דיני כהנים גדולים ושאלה באורים ותומים
ע"ג. נשאלים באורים ותומים כשהכה"ג לבוש בשמונה בגדים.
משוח מלחמה כהא דכתיב "ונגש הכהן ודיבר אל העם", אין בנו משמש תחתיו והיינו שאין בנו קודם לכל אדם, ואינו משמש לא בח' בגדים משום איבה דכה"ג אבל מדאורייתא הוא ראוי לבגדים ונשאל בהם ע"י המלך אם לצאת למלחמה.
דברים שבין כה"ג לכהן הדיוט- כה"ג מביא פר הבא על כל המצוות אם חטא בהעלם דבר ועשה דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת (ואילו הדיוט מביא כשבה או שעירה כשאר יחיד שבישראל), ופר יוה"כ, ועשירית האיפה שבכל יום, לא פורע ראשו לגדל שיער מחמת אבילות, ולא פורם אלא מלמטה בשיפולי בגדיו וההדיוט למעלה, ואינו מטמא לקרוביו (אבל הדיוט נטמא לקרובים האמורים בפרשה), ומוזהר על הבתולה בעשה, ומוזהר על האלמנה בלאו, ומחזיר את הרוצח במיתתו, ומקריב אונן ומ"מ אינו אוכל ואינו חולק כשהוא אונן, נוטל חלק בראש ומקריב חלק בראש, ומשמש בח' בגדים, ופטור על טומאת מקדש וקדשיו, וכל עבודות יוה"כ אינם כשרות אלא בו. וכל דינים אלו נוהגים אף במרובה בגדים (-כהנים גדולים ששימשו מיום שנגנז שמן המשחה), חוץ מפר הבא על כל המצוות. וכולם נוהגים במשוח שעבר (כגון אם אירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו, ולאחר זמן חזר הראשון לעבודתו ועבר זה ממשיחותו), חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה שאין להקריב שתים אלא אחת, וכולם אין נוהגות במחט במשוח מלחמה, אלא שלא פורע ולא פורם ואינו מיטמא לקרוביו ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה, ומחלוקת רבי יהודה ורבנן אם מחזיר את הרוצח, (הא דתני שההורג כה"ג או כה"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם, ואינו יוצא במיתת משוח מלחמה אף לרבנן, או במיתת משוח מלחמה לרבי יהודה, י"ל שעיקר הדבר תלוי בכה"ג, ולכן רק אם לא היה כה"ג בזמן הרציחה יוצא ע"י אלו, או שבכל אופן יוצא ע"י אלו, ואיירי התם כשאין שם משוח שעבר ומשוח מלחמה. תוד"ה וכולן).
כיצד שואלים באורים ותומים- השואל פניו כלפי הנשאל -הכהן, והנשאל פניו כלפי שכינה -האורים ותומים והשם המפורש שבתוך החושן. השואל אומר ארדוף אחרי הגדוד הזה, והנשאל אומר כה אמר ד' עלה והצלח, ולרבי יהודה א"צ לומר כה אמר ד' אלא רק עלה והצלח.
ע"ג: אין שואלים בקול רם, ולא מהרהר בליבו, אלא שואלים שני דברים כאחד אלא לאחר שהשיבו לו על הראשון שואל על השני, ואם שאל על שנים אין מחזירים תשובה אלא על הראשון, (ולדוד ענו על השני מפני ששאל שלא כסדר), ואם הוצרך הדבר לשנים -שאין שהות להמתין, עונים לו על שניהם, ואע"פ שגזירת נביא חוזרת כגון של יונה בן אמיתי, גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, ונקרא שמם אורים לפי שמאירים את דבריהם, ותומים לפי שמשלימים את דבריהם כדאמרינן אין גזירתן חוזרת, (ובפילגש בגבעה לא נענו בשני הפעמים הראשונים שינצחו, אלא רק בפעם השלישית).
לרבי יוחנן היו האותיות בולטות אבל לא זזות ממקומם, והכה"ג היה מצרפם, ולריש לקיש היו מצטרפות, והא דתניא שאין שואלים באו"ת אלא לכהן המדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו, היינו מפני שזכותו היה מסייע שהאותיות היו בולטות או מצטרפות רק אם הוא היה כשר וראויה שכינה לשרות עליו. ואות צ' היתה כתובה שם כיון שהיה כתוב בהם אברהם יצחק ויעקב, וט' היתה כתובה כיון שהיה כתוב בהם שבטי ישורון. אין שואלים אלא למלך, למשוח מלחמה, לאב"ד ולמי שהציבור צריך בו.
