ד' מינים

קטנים לפני האדם וגדולים לפני הקב"ה

איתא במדרש (ויק"ר ל, יד) על הפסוק משלי ל, כט) 'שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטיב לכת', אלו ד' מינים, שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן להלל להקב"ה, והם נראים קטנים בעיני אדם וגדולים לפני הקב"ה.

כאילו מקיים כל המצוות

ביסוד ושורש העבודה (שער יא פרק יד ד"ה לולב ומיניו) גודל מעלת מצוה זו הובא במדרשים ובזוה"ק, וזה לשון האבודרהם: ואומר במדרש שכל המקיים מצות אתרוג עם שלשת המינים כאילו קיים כל המצוות, והטעם מפני שחשבון האתרוג עם ג' מינים עולה למנין תרי"ג.

שמחה על קיום המצוה לשם שמים

בשנה אחת של בצורת לא היו אתרוגים מצויים, נזדמן יהודי אחד לפני הגאון מווילנא זי"ע שהיה מוכן למסור לו את אתרוגו, אבל תנאי התנה לדבר, שחלקו של הגאון בעולם הבא עבור מצות האתרוג של שנה זו, שייכת רק לו בלבד. נענה הגאון ואמר: אליבא דאמת עשיתי עיסקא טובה, משום שכדאי היה לי לתת כמתנה על המצוה הזאת את כל חלקי לעולם הבא, ובלבד שאוכל לקיים מצות אתרוג כהלכתה. כאשר נסתיים המשא ומתן, ונמסר האתרוג לידו של הגאון, שמח שמחה גדולה, וקרא בפנים קורנות: מה גדולה היא מצות נטילת לולב בשנה זו, שאזכה לקיימה לשם שמים, שלא על מנת לקבל פרס.

מכר העגלה והסוס בשביל אתרוג

בספר זכרון צדיקים (ח"ה בשם ספר אמונת צדיקים) מביא, שפעם אחת נסע הרה"ק ר' נחמן מראדוויל זי"ע (גיסו של הרה"ק המגיד מזלאטשוב זי"ע) לעיר לעמבערג לקנות לו אתרוג מהודר, לקח בידו מעות מרובים כדי לקנות אתרוג, ונסע בעגלה וסוסים שלו ועם משמשיו. והנה היה אז בלעמבערג יוקר גדול על האתרוגים, ולא הספיקו המעות אשר היו בידו לקנות אתרוג טוב, אזי נתן גם את העגלה והסוסים שלו בעד האתרוג, ושכר לו עגלה לשוב לביתו, ובא לביתו בלא העגלה והסוסים שלו.

התגלותו של הרה"ק מקאריץ ע"י מצות ד' מינים

בספר זכרון צדיקים (ח"א, ערך הרה"ק ר' פנחס מקאריץ סימן י"ד) מסופר על תחילת התגלותו של הרה"ק מקאריץ זי"ע, קודם שנתגלה היה עני גדול, והיה יושב תמיד בבית המדרש ועובד את עבודתו בקודש, והיה הוא ובני ביתו עטופים ברעב, והוא לא הרגיש ולא נתפעל מאומה מכל הנ"ל, וסבל הכל באהבה, ועבד עבודתו בזריזות, וכיון שהיה מאד בהצנע לכת, לכן לא היו מחזיקים אותו בעיר לאיש בעל מדריגה. בשנה אחת נתקלקלו האתרוגים, והסוחרים שנסעו בעולם לקנות אתרוגים לימי החג, שבו כולם ריקם, וסיפרו שלא יהיה באפשר בשנה זו להשיג אתרוג כשר לברך עליו, מכיון שהיתה מכת מדינה ר"ל, וניקבו כמעט כל האתרוגים. כאשר סיפרו זאת בבית המדרש, נזרקה מפיו הקדוש רוח הקודש: אני אי"ה יהיה לי אתרוג כשר לברך עליו, והיה זה לשחוק אצל כל השומעים, איך עני ובטלן ישיג אתרוג בעת אשר עשירים מופלגים לא יוכלו להשיג?! ושאלוהו עוד הפעם על דבריו, אך הוא שנה ושילש כי יהיה לו אתרוג כשר לברך, וצחקו יותר על דבריו, כאשר הגיעו ימים הנוראים שאלוהו על כך שוב, והשיב פעם נוספת כי יהיה לו אתרוג טוב, ושוב צחקו על דבריו. הם חיכו עד ימי החג, ועדיין לא ניתן היה להשיג אתרוג, והוא בשלו שהוא מקוה שיהיה לו אתרוג טוב, ויהי כי הגיע יום ערב סוכות, ועדיין לא היה לו אתרוג, ושחקו עליו מאד, אך הוא השיב פעם נוספת כנ"ל, ושחקו עליו יותר, ובפרט כאשר נטו צללי ערב, והלכו לבית המדרש להתפלל תפילת ערבית של חג הסוכות, וכן למחרתו בתפילת שחרית שאלוהו כנ"ל השיב: עוד אקוה להשיג אתרוג, כי עוד לא אמרו הקהל תפילת הלל! ושחקו על דבריו ועל חלומותיו. אך מה מאד נתפלאו, כאשר סיים הש"צ תפילת שמונה עשרה של שחרית ועמדו לפני תפילת הלל, ובא ערל אחד לבית המדרש כשהוא רוכב על סוסו, והביא בעבורו אתרוג טוב ומהודר, וגם לולב ושאר המינים מאוגדים כהלכתם, ובירך על האתרוג ברוב שמחה ועליצת נפש. אח"כ נודע פשר הדבר, כי עוד בימי החורף שעבר נפגש הרה"ק עם אחד מידידיו מק"ק זעסלב שהיה רגיל לנסוע לצרכי מסחרו למרחקים, ואמר לו אז הרה"ק שיראה לקנות עבורו אתרוג נאה תיכף בבואו למקום שבו יכולים להשיג אתרוג, הידיד הנ"ל נתפלא על כך מה היום מיומים להכין אתרוג תיכף אחר פסח, הלא ב"ה השנים כתיקונן?! אבל הרה"ק מקאריץ אמר לו עשה מה שבקשתי, וכן קיים זה, וקנה תיכף אתרוג, ובא בחזרה לעיר זעסלב בערב סוכות לעת ערב, וכיון שלא היה ביכולתו לבוא בעצמו לקאריץ, שלח את האתרוג על ידי גוי, וכיון שידע שהגוי יגיע לקאריץ רק למחרתו בבוקר בעיצומו של חג, מיהר לכרוך את הלולב עם ההדסים והערבות כהלכתם, ושלחם, והזמין הקב"ה שבא השליח הלז עוד קודם שהתחילו הציבור לומר הלל, ואז נודע שהרה"ק יש לו עינים פקוחות לראות מרחוק, ומאז נודע רוב גדלו ותפארתו ונתפרסם בעולם. מסעודתו הדלה, ולצרף פרוטה לפרוטה על מנת לקנות לו אתרוג מהודר לחג הסוכות. פעם אחת נסע בין כסא לעשור לעיר בראדי לקנות לו אתרוג, ובכיסו היו כעשרה רובלים שהצליח לאסוף במשך כל ימות השנה למטרה קדושה זו, בדרך פגש באדם מישראל שעמד ובכה, ניגש אליו רבי מרדכי ושאלו: מפני מה אתה בוכה?! ענה לו: אסון גדול קרה לי, מעיירה קרובה הנני, ושואב מים אני, יש לי עגלה וסוס, וחבית שאני ממלא מים מן הבאר שבשדה בשביל אנשי העיר, ומזה אני וביתי מתפרנסים בדוחק ובצער, והנה בשובי אל העיירה עם החבית מלאה מים, נפל סוסי ומת, והריני עומד כאן לפני החג, ובידי אין פרוטה לפורטה, סוס אחר אינני יכול לקנות, ובמה אפרנס את בני ביתי?! מיד הוציא הרה"ק את עשרת הרובלים מכיסו, מסר אותם לידי שואב המים, ואמר לו: לך תקנה לך סוס!

פרי עץ הדר - סוס

הרה"ק ר' מרדכי מנעשכיז זי"ע חי תמיד חיי צער, אכל פת במלח כל ימות השבוע, וביום שבת קודש הוסיף על סעודתו גם הערינ"ג (דג מלוח), ואולם למרות דחקו ועניותו היה משתדל בכל ימות השנה לקמץ הרה"ק מנעשכיז חזר לביתו בידים ריקות, בלי כסף ובלי אתרוג, כשנכנס לביתו אמר לחסידיו מתוך צהלת נפש כשפניו קורנות משמחה: ברוך המקום שהזמין לי השתא בשביל חג הסוכות 'פרי עץ הדר', הדר שבמהודרים, כל יהודי נעשכיז בוודאי יברכו כולם על אתרוג, ואני אברך על סוס! יראה ופחד שמא ירגיש אחד במעשיו, רעדו ידיו של השמש, האתרוג נפל לארץ נשברה הפיטם והאתרוג נפסל.

זריזין מקדימין למצוות

פעם היה דוחק גדול באתרוגים, ובקושי השיגו אתרוג אחד לכל הקהילה הקדושה בבארדיטשוב, והאתרוג היה מונח אצל הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע, וכל אנשי העיר היו צריכים לבוא לביתו ולברך שם עליו, השמש הרהר בדעתו: בודאי תיכף אחרי ברכתו של הרה"ק, יברכו על האתרוג החסידים ואנשי מעשה, ומסתמא אחריהם הגבירים והנגידים ובעלי הבתים החשובים, ועד שיגיע התור אליו כבר יהיה סמוך לערב, למה אגרע?! כלום אינני יהודי כמותם?! וכי בשביל שזכיתי לשמש את הצדיק הפסדתי?! לא נתקררה דעתו עד שהחליט, שבבוקר בעת שהרה"ק יתעסק עדיין בטבילה במקוה, יטול הוא בחשאי את האתרוג ויברך עליו. השמש היה מיצר ודואג על האתרוג שנפסל על ידו, וכאשר בא הרה"ק ליטול את האתרוג ולברך עליו, סיפר לו בדמעות שליש את כל המאורע, חשב השמש שבוודאי יתרגז עליו הצדיק מאוד, אבל מה השתומם לראות שלא רגז ולא כעס כלל וכלל, אלא נטל בשתי ידיו את האתרוג, ובהתלהבות גדולה כדרכו בקודש, התחיל להמליץ לפני הקב"ה: רבונו של עולם, ראה נא כמה חביבות הן המצוות על ישראל, עד שבשביל זריזות קיום מצוות ארבעה מינים, העמיד יהודי פשוט כמו השמש שלי את עצמו בסכנה שמא יפסול את האתרוג, ובלבד שיוכל להיות מהזריזין המקדימין למצוות.

אתרוג דומה ללב

הרה"ק מראפשיץ זי"ע היה אומר, דמהאי טעמא מדקדקים מאד באתרוג שלא תהא עליו שום פגימה, כי אתרוג דומה ללב, ופגם קטן בלב מסוכן ביותר מפגם בשאר האברים.