דברי תורה בשוה"ט אושפיזא דדוד
ליל הושענא רבה - תשע"ג
סגולת הסוכה ויום הו"ר לשמירה תמידית
הנה עומדים אנו ביום גדול, יום הושענא רבא הנקרא יום הערבה, שהוא ג"כ יום האושפיזא דדוד מלכא משיחא הנכנס אלינו לתוך הסוכה. ויש ביום זה צירוף ענינים מיוחדים ונעלים ומסוגלים להמשיך קדושתם לאורך כל השנה.
ונודע מפי ספרים וסופרים דהושענא רבה היא זמן מסירת הפתקאות ועד יום זה עדיין אפשר לבקש ולפעול את הגמר חתימה טובה. ובספר שער יששכר להרה"ק ממונקאטש זצ"ל (תשרי, מאמר יום ערבה ט') כבר הביא, שראה מחזור לר"ה וי"כ ויו"ט שנדפס לפני יותר מד' מאות שנה באטליה, והנוסח שם בפיוט ונתנה תוקף, בראש השנה ישפטו וביום הכיפורים יכתבון ובהושענא רבא יחתמון. ואף דבנוסח דידן אומרים דביום צום כיפור יחתמון, נראה דיש ענינים שונים שבהם עדיין ממתינים לזמן הנעילה עד יום הושענא רבא.
והנה על אף שלא מצינו בספרי הקדמונים אודות גודל מעלת יום המסוגל של הושנעא רבה, כבר כתב בזה הרה"ק בעל התניא זי"ע (סידור רבינו הזקן) וזל"ק: יש דברים שאין לזה תפיסה בתורה הק' ואף אין כתוב על זה אות בתורה הקדושה, כגון יום ערבה וההקפות.
ואכן מרגישים ביום זה התעלות מיוחדת אשר מוכיח על גודל סגולת היום, ואצל כ"ק מרן אדמו"ח זי"ע ראו איך שערך עבודתו הק' באופן מיוחדת ביום זה, ובעוד שבימים טובים אחרים שחלו בערב שבת מיהר בתפילה ובעבודת היום מחמת כבוד השבת. כגון בראש השנה שחל בע"ש מיהר בתפילה, וכן בפורים שחל בע"ש לא רצה לשתות כמנהגו אחרי חצות, וכן בהקפות בשמחת תורה שחל בע"ש היה ממהר, שונה מכל אלו היה יום הושענא רבה, דאף כשחל בערב שבת היה עורך עבודתו כרגיל בשאר השנים, וזכורני שאירע פעם באחד השנים בקרית צאנז שעמדו עדיין בתפילה עם ההושענות, ושמעו כבר את קול הציפצוף המבשר על כניסת יום השבת ושמיני עצרת.
ומרגלא בפי העולם בשם צדיקים (שער יששכר מאמר זמן שמחתינו אות יז, בשם החוזה מלובלין זי"ע משמיה דהבעש"ט הק' זי"ע) דכמו שמתפללים בהושענא רבא כך מתפללים התפילות של כל השנה. ויש לומר סמך לזה עפ"י מה דאיתא בחז"ל (מדרש רבה ויקרא ל, יד) שהד' מינים דומים לאיברי האדם, והערבה רומז לפה, וכיון שכן הרי מן הדין שיום זה יקבע איך יתפלל בפיו כל התפלות במשך שאר ימות השנה, ועל כן מה מאוד צריך האדם להשקיע בתפלותיו ביום קדוש זה.
ועל דרך זה יש להבין גודל מעלת יום הערבה, כיון דהפה המרומז בערבה היא האבר החשוב והיקר ביותר בכל האדם, כדכתיב החיים והמות ביד הלשון (משלי יח, כא) שחייו של האדם תלויים ועומדים בהלשון, וכמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים לד) מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע, וכמו כן המצוות הגדולים והחשובים ביותר מקיימים בפה, לימוד התורה ותפלות ותשבחות להשי"ת, וח"ו להיפך גם עבירות חמורות חלילה נעשים בפה כלשון הרע ורכילות, והוא זה לעומת זה דהמצות שבפה מתקנות את העבירות שבפה.
ויומתק מאד הא דנקבע יום האושפיזא דנעים זמירות ישראל דוד מלכא משיחא ביום הערבה, כיון דדוד המלך ע"ה השאיר לנו ירושה גדולה הלא הוא ספר התהלים הנאמרים בפה, אשר ספר זה מלוה כל יהודי בכל יום ויום, ובכל עת צרה ומצוקה אשר יהודי נמצא, יודע שיש לו התהלים ומיד לוקח אותה ומרגיע עצמו באמירת מזמורי תהלים.
ובין הדברים ביקש דוד המלך מהשי"ת בקאפיטל לדוד ה' אורי - אשר אומרים בימים אלו בהרבה קהלות ישראל - (כז, ד-ה) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו וגו'. ופירש בזה כ"ק אאמו"ר זצ"ל בשם זקיני הקדוש רבי גדליה משה זצ"ל, דהנה מטבע הדברים אצל ילדים, שילד קטן רוצה משחק המתאים לגילו לשחק בה, ואם אין מביאין לו בוכה ומצטער על כך שאין נותנים לו, אמנם כשגדל מעט כבר רוצה משחק גדול יותר ואין למשחק הקודם שום ערך וחשיבות אצלו, וכל כמה שמתגדל גם משתנים סוגי המשחקים אשר מתאוה להם ולא די לו במשחק שחשק בה קודם לכן. אמנם דוד המלך ביקש מהקב"ה אחת שאלתי וגו', שאותו דבר שמבקש עכשיו זה יבקש כל ימיו, לחזות בנועם וגו', שמיד מתחילה יגיע כבר לטעם הטוב דשבתי בבית ה', ולא יצטרך לבקש עוד דבר אחר מלבד דבר זה כל ימיו.
ועל פי זה יש לפרש המשך הפסוקים, כי יצפננו בסוכו ביום רעה, שדוד המלך ביקש מהקב"ה שהסוכה יהיה לנו שמירה לעולם. ומצינו עוד רמז לענין שמירה בסוכה אצל דוד המלך, במה שלמדו כעת בברכות (סב:) דדוד המלך כשנפגש עם שאול אחרי שרצה שאול להורגו, אמר לו דוד שמן התורה בן הריגה אתה, דהבא להרגך השכם להורגו, אלא דצניעות שהיה בך היא חסה עליך וכו', דכשיצא להסך את רגליו סיכך עצמו בבגדיו 'כסוכה'. ויש לרמז בזה ששאול המלך החביא עצמו כדוגמת ענין הסוכה, והוא היתה השמירה ששמרו מחיוב מיתה שנתחייב בו.
וביום זה דדוד המלך מגיע לסוכה שיושבים בו צילא דמהימנתא, הרי הוא השמירה הגדולה ביותר לאדם, ומזה מסוגל להמשיך שמירה דלעילא לאורך כל השנה, והעצה היעוצה להאדם שאכן ישאר כל השנה בצילא דמהימנותא, היא שיידע בכל דרכיו שהוא יושב תחת צל כנפיו של השי"ת, שיקיים מאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו ויתנהג בכל פעולותיו תחת השראה דקדושה ובידיעה שהבוכ"ע מסתכל על כל מעשהו, ואז ג"כ יהיה את השמירה המעולה ביותר מהקב"ה שאכן ישגיח וישמור עליו.
איתא מהרה"ק מטשערנוביל זי"ע דהושענא רבה מתפרש בג' פירושים, הושענא רבה, ישועה גדולה. הושענא רבה, ישועה להגדול. הושענא רבה, הגדול יושיע. וכ"ק מרן אדמו"ח זי"ע היה אומר שנראה לו דהא דכתיבי בקראי [ומפטירין בו בחג הסוכות] על מלחמת גוג ומגוג, שיתקיים בימי חג הסוכות, דהכוונה היא ליום הושענא רבא דאז דוד מלך המשיח יגיע בפתע פתאום וילחום בעבורנו ויגאלנו.
ויה"ר שבזכותו בעל האושפיזא נזכה למאמר הכתוב כל כלי יוצר עליך לא יצלח (ישעי' נד, יז) הם כל הכלים המשחיתים שנולדים חדשים לבקרים ויכולים חלילה להרוס הרבה מן העולם, וכנגדם יעמוד דוד מלכא משיחא עם כלי מלחמתו וכבר יכבוש את העמים ויכניע הקליפות. והרי הזמן כעת של מוצאי שבת מסוגל ביותר להגאולה וכמו דכתב בטור (או"ח סימן רצ"ה) דאין בן דוד בא לא בערבי שבתות משום דטרודים בהכנות לשבת ולא בשבת משום תחומין, אלא במוצ"ש, ולכן מזכירין ג"כ במוצאי שבת זכותו של אליהו הנביא שיהיה המבשר של הגאולה.
ויעזור השי"ת שבזכות התפילות ובכח התורה של דוד מלכא משיחא, ובזכות כל מה ששופכים כלל ישראל את לבם בתפלות ההושענות ומה ששפכו כלל ישראל בתפילות ודמעות לאורך כל הדורות בספר התהלים, כבר נזכה לכך עוד ביום הו"ר זה שיבוא גואלנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
