בניית סוכה במוצאי יום הכיפורים ועומק כוונת הכתוב בסוכות תשבו שבעת ימים
חגים וזמנים לששון, לכל הציבור הקדוש והיקר והחביב והנפלא.
נראה ברשות הציבור הקדוש כמה דברים נפלאים לכבוד החג הנפלא, חג הסוכות. "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", "בסוכות תשבו שבעת ימים". נראה להבין עומק הכתוב ומה הפירוש "בסוכות תשבו שבעת ימים"?
הרמ"א כותב בס"י תרכ"ד: שבצאת יום הכיפורים המצווה הראשונה שיעשה האדם - יבנה את הסוכה.
והשאלה עצומה, גדולה וחביבה: למה דווקא יבנה את הסוכה במוצאי כיפור? למה לא ארבעת המינים? "ולקחתם לכם פרי עץ הדר, כפת תמרים". אמנם הסוכה מרמזת על שם ה', כמו שכתבו המקובלים שבונים סוכה שלוש דפנות ועוד דופן אחת של טפח, כמו יד מחבקת, שהשייית מחבק אותנו לאחר שזכינו לטהרה ביום הכיפורים, וכאשר יושבים בסוכה, אנחנו יושבים בצילו של השייית. אבל גם ארבעת המינים, הם כנגד שם הויייה, וידוע מה שכתב הבית יוסף ס"י תרנ"ח שד' המינים הם כנגד ד' אותיות שם הויייה ברוך הוא, וכשם שבשם הויייה צריך שלא יהיה רווח ביניהם כך בדי מינים. והביא שם שחלם בליל יום טוב שראה חסיד אי כותב שם הויייה, ומרחיק ה"א אחרונה, ונודע שהיה מרחיק האתרוג מן הלולב. ואדרבה קניית ארבעת המינים מפורש בפסוק: "ולקחתם לכם", מצות לקיחה, ורבינו יוסף חיים זצוקל"ה בעל הבן איש חי כותב שאפשר למכור אתרוגים בבית הכנסת, כמו שמותר למכור בבית הכנסת יין לקידוש, והוא הדין ספרי קודש כיון שהכל דבר מצווה, ועל אחת כמה וכמה אתרוגים שמצות הלקיחה נאמרה בפסוק: "ולקחתם לכם". א"כ צריך להבין מה העניין שבונים במוצאי כיפור דווקא את הסוכה?
יש בדבר כמה טעמים מפורסמים, כמו שהארכתי בזה בחיבורי "אשכול יוסף" מועדים. יש את הטעם שמביא "שערי תשובה": שמא חס ושלום, נתחייבנו גלות. התפללנו כל הימים הנוראים, מריח אלול, חודש אלול וראש השנה ויום הכיפורים, אבל חס ושלום, אולי נגזר על האדם גלות, מה יעשה עכשיו וינצל מן הגלות? לכן אנחנו גולים לסוכה, ובזה מתכפר לנו. אבל מצד שני, הרי בת קול יוצאת ומכרזת במוצאי יום הכיפורים ואומרת: "לך אכול בשמחה לחמך", כי אנחנו בטוחים שיצאנו זכאים בדין. אדרבה, הרי הטור מביא את דברי המדרש שכל העניין שאנו נוטלים את ארבעת המינים לסימן שניצחנו בדין כנגד אומות העולם, וא"כ ארבעת המינים שאנחנו נוטלים זה ראיה שיצאנו זכאים בדין. אז אם ככה חוזרת השאלה: למה במוצאי יוה"כ יש להתעסק דווקא במצות סוכה? וגם, צריך להבין מה עומק הפירוש "בסוכות תשבו שבעת ימים"?
ביאורו הפלאי של רבינו הגר"א
רבנו הגר"א בביאורו על יונה מקשה מה כל העניין של הסוכה שעשה יונה וישב בה? ומבאר על פי מה שאמרו בזוה"ק בפרשת פקודי שכל מקום שכתוב ביונה "יונה", הכוונה לנשמה הקדושה שה של האדם שיורדת לעולם, וזה שכתוב "ויברח יונה ללכת תרשישה" שבתחילה שהנשמה יורדת לעולם היא בורחת מהקב"ה לחפש עושר ושררה, עושה עוונות, עד שיורדת בקבר, וצועקת ומתפללת לה' יתברך, וזה מה שנאמר: "קראתי מצרה לי אל ה'" הנשמה אומרת להשם: ריבונו של עולם, כמו ששמעת אותי פה בעולם הזה, תשמע אותי מן הקבר, שלא ילך לשאול תחתית. והקב"ה אומר לנשמה: כשהיית חיה פה בעולם הזה יכולת לעשות תשובה, עכשיו בקבר אי אפשר לעשות תשובה. אבל בסופו של דבר: "ויהי דבר ה' אל יונה שנית", הקב"ה מקבל את התפילה שלה, ולאחר שנזככה בגיהינום, הנשמה חוזרת בגלגול לעולם הזה לתקן מה שקלקל בגלגול קודם.
וכותב שם הגר"א דבר נפלא ביותר: במסכת עירובין בדף י"ג ע"ב מבואר שנחלקו בית שמאי ובית הלל האם טוב לו לאדם שלא נברא משנברא. בית שמאי ובית הלל: הללו אומרים טוב לו לאדם שלא נברא, הללו אומרים טוב לו לאדם שנברא. נמנו וגמרו: טוב לו לאדם שלא נברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו. אומרים התוספות: כל זה הכוונה לרשעים דווקא. לרשע טוב לו שלא נברא, אבל הצדיק – ודאי טוב לו שנברא. למה? זוכה לנחול חיי העולם הבא. בספר "אשכול יוסף" על התורה (פרשת בראשית מערכה ג' "ישוב ג'), הבאתי קושיא פשוטה, גדולה ועצומה: הרי גם הרשע, אחרי שיהיה בקבר י"ב חודש, מתקן את הנשמה שלו ונכנס לגן עדן לנצח נצחים, א"כ איך יתכן לומר שטוב לו לאדם שלא נברא? וכתבתי ליישב בסייד שכל מה שאמרו "טוב לו לאדם שלא נברא", הכוונה לחזור בגלגול. אבל בפעם הראשונה שאדם בא לעולם – ודאי טוב לו לאדם שנברא. א"כ מצאתי שחכם עזרא עטיה זצ"ל ראש ישיבת "פורת יוסף" תירץ כן. ואיזה פלא, עכשיו בסייעתא דשמיא מצאתי שכך כותב להדיא הגר"א בפירושו על יונה, שכל מה שאמרו: "טוב לו לאדם שלא נברא", במחלוקת בית שמאי ובית הלל, הכוונה: אם טוב לו לאדם שייברא בגלגול. אבל מה שאדם נברא מתחילה לעולם הזה – זה ודאי טוב לו! כי גם אם חייו לא זכה לקיים את כל המצוות, אבל אחרי שהנשמה שלו תתוקן בגיהינום, תיכנס לגן עדן לנצח נצחים. אז ודאי טוב לו לאדם שנברא.
ומבאר רבנו הגר"א שכל עניין הסוכה שמצינו ביונה, עניינו שאחרי שהנשמה באה בגלגול ומתקנת, וכבר עושה רצון השם, לא כמו שעשתה בגלגול הראשון, אז בגלגול השני הוא בבחינת סוכה, שהאדם עושה תורתו קבע ומלאכתו עראי כמו הסוכה. והאדם אז נמצא בחוסר מזונות ושאר דברים, וכל זה מפני שהיה רשע בגלגול הקודם אף שעתה הוא צדיק. וזה מה שאומר הכתוב: "בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות". מה זה הסוכה הזו? העולם הזה! בה תשבו שבעת ימים. כמה אדם חי בעולם הזה? "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה": 70 שנה שאדם חי כמו שצריך מיום עומדו על דעתו יהיו בבחינת: "בסוכות תשבו שבעת ימים", 70 שנה הללו אתה צריך להרגיש שאתה בסוכה, שהעולם הזה הוא עראי. לחטוף, ולחטוף עוד מצוות, עוד מעשים טובים, עוד תורה, עוד לימוד הלכה, עוד קדיש, עוד קדושה, עוד תפילה בכוונה. לכן, אחרי שעשינו את עבודת הימים הנוראים, וביום הכיפורים נעשנו כמלאכי השרת, כמו שכתב בשו"ע ס"י תר"יט ס"ה שיש חסידים ואנשי מעשה שכל יום הכיפורים עומדים בתפילה על רגליהם, כמו מלאכי השרת שנאמר בהם: "ורגליהם רגל ישרה", אז ראויים במוצאי יוה"כ לבנות את הסוכה, שרק אז שהאדם דבוק בקדושה מבין היטב שהעולם הזה הוא עראי. ולכן כשאנחנו בונים את הסוכה, ויוצאים לסוכה, ועושים כל העניינים בסוכה, כל זה להורות שהעולם הזה עראי. והעיקר זה עבודת השם, לימוד התורה, וקיום המצוות.
