חזרה לתוך ה"בלאטע"!!
חזרה לתוך ה"בלאטע"!!
מוצאי יום הכיפורים ב-770, בשנת תשי"ז, כדרכם של חסידים הראשונים, התקיימה התוועדות חסידית חמימה, כאשר ראש המתוועדים היה המשפיע ר' ניסן נאמנוב ע"ה. במהלך התוועדות ר' ניסן בכה רבות, באומרו:
איך זה שאך עתה עמדנו ביום הכיפורים, בתפילות נעילה במדרגה כזו גבוה, בו מאירה יחידה שבנפש. כפי שאדמו"ר האמצעי נ"ע כותב: "וכמו שאנו רואים גם בקלי-קלים שבוכים ביום כיפור ועשרת ימי תשובה ושבים באמת כו', מצד הארת 'יחידה' שבנפשם".
(ספר "שערי תשובה", שער התפילה, עמוד כ''ט, ד'; וראה גם בעמוד נייד ד', וש"נ. ועוד).
וממילא מתעוררת השאלה: "ווער זאָגט אַז מ'מוז צוריק אַריינקריכן אין בלאָטע"?! מי אמר שצריך לשקוע חזרה לתוך הבוץ כמקודם?
כך עורר ותבע "אתכפיא", במחשבה דיבור ומעשה וכו', כדי שלא יהיו שקועים ב"בלאָטע".
במקום גם נוכח החסיד ר' אברהם מאיור (דריזין) ע"ה.
[כידוע דרכו, שתמיד ששמע שר' ניסן מתוועד הי' מגיע להשתתף בהתוועדות, למרות היותו יותר מבוגר, וכן דרכו בעבודתו ה' הייתה באופן אחר]. והתווכח עם ר' ניסן בחזקה, באומרו:
נמצאים עכשיו אצל הרבי, בזמן כל כך גבוה בו מאיר יחידה שבנפש, והרבי מדבר על דברים כל כך נעלים, דער רבי קאָך זיך וועגן משיח, על "מלך מלכי המלכים", ומרומם אותנו לגמרי, ואתה חושב על עצמך, חטאך, ועניני בוץ?
ר' אברהם נודע בפה מפיק המרגלית, ואמר, אמשול לך משל למה הדבר דומה. הי' מלך גדול, ולו בת יחידה שהיתה חביבה עליו מאוד. ויהי היום, בו אחרי כל ההכנות וכו', נקבע הזמן להשיא אותה לחתן כליל המעלות, מי שיהפוך בבוא היום למלך.
והנה באמצע החופה, בשעה שמוחם וליבם של כל העם מופנים לאירוע המרגש, הזדחל לו קבצן קרוע ומרוט בין הקהל, וניגש לבקש איזה פרוטות מהמלך, כי נזכר באיזה חוב ישן שחייבים לו, וביקש לקבל את אותם פרוטות מרוטות, דווקא כאן ועכשיו.
כל אחד מבין שאין לזה מקום כלל. כך, סיים ר' אברהם, ואמר: הרבי מדבר אודות משיח, ונשפך מאמרי חסידות וגילוי אלוקות, וכאן בד' אמות של הרבי, אתה - ר' ניסן - עדיין עסוק ב"פרוטות" שלך מפעם... הגיע הזמן קצת להתרומם ולהצטרף לעגלה של הרבי, למבט של הרבי, ולעניני אלקות המתגלים על ידו.
ר' ניסן נהיה אדום, אמנם לא השיב ישרות על הדברים, אך דחה את הדברים בתוקף, באמרו שאין אלו "פרוטות" כלל, ואדרבא "ידע איניש בנפשי" מהי מעמדו ומצבו לאשורו, ודווקא עכשיו צריך לתבוע ""ווער זאָגט אַז מ'מוז צוריק אַריינקריכן אין בלאָטע"? וחייבים לדרוש "אתכפיא" וקבלת-עול במחשבה דיבור ומעשה.
הויכוח גרם ר' ניסן לגילוי כוחותיו הפנימיים, הוא נכנס להתרגשות גדולה ובכי, כאשר הוא הרחיב את דבריו, אודות הצורך בקבלת עול, והסביר זאת לא רק באותיות של נה"י אלא באותיות של חב"ד, כאשר הוא מדבר בתוקף רב, וחיות עצומה.
כמובן, שגם ר' אברהם לא הרפה מדבריו... והי' שמח.
ההתוועדות הזאת, ודברי ר' ניסן במיוחד, נחקקו עמוק והותירו רושם עז על הנוכחים.
(ראה ספר "ר' ניסן - עובד אלוקים", פרק ארבעה-עשרה, עמוד 273 ואילך. ועוד).
גם על המשפיע ר' יואל כהן ע"ה השפיעו הדברים, באומרו שעד אותה התוועדות, לא כ"כ התחבר לקו של ר' ניסן, הוא הרגיש אצלו בעיקר את הנה"י, והמעשה בפועל בלבד. אך בשטף דבריו בהתוועדות גילה אצלו את הנפש, את החיות הנובעת מחב"ד (וחג"ת), זה שינה לר' יואל את כל ההסתכלות על ר' ניסן, ומאז התחיל להעריך אותו במאד.
כמדומה, שהויכוח הזה בין ר' ניסן לר' אברהם עודנו חי וקיים, ומתנהל עד עצם היום הזה, בשני הגישות יש צדק רב, ואף אחד לא באמת מצליח לשלול את שיטת זולתו, ו"אין מושיע לה".
ולהעיר, שבהתוועדות מוצאי ש"פ אחרי, תשל"ח, ביאר הרבי את המנהג לקרוא את פרשת עריות בקריאת התורה של תפילת מנחה ביוהכ"פ, מפני שגם במעמד ומצב בו עומדים בעת שמאיר יחידה שבנפש, צריך להזהיר על דברים פשוטים:
"אשר לכאורה, זה דבר פלא ("אַ געוואלד") הוא עומד ביום הכיפורים, לבוש ב''קיטל", בתוך רבים מישראל, מתכונן לתפילת נעילה, ואעפ"כ מזהירים אותו שידע, שגם הוא במעמדו ומצבו צריך להיזהר ש"כמעשה ארץ מצרים גו' לא תעשו"!..."
[הדברים נאמרו תוך בכי...].
גישה זו תומכת בעמדתו של ר' ניסן, אשר גם במוצאי יוהכ"פ, צריך לזעוק: "ווער זאָגט אַז מ'מוז צוריק אַריינקריכן אין בלאָטע"?!
לחיים, לחיים ולברכה!
...
