חג האסיף הפנימי: כיצד הסוכה מעלה גם את החלקים "הנחשלים" שבנו?
חג האסיף הפנימי: כיצד הסוכה מעלה גם את החלקים "הנחשלים" שבנו?
על התקפת עמלק במדבר נאמר: "וַיְזַנָּב בְּךְ כָּל הַנָּחֵשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים כה, יח). רש"י מפרש שה"נחשלים" היו אותם אנשים שהיו חסרי כוח מחמת חטאם, וענני הכבוד היו "פולטים" אותם מחוץ לענן. מציאות זו הותירה אותם חשופים לפגיעת עמלק.
אולם, לאחר יום הכיפורים מגיע חג הסוכות – הנקרא בתורה "חג האסיף". בתיקוני זוהר (תיקון יג) מובא הקשר בין יעקב ועשיו לפסוק "וְיַעֲקֹב נָסַע סְכֹּתָה": הסוכה, שהיא כנגד ענני הכבוד, באה לתקן את הפגם. היסוד של חג הסוכות הוא חג האסיף שהיא מאסף את הכל בחזרה אל תוך הקדושה – אפילו את אותם ה"נחשלים" שהענן פלט במשך השנה!
רעיון זה מתבטא גם בדלת העם שבארבעת המינים: הערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח, מאוגדת יחד עם שאר המינים המשובחים. התורה מלמדת שגם מי שנחשב כ"נחשל" נקלט בתוך הכלל בסוכות. התנאי היחיד לכך רמוז בשם "ערבה" (מלשון 'חלק'): שהאדם ישמור את פיו ולשונו מלדבר לשון הרע ושנאת חינם, ויחפש להשתלב באחדות הכלל.
הגאון מקוז'יגלוב הרב אריה צבי פרומר בספרו 'ארץ צבי' מעמיק ומגלה זווית מופלאה בפסוק: "וַיְזַנָּב בְּךְ כָּל הַנָּחֵשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" – המילה "בך" מורה כי לא מדובר רק על אנשים אחרים בחוץ, אלא על חלקים נחשלים הקיימים בתוך כל אדם ואדם!
לכל אדם ישנם זמנים, כוחות נפש או מצבים שבהם דעתו אינה מיושבת עליו, זמנים שבהם הנפש הבהמית והיצרים הגשמיים גוברים. במשך השנה, אותם חלקים נמוכים וגשמיים שבאדם אינם נקלטים בענני הכבוד. אך בחג הסוכות, כוחה של הסוכה הוא לאסוף ולרומם גם את החלקים הנמוכים והנחשלים הללו שבתוך האדם עצמו!
יסוד זה מוכח מתוך דברי חז"ל וההלכה בפסוקי ודיני הסוכה: הגמרא במסכת סוכה מביאה דינים שונים לגבי חוצצים בסוכה, כגון סכך פסול- "נתן עליה נסר שהוא רחב ד' טפחים כשירה ובלבד שלא יישן תחתיו" (יד, א), או "הישן תחת המיטה בסוכה לא יצא" (כ, ב). ואף שדינים אלו שייכים גם לגבי אכילה וטיול בסוכה מכל מקום דקדקו חז"ל והזכירו דוקא שינה. ומשמע שיש לשינה יתרון ומעלה יתרה על שאר ענייני דידה המחוייבים בסוכה. ודבר זה אומר דרשני.
והביאור הוא, שבשעת השינה סר הפיקוח של השכל והדעת. הרא"ש (גיטין פ"ח) כותב שישן גרוע מחרש, שוטה וקטן, לפי שאינו בר דעת כלל באותה שעה. בכל תרי"ג מצוות התורה אין שום מצווה שקיומה המעשי נעשה דווקא בזמן שהאדם ישן וחסר דעת (אפילו מצוות שכחה בשדה נעשית כשהאדם ער, רק ללא כוונה). המצווה היחידה בתורה שמתקיימת ופועלת דווקא כשהאדם ישן ונטול דעת - היא מצוות שינה בסוכה!
רק את השכל והדעת של האדם, אלא מקדש ומעלה גם את הנפש הבהמית שלו – את גופו הפיזי בשעה שהוא ללא דעת. לאור זאת מבאר ה"ארץ צבי" את החילוק היפהפה בין שני חלקי החג: פעולת הלולב (ארבעת המינים): נועדה לאסוף ולקרב את האנשים הנחשלים שנמצאים מחוץ לכלל, ולחבר אותם לקדושה. פעולת הסוכה: נועדה לאסוף ולדומם את החלקים הנחשלים והגשמיים שבתוך האדם עצמו.
משום כך נקרא החג "חג האסיף" – הוא אוסף ומאחד את כל חלקי הנפש, גם אלו שכל השנה נדחקו החוצה, ומכניס את כולן תחת צילא דמהימנותא.
פעמים רבות אדם חושב שקדושה ועבודת ה' שייכות רק ברגעים של התעלות – כשהוא מתפלל בדבקות, לומד תורה בעיון או עוסק במעשים טובים מתוך יישוב הדעת. אולם ברגעים של חולשה, עייפות או עיסוק בגשמיות הרגילה, הוא עלול להרגיש רחוק ומוזנח.
חג הסוכות מעניק לנו מסר מחזק ומרומם: הקדושה האלוקית מעוניינת בכל כולך! הסוכה אינה מקיפה רק את ראשו או את שכלו של האדם, אלא מקיפה את כולו אפילו כשהוא ישן, אפילו כשהוא עוסק בצרכיו הגשמיים הפשוטים ביותר. הקב"ה מבקש מאיתנו בחג האסיף לאסוף גם את החלקים "הנחשלים" שבנו, לא להתייאש מהחולשות או מחוסר הדעת, אלא להכניס את כל מציאותנו – הגוף והנפש, החול והקודש – אל תוך הסוכה, ולהעלות אותם לדרגת קדושה.
