בשפוון תליא - בידינו לקרוע רוע גזר הדין ולהריק עלינו שפע רב
בשפוון תליא - בידינו לקרוע רוע גזר הדין ולהריק עלינו שפע רב
עוד איתא בזוה"ק (ח"ג לב.) 'תנינן, ערבה דדמיא לשפוון (ערבה הדומה לשפתיים), הכי הוא ודאי בהאי יומא בשפוון תליא' - כלומר, ביום הזה הכל תלוי בפי האדם. ובזמן זה קודם גמר הדין, עדיין בידנו להציל כל אחד את נפשו ונפשות ביתו מד.
בוא וראה עד היכן הדברים מגיעים, כדכתב ה'רוקח' (הל' סוכות אות רכא) שבית דין היו מדקדקים לעבר לחסר את החודשים כפי הצורך כדי שלא יחול הושענא רבא בשבת, וכל כך למה, כי היו בוכים ומתחננים על המים, לכך לא יתכן בשבת. ויש לנו להתבונן היטב בזה, כיצד דוחים את כל שאר ה'מועדים' שבירח האיתנים כר"ה ויוה"כ מחמת יום הושענא רבא, ומי נדחה מפני מי, הוי אומר קטן מפני גדול... ולא עוד, אלא שלא חששו לגרום שלא יחול ראש השנה בשבת ויבטלו תקיעת שופר בשבת, ולא טרחו אלא שלא יחול הושענא רבא בשבת, ומכאן תלמד על מעלת התפילות ונחיצותן ביום זה (והם כפיקוח נפשות ממש) עד שאי אפשר שיחול בשבת מה, על כן 'שפכי כמים לבך' ביום זה כי כל מהות וענין חיי האדם תלויים ביום הזה מו.
כתב הרה"ק ה'שפתי צדיק' זי"ע (הוש"ר לב) בשם זקנו הרה"ק ה'חידושי הרי"ם' זי"ע, דמצינו בנערה המאורסה שחייבה התורה בעונש 'על דבר אשר לא צעקה' (דברים כב כד), נמצאנו למדין מכאן 'כשהאדם יכול לצעוק ואינו צועק מקרי רצון [ולא אונס], וכן תקנו חז"ל שכל איש ישראל יצעק היום 'הושענא' מז, משמע שאם יצעוק יענה לו בוודאי. ומחויב כל אחד לצעוק אף שאינו יודע מה הוא צריך ומה חסר לו, אעפ"כ יצעוק סתם הושענא'.
