דברי אלוקים חיים
למען ידעו דורותיכם (ויקרא כג, מג)
הנה יש לעיין החילוק בין אמונה לידיעה, ומבארים בדרך משל לאחד שאומרים לו איך נראה ה'ראש הקהל' של עיירה פלונית, הוא גבוה כך וכך, והזקן שלו גוון כזה, והוא שמן כזה, ובגדיו כך וכך ונעליו שחורים ומשקפיו וכו', לאחר ששמע כל הסימנים המובהקים על הראש הקהל, והשומע מצייר בנפשו איך נראה ה'קלסתרון' הזה, אך אינו 'מכיר' אותו, הוא יוכל לספר לאחרים פחות או יותר איך נראה הראש הקהל, אך אין לו ידיעה בו. לאחר שיראה בפועל את ה'ראש הקהל', אפי' לרגע אחד בלבד, ראיה זאת חזקה בהרבה יותר מכל הסימנים מובהקים ששמע עד הנה.
וכן נפסק בשו"ע שידיעה היא חזקה יותר מעדות. בית דין שיודעים המעשה אע"פ שהם מצווים מן התורה להאמין לשני עדים שכך הווה מעשה, ועי"ז הם מוציאים ממון ומתירים עגונה, אך בגמ' (ר"ה וסנהדרין) כתוב שאם בי"ד עצמם ראו המעשה, לא תהא שמיעה גדולה מראיה.
קיום מצוות מצה נותן לנו אמונה, וקיום מצות סוכה נותן לנו הכרה וידיעה שיש בורא ית'. וטעם הדבר, כי נודע שאין החכמה שורה אלא בלב פנוי מהבלי עוה"ז, כשיש מסכים המבדילים ממעשים גשמיים, יש מחיצה בינו לבין החכמה הקדושה, וכל חטא ועוון עושה מסך המבדיל, לכן אע"פ שבכל השנה הוא מאמין בהשי"ת, בבחינת 'אני ה' שוכן איתם בתוך טומאתם', זהו בגדר האמונה.
אך עתה לאחר יוה"כ שהקב"ה מחל עוונותינו, ואמרו במדרש 'ישראל שהם נבראים כבריה חדשה ביוה"כ' עתה הגיע עת דודים לזכות לאור ההכרה והידיעה. כי לפני פסח אין לנו יום טוב של מחילת עוונות, משא"כ עתה שנשלם שם ה' ע"י מחילת העוונות, אנו יכולים לזכות לכך ע"י הידיעה.
הושענא רבה
עומדים אנו בליל הושענא רבה, המסוגל ביותר להמתקת הדינים. הנה חז"ל נתנו כמה טעמים לשם הושענא רבה: מכיוון שיום זה הינו יום שבו עדיין ניתן לעצור את גזר הדין, מרבים בו בתפילות ותחנונים ומבקשים ישועה.
- המילים שחוזרות על עצמן הרבה מאוד בתפילות היום הן הושע -נא. אנו פונים לבורא עולם ומבקשים שיושיע אותנו. מכאן מקור השם ליום זה - הושענא רבה (הושענא הגדול).
- זהו היום הנ"א (51) מראש חודש אלול, ימים שבהם ניתן לעם ישראל היזדמנות לעשות תשובה המתקבלת ברצון ועל שם כך מבקשים ביום זה הושע-נא. תושיע אותנו ביום נ"א זה, שהוא יום רבה (יום גדול) לפי שהוא אחרון וחותם לכל תהליך המשפט. (על פי בן איש חי, הלכות, שנה ראשונה, פרשת וזאת הברכה).
- נוהגים שאת הפיוטים שנקראים בשם הושענא, אומרים תוך כדי הליכה עם ארבעת המינים ביד. הלולב והערבה מתנוענעים וקול איוושת ענפים ועלים נקרא בארמית "שענון". (המקור לכך הוא בתרגום יונתן לישעיה נה, יב - "וכל עצי השדה ימחאו כף" - "כל אילני חקלא ישענון בענפיהון").
מכיוון שפיוטים אלו נאמרים בעת הליכה והנענוע של ארבעת המינים, הם נקראים בשם הושענות ומכאן השם ליום כולו.
כן היה מרגלי'ה בפימה דאאמו"ר זי"ע ב' אור אביגדור, שלשה הפירושים של המגיד הק' מקוז'ניץ זי"ע (נפטר בי"ד תשרי תקע"ה) אותם רגיל היה לפרש על שם היום הושענה רבה.
- פירוש אחד: א גרויסע הילף, שתהיה ישועה גדולה ורבה לבני ישראל.
- הפירוש השני: הושענה רבה, דער גרויסער זאל העלפן, שהבורא ברוך הוא דאיהו רב ושליט הוא יעזרנו.
- הפירוש השלישי: הושענה רבה דער גרויסער זאל גהאלפן ווערן, שעיקר תכלית כל התפילות שביום הזה צריכה להיות שהשכינה הק' תצא מגלותה וצערה, כי בכל צרתם לו צר.
אומרים אנו בהקפות "הושענא למען בריתך" ומובא מהרה"ק רבי שלמה לייב מלענטשנע זי"ע שיש דורשים הושענא למען בריתך למען ברית מלח. על פי מה שדרשו חז"ל (ברכות ה) נאמר ברית במלח דכתיב (ויקרא ב) ולא תשבית מלח ברית, ונאמר ברית בייסורים דכתיב (דברים כח) אלה דברי הברית, מה מלח ממתקת את הבשר אף יסורין ממרקין עוונותיו של אדם.
אך, הוסיפו צדיקים, מה מלח אינו ממתק את הבשר אלא אם בא במידה ובמינון נמוך, אבל מלח במידה מרובה מקלקל טעם הבשר עד שאינו ראוי לאכילה, אף ייסורים אינם טובים לאדם אלא במידה מועטת לזכך את החומר שבו לעוררו ולהעמידו על חובתו בעולמו, אבל ייסורים מרובים, חלילה, מקלקלים ומעוותים את נפש האדם ומעכירים את צלילות דעתו. ועל זה אנו מבקשים ושואגים הושענא למען בריתך למען ברית מלח שכל תועלתה לאדם היא רק כשהיא במידה זעירה בלבד.
ע"כ בליל הושענא רבה, לאור חשיבות היום, השמחה צריכה להיות השמחה הגדולה ביותר, יותר מאשר כל שאר ימי חג הסוכות וזאת בד בבד עם תיקון ליל הושענא רבה (קריאת ספר דברים ואחריו ספר תהילים),
ויה"ר שיתקבלנו תפילותינו לרצון, ונוושע כולנו ב"פתקא טבא!"
סגולת לימוד מסכת סוכה בכל ימות השנה
שגור ורגיל היה בפה קדשו של של כ"ק מרן אאמו"ר זיע"א ב' אור אביגדור, סגולת הלימוד במסכת סוכה, בכדי להיצל מכל צרה וצוקה, ורמז לזה בתהילים "כי יצפנינו בסוכה ביום רעה".
וכן מביא האדמו"ר מטאהש (ומובא בספרו עבודת עבודה דף שפ"א) שזקינו הרה"ק רבי אלימלך זצ"ל מטאהש, הראה לו מאמר חז"ל שהיה כתוב שם בהאי לישנא: "כל הלומד מסכת סוכה ניצל מכל צרה וצוקה". והוסיף שהגמרא סוכה היה מסכת עולם הבא שלו, ונהג ללמוד מסכתא זו הרבה בכל ימות השנה בעיון רב עכ"ד.
ובספר דברי תורה (מהדורא ז אות מ"ט) להרה"ק ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זצ"ל כתב: "הנה שמעתי ומקובל בשם גאוני וצדיקי אשכנז ז"ל, כי מסוגל ללמוד בכל יום מסכת סוכה, ועי"ז יפלו ויכנעו אויביו וינצל מהם שלא יוכלו להרע לו.
וי"ל כי רומז זה בכתוב, "תסתירם בסתר" - סתר בגימ' ד' פעמים דופ"ן עם סכ"ך שהוא הכשר סוכה לכתחילה, "פניך תצפנם בסכה" - כשילמדו המסכת סוכה, "מריב לשנות" - שלא יקטרגו ולא יריבו עמו שונאיו כנזכר, ונתנו רמז ו'יאמר ה' ס'לחתי כ'דבריך ר"ת סוכ"ה עכ"ד הנפלאים.
ומסופר בספר דרכי חיים ושלום שהיה נוהג ה'מנחת אלעזר' ללמוד מידי יום בבוקר קודם התפילה מסכת סוכה.
ובספר המדות (ערך מריבה) כתב שלימוד מסכת סוכה הוא מסוגל כנגד מחלוקת, והרמז "תצפנם בסוכה - מריב לשונות.
כיוצא בזה כתב המקובל הק' רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, כי לימוד במסכת סוכה משנה או גמרא, עם מפרשים זה סגולה לשלום בית, שאנו אומרים בתפלה "סוכת שלום" במשפט "הפורש סוכת שלום עלינו", שהסוכה מונעת ריב בבית (שערי ניסים עמ' רנא).
ונסיים בדבר פלא המובא בחוט המשולש (מהדורת מכון דעת סופר ירושלים; עמ' קנה), מספר נכדו של הגה"ק רבי עקיבא אייגר זצ"ל אף שלא היה דרכו של זקינו לתת לתת קמיעות או סגולות, אמנם לפעמים נתן ליחידי סגולה קמיע או סגולה על איזה מיחוש. ובאחת הקמיעות אשר נתן קדוש זקיני ז"ל לחולים, היה כתוב "דיבור תוספות שלם במסכת סוכה דף יב ע"א ד"ה בפסולת גורן ויקב" עכ"ד.
אמרי קודש
כ"ק רבינו החוקי חיים זי"ע
ושמחת בחגך והיית אך שמח
וראוי לדעת כפל לשון השמחה מה זו עושה כאן. אלא על פי משל לאב ואם אשר מבקשים להעניק איזה מתנה טובה לבנם, אזי הנה כמים הפנים אל פנים אם הבן ישכיל לקבל את מתנתם מתוך סבר פנים יפות, אז ישמח גם אביו ותגל אמו בבן יקיר אשר להם. אבל אם יקבלו בפנים זועפות, גם אביו ואמו יהיו עצבים על נפש ורצון בנם.
ועל הדרך הזה אמר כאן, שהנה סוכות הוא זמן שמחתינו שניתנה לנו על ידי אבינו שבשמים, ביחד עם האימא עילאה קדישא אשר היא מסככת עלינו. ובכן אם ושמחת בני בכורי ישראל בחגך שניתן לך להיות שמח בו, אזי והיית, היינו הקב"ה, ביחד עם אך כמספר שם אהי"ה, שהיא אימא עילאה החופפת עלינו על גבי סכך הסוכה, ששניהם יחד יהיו שמח כביכול עם שמחת ישראל.
בסוכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג מב)
בסוכות 'תשבו', בלשון כבד, דהיינו שישיבתכם בסוכה תהיה גם עם כל מחשבתכם, ואז תזכו שיתקיים בכם ישבו בסוכות, וכמו שפירשו בזוה"ק שהכוונה על אושפיזין עילאין.
ולקחתם לכם פרי עץ הדר וכו'.
הנה ארבעת המינים, נקראים בשם "מאני קרבא". ויש לומר על פי משל ממלכותא דארעא, כשלוקחים אנשי חיל אל הצבא, בודקים אותם תחילה היטב, ובאם מוצאים שאינם ראויים, לא ימסרו כלי זיין תחת ידם ומשלחים אותם לביתם. אמנם לפעמים בשעת מלחמה אין בודקין כמעט בעלי המומין, וכל מי שרק מסוגל לאחוז בחרב שלופה בידו, נשלח לערוך המלחמה. זולת אדם חסר דעה, הוא מסוכן אל כל הסובבים אותו. וכמו כן עתה בימי הסוכות שמגיעים בו לידי דעת כנאמר (ויקרא כג מד) למען ידעו דורותיכם וגו', לכן ניתן בידינו לאחוז המאני קרבא, ולאחר גמר הנענועים, מכריזים בקול הפסוק (מלכים א' ח ס) למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד, כדי להודיע כי אנחנו בעלי דעת, ואוחזים היטב המאני קרבא בידינו, שאם לא כן לא היו מוסרין כלי זין של הקב"ה להחזיקם אצלינו.
מנהג תליית פירות בסוכה
איתא בגמרא (סוכה י, א) סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזין, שקדים, אפרסקים ורימונים, פרכילי ענבים ועטרות של שבלים, יינות שמנים וסלתות וכו'.
ויש ליתן טעם על תליית הפירות בסוכה, ולכאורה אם הטעם משום נוי הלא די בסדינין מצויירין ודומיהם.
ואפשר לומר בזה כי הנה בחג הסוכות נמשכים השפעות גדולות בעולם וכדאיתא (ויק"ר פ"ל י"ב עיי"ש) שהוא בבחינת "שובע שמחות", ולכן צריך שיהא בסוכה איזה דבר שיחול עליו ההשפעה. שכל ההשפעות נשפעים בחג הסוכות ובאמצעות אתערותא דלתתא [כידוע מענין נענועים של ארבע מינים (כדאיתא בזוה"ק פר' צו דף לא, ב ובכתבי האריז"ל)].
ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית
איתא במשנה (סוכה כח, א) ובשו"ע (תרל"ד ס"ד) שהיושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית לא יצא ידי חובתו, ויש לבאר בדרך רמז שהמכוון על מי שראשו ורובו בקדושה בעבודת השי"ת ובתורתו, ועכ"ז תאוות השולחן עדיין נמצא אצלו בתוך ביתו, שליבו עדיין מושכו לתאוות העוה"ז לא יצא ידי חובתו היינו שסימן הוא שלא יצא בחודש אלול ובעשי"ת מידי חובתו הרוחניים. וגם הארת קדושת הסוכה לא האירה את נפשו, שהרי אמרו חכז"ל (אבות פ"ד מ"ב) מצוה גוררת מצוה, ועוד אמרו חכז"ל (מו"ק כט, א) היוצא מבית הכנסת ונכנס לביהמ"ד זוכה ומקבל פני השכינה, דהיינו שתפילתו מושכתו לביהמ"ד לעסוק בתורה סימן שנתקיים בו מה שנאמר (שמות כ, כא) בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.
אמרות טהורות
מרבינו האור אביגדור זי"ע
אנו עומדים לפני חג הסוכות, שמשתלב היטב כתיקון ל"שמנת עבית כשית" (דברים לב, טו), כפי שהתורה מביאה את הטעם למצוות ישיבה בסוכה לזכור ולהכיר טובה גדולה לקב"ה על שהוציא אותנו ממצרים" – לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֵּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."
ישנו סיפור ידוע ומחויך, אשר מביע את הרעיון של מאמר זה והמסר שלו פשוט וברור, להעריך את קורת הגג שלראשנו ואת השפע בו אנו חיים ב"ה, דווקא כאשר פעם בשנה אנו יושבים שבוע שלם בסוכה ללא קורת גג יציבה.
פעם אחת הוזמן מושל העיר ברלין בליל-הסדר לביתו של הרב צבי-הירש לוין, רבה של ברלין. האורח התיישב ליד השולחן הערוך כלים נאים והקשיב כיצד שואל הבן הצעיר "מה נשתנה."
"שאלה לי אליך" פנה המושל אל הרב "מדוע היום כאשר אתם מסובים ליד שולחן ערוך בכלים נאים שואל הבן "מה נשתנה", הרי היה צריך לשאול שאלה זו בחג סוכות כאשר אתם יוצאים מביתכם ויושבים בסוכה רעועה"?
השיב הרב כשהוא מתנשף בכבדות: "היהודי מורגל בצרות רבות. כל שונאי ישראל בכל הזמנים תמיד עומדים עלינו לכלותנו ופעמים רבות מגורש היהודי מביתו. משום כך בחג הסוכות כאשר אנו יושבים בסוכת עראי אין הילד מתפלא כלל לפי שמצב זה רגיל הוא בעיניו...אולם, כאשר אנו יושבים ליד שולחן ערוך בכלים יקרים מיד מתפלא הבן ושואל: "מה נשתנה."...?"
האישפוזין חלק מהשמחה בסוכות
בחג הסוכות זוכה כל יהודי לארח בסוכתו שבעה אורחים נכבדים: שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב, משה רבנו, אהרון הכהן, יוסף הצדיק ודוד המלך. אושפיזין קדושים אלה יורדים מגן-עדן הישר אל הסוכה, ובלשון הזוהר: "אושפיזין (אורחים) עילאין שוין מדוריהון עמיה".
בטעם הדבר שהאושפיזין מופיעים דווקא בחג-הסוכות (ולא בחג הפסח או בשבועות), אפשר לומר: בהלכות שופר וסוכה ולולב (פרק ח) הרמב"ם אומר שבסוכות יש לשמוח בצורה מיוחדת. בנוסף, בהלכות מגילה וחנוכה (פרק ב) הוא אומר ש'מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו'. משתמע מדבריו שבכל חג (ובייחוד בסוכות שם השמחה היא חלק ממטרת החג), השמחה האמיתית היא לשמח את האחר. ייתכן, וזהו פשוטם של פסוקי התורה ביחס לחג הסוכות, חג השמחה: התורה אומרת ביחס לסוכות (דברים פרק טז) 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבְנְךָ וּבְתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַנֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ'. כלומר, אם היתום והאלמנה אינם שמחים, הרי שגם השמחה שלך אינה שלמה! לפי זה נראה שהכנסת אורחים, ובייחוד בחג הסוכות, יש בה שמחה שלמה ואמיתית וכך ניתן להסביר את משמעות הכנסת האושפיזין לסוכתנו.
הכנסת אורחים בסוכות
ניתן לשאול מדוע אנו מארחים ועורכים סעודות אושפיזין בסוכות, האם לא די באושפיזין קדישין, שכולם שמחים לארח?
נענה על כך באמצעות סיפור 'בזכות מצות אושפיזין': הרה"ק לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע היה מארח בסוכתו את כולם: גבירים, אנשים פשוטים ואף אנשים מגושמים. לעתים, היו רוטנים אנשים מכובדים או גבירים על כך שהכל נדחקים בסוכתו. אמר להם ר' לוי יצחק: לעתיד לבוא בסוכה של לויתן יישבו צדיקים בעטרותיהם; אבות העולם, חסידים שבכל דור, וגם אני לוי יצחק אדחק ואשב ביניהם. אם מישהו יבוא, יבקש להוציאני ויאמר לי: 'מה עושה כאן אדם מגושם שכמותך?', מיד אני אשיב לו: 'גם בסוכתי נכנסו כולם, ואף אנשים פשוטים, ואף אנשים מגושמים, ומעולם לא דחיתי אף אחד!'. לקבל אורחים חשובים, ובודאי את האבות הק' וגדולי הדורות, כל אחד רוצה. אך אין זו הכנסת אורחים המלאה, שכוללת גם הכנסת אנשים פשוטים וכדומה.
