הרמ"מ שי' את סיפורו - השאירה עלי רושם עצום, כאשר נוכחתי לראות את כוחותיה הפנימיים של אשה גדולה זו, להשליט את המוח על הלב, מבלי להזדהות ובלי להגיב מאומה על הדברים ששמעה מאיש זר לה, אשר סיפר פשטות, בהתייחסותה לאנשים שנפגשו אתה ברחוב וכו'.

מאז הבר-מצווה אינו מראה את גבו...

כשהרבי נסע בשנת תש"ז לפאריז לפגוש עם אמו, היתה תקופה זו שבה אנ"ש זכו להכיר את הרבי וגם לראות את הכיבוד אם שנהג בכיבוד אמו הרבנית.

הרה"ח ר' הירש סלאווין מספר: כשהרבי הגיע לפאריז להפגש עם אמו הרבנית, היה זה באופן שהרבי היה צריך לחכות לה זמן קצר וקודם שבאה אמר שלא יאמרו לאמו הרבנית שחיכה לה (כדי שלא לצערה).

והרה"ח ר' צבי הירש חיטריק מספר: בהזדמנויות שונות הייתי מבקר אצל הרבנית. פעמים אחדות בעת שביקרתי אותה, ראיתי את הרבי מגיע למקום ומשמש את אמו. בצאתו מחדר אמו, היה מסתובב כאילו מסדר את הכסאות וכו', וזה נראה מוזר בעיני. בפעם הבאה שפגשתי את הרבי בבית אמו, חזרו הדברים עוד הפעם. ואז כבר התחלתי לתמור מה זה ועל מה זה.

הרבנית סיפרה לי אז:

"מיין זוהן, איז פון בר מצוה אָן באווייזט מיר ניט זיין פלייצע" (בני, מאז הבר-מצוה שלו אינו מראה לי את גבו), לכן הוא מסתובב ומסדר את הרהיטים, כדי שלא 'אתפוס' שזהו כוונתו. ואבקש מכם שלא תדברו על כך, כדי שיחשוב שאינני מבינה את כוונתו...

ויתן השי"ת שנראה במהרה בקיום היעוד הקיצו ורננו שוכני עפר והיא בתוכם.