דברי תורה בנעילת חג הסוכות

בתוה"ק ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו (במדבר כט, לה). ויש לבאר למה ייחס הכתוב שמיני עצרת יום השמיני לחג הסוכות, הלא קיי"ל דשמיני רגל בפני עצמו הוא, ולאיזה ענין הוי שמיני עצרת המשך לחג הסוכות, ובשו"ע (או"ח סי' תרסח סע' א') ליל שמיני אומר בתפלה ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה, וכתב הרמ"א ואנו נוהגין שאין אומרים חג בשמיני דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג, אלא אומרים יום שמיני עצרת, ומנהגינו לומר יום שמיני עצרת החג הזה, וכמו שהביא המג"א (ס"ק א) בשם הרש"ל, אמנם אפי' לדידן אין אומרים כמו בכל המועדים שמזכירים חג קודם היום כגון חג המצות חג השבועות וחג הסוכות, ויש לבאר מה נשתנה שמ"ע שאומרים יום שמ"ע החג הזה.

כן יש לבאר הענין שקבעו שמחת תורה בשמיני עצרת לאחר חג הסוכות, ולכאורה היה מן הראוי לקובעה בחג השבועות זמן מתן תורתינו, ומכבר אמרתי עפ"י מה שכתב בספר ארץ צבי להגה"ק מקוז'יקלוב הי"ד (מועדים - סוכות ושמח"ת) דמיתת משה רבינו ע"ה היא כעין סיום התורה, כי כל חייו היו תורה שלמה, וכל סדר חייו הוא כמו סדר תורה, ובמיתתו היה סיום התורה, וכמו שאנו שמחים בסיום התורה, כן שמחים במיתת משה, שהוא היה ג"כ כעין סיום התורה, שהרי תורה נקראת על שמו וכמו שנאמר (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה.

ובזה מתרץ הארץ צבי התמיה הגדולה שתמהו החתם סופר ועוד על מה שבל"ג בעומר עושים הילולא ושמחה גדולה ביום פטירת רשב"י, ואילו ז' אדר יום פטירת משה רבינו ע"ה נקבע לתענית (כמבואר בשו"ע או"ח סי' תקפ ס"ב), אלא דבאמת הא דז' אדר הוי יום תענית הוא מחמת שישראל גרמו לזה במי מריבה, אבל בעצם ביום פטירתו היה שמחה גדולה במרום, ולכן בשמחת תורה, ביום הקריאה של מיתת משה רבינו ע"ה עושין שמחה ומשתה כמו בהילולא דרשב"י, כי זה ג"כ טעם השמחה בהילולא דרשב"י כי צדיק גדול כמוהו, ודאי כל סדר חייו היה תורה שלמה וכמו סדר תורה, ובפטירתו היתה שמחה כמו שמחת סיום התורה.

ולפי דבריו אתי שפיר על מה שקבעו שמחת תורה בשמיני עצרת ולא בחג השבועות, דאה"נ על שמחת סיום התורה אפשר לשמוח גם בחג השבועות, אמנם השמחה הוא גם על פטירת משה רבינו שאנו קורים ביום שמחת תורה, ועל כן קבעו השמחה ביום זה דייקא, וסרה תמיית החתם סופר דגם בפטירת משה רבינו אנו שמחים ואדרבה אין יום שמחה גדול יותר מיום שמחת תורה.

עוד מבואר בספה"ק על מה שקבעו שמחת תורה דייקא בשמיני עצרת, והוא דלאחר שעבר על בני ישראל ירח האיתנים דתקיפי במצוות, אז קשה מאוד ליפרד מהימים טובים, ואין המדובר ממי שאין נפשו ונשמתו קשורים בהימים טובים ובמצוות הרבים שקיימו בהם, כי אצל אנשים כאלו זה שהולכים מיו"ט ליו"ט הוא כמו שהם אומרים הי"ג מדות בתפלת נעילה פעם אחר פעם ואין זה נוגע ללבבם כלל, כן המועדים נכנסים ויוצאים ואינם מרגישים שום שינוי בבואם ובצאתם.

אמנם איש הנלבב בעבודת הבורא שנותן כל חיותו במועדי ה' ובעסק מצוותיה, ובימי הסוכות שמח בשמחה של מצוה להתענג על ה', אזי אחר עבור המועדים ומגיע חורף ארוך ולא יהי' יו"ט עד חנוכה, נשבר לבו בקרבו איך יוכל להחיות את נפשו בלי אף אחד מהמצוות שקיימו בחודש זה, אלו אברכים ובחורים השואבים שמחה וקדושה מיום טוב, ושואלין ודורשין בעניני החג, הרי היו"ט ממש מחיה אותם, ובפרוס ימי החג הם מלאים געגועים נשגבים להחגים הקדושים.

וכ"ק מרן אדמו"ח זי"ע היה רגיל לספר מה ששמע מאביו הרה"ק מרודניק זי"ע כי פעם היה צדיק אחד שמאוד נדבק למצות סוכה ולא יצא מן הסוכה אף לרגע קט, והחליט בדעתו לישאר שם גם בשמע"צ ושמח"ת וגם בימות החורף נשאר יושב בסוכה, ובאותו שנה היה חורף קשה ברוחות עזות ושלגים מרובים והקור הקפיאו עד לשד עצמותיו, אך הוא נחוש בדעתו שלא לצאת משם, ולפתע באה רוח סערה ונשאה את הסוכה והצדיק בתוכה למקומות החמים והניחתו שם ליד מקום יישוב, וכך נשאר יושב בסוכה.

אמנם אף כשהאדם כן פונה מסוכה לבית אפשר לאדם להמשיך עליו בחינת הסוכה, וכמו שרגיל אני לחזור על דברי התפארת שלמה בהא דשמחת תורה נקבע אחר ימי חג הסוכות וימים הנוראים, ומפני מה נקרא שמו שמחת תורה, מפני כי החודש הזה הוא ירח האיתנים דתקיפו במצות, כי רבים המה המצות שנעשים בו, שופר וצום העשור ולולב ומיניו וישיבת סוכה, ולאחר כי עברו הימים האלה אם ירצה האדם לקיים מצות האלו אינו מועיל בזה כלום, וא"כ כל אדם יפול בדעתו כי חלף ועבר ממנו נועם המצות היקרים האלה, בזה מורה לנו ביום שמחת התורה כי התורה הוא למעלה מן הזמן, והתורה היא נצחיות ותמיד בכל עת ועונה אשר הוא לומד בהלכות שופר ולולב הוא חשוב בעיני הבורא כאלו עשה המצוה בפועל ממש, לזאת נכון הדבר לקרוא שמו שמחת תורה כי אין לנו שיור רק התורה הזאת, ועדיין יש לנו הגמ' ר"ה יומא וסוכה, ובזה אפשר להמשיך המועדים לכל השנה, עכלה"ק.

ובזה אתי שפיר נוסח התפלה שאומרים שמיני עצרת החג הזה, ולא חג שמיני עצרת, כיון שעיקר שמיני עצרת ושמחת תורה הוא להורות שע"י לימוד התורה אפשר להמשיך את המועדים וזמנים של חודש הזה לכל ימות השנה, ולכן אומרים 'חג' לאחר היום לרמז ענין יו"ט זה שאפשר להמשיך החג גם לאחר שעובר יום השמיני, וכאשר יתעורר בלב האדם געגועים למצוות תקיעת שופר ילמוד מס' ר"ה, וכן ליוהכ"פ ילמוד מס' יומא, ולסוכה וד' מינים ילמוד מס' סוכה, ובזה גם במשך השנה ביושבו בביתו יהא נחשב כאילו יושב בסוכה.

ולזה נאמר בתורה ביום השמיני עצרת יהיה לכם, והיינו אף ששמיני רגל בפני עצמו מ"מ יחסה הכתוב כהמשך לחג הסוכות, לרמז ענין יו"ט זה שבא להורות שאפשר להמשיך קדושת הסוכה גם לאחר שנגמרו ז' ימי החג, והוא ע"י לימוד התורה ומצוותיה, דמטעם זה קבעו לשמוח עם התוה"ק בשמיני עצרת דייקא וכנ"ל.

עוד יבואר מנהגינו לומר יום שמיני עצרת החג הזה, עפ"י דברי הילקוט (רמז תשפב) שבכל חדש וחדש שבקיץ בקש הקב"ה ליתן לישראל מועד, בניסן נתן להם פסח, באייר נתן להם פסח שני. בסיון נתן עצרת, בתמוז היה בדעתו ליתן להם מועד גדול ועשו העגל ובטל תמוז ואב ואלול, ובא תשרי ופרע להם ראש השנה ויום הכפורים וסוכות, במקום תמוז אב ואלול, א"ל הקב"ה לאחרים הוא פורע ושלו אינו נוטל תן לו יומו, ביום השמיני עצרת תהיה לכם.

וראיתי בספר בנין דוד (פרשת בראשית אות לה) שהביא מספר קנה חכמה מהגה"ק המהר"ל מפראג (דרוש י"ד לחג הסוכות) לתרץ בדברי הילקוט הנ"ל קושיית המפרשים מדוע בפר' משפטים כתיב (שמות כג, טז) וחג האסיף בצאת השנה, ובפרשת כי תשא כתיב (שמות לד, כב) וחג האסיף תקופת השנה ופירש"י תחלת שנה הבאה, ולפי דברי המדרש אתי שפיר דבפר' משפטים מיירי עוד קודם חטא העגל, א"כ היה ראוי להיות ר"ה בתמוז ויוה"כ באב וסוכות דהוא חג האסיף באלול, ע"כ נאמר שפיר בצאת השנה דהיינו סוף השנה, משא"כ בפר' כי תשא מיירי כבר אחר חטא העגל וביטל תמוז אב ואלול, וחודש תשרי פרע להן, ע"כ נאמר שפיר תקופת השנה וכדפירש"י בתחלת שנה הבאה.

ועכ"פ נמצא דשמיני עצרת אינו חג מחמת עצמו, אלא לפי שתשרי פרע המועדים לשאר החדשים נתן הקב"ה גם לתשרי שמיני עצרת, ולפי שאינו חג בעצם אין אומרים חג שמיני עצרת הזה, לפי שלא ניתנה בעצם כחג, אלא משום שתשרי פרע לשאר החדשים נתן הקב"ה גם לתשרי חג, ולכן אינו חג בפני עצמו אלא יום השמיני לחג הסוכות.

אמנם אע"פ שלא ניתנה כחג בעצם, מ"מ רגל בפני עצמו וגדלה מעלתה יותר משאר מועדים וזמנים, והוא עפ"י דברי זקה"ק רבי שלמק'ה זי"ע (מובא בתורת מהר"ש בסוף ספר מרדכי בשער המלך) שמבאר ענין חטא העגל בדרך משל למלך שביקש להנשא לבת כפרי שנשאה חן בעיניו שהוא ידע לבדו מעלתה, אך היות שלא היתה למודה להתנהג לפי הכבוד ודרך ארץ, ובפרט למלך גדול אשר כמעט לא ימלט שבשום פעם לא תעשה שום עון בין בשוגג או במזיד אשר לפי החוק אי אפשר לנקותה ממשפט מות, וגם המלך בעצמו לא יוכל להצילה כי מלך במשפט יעמוד ארץ, וגם לא יוכל למצוא אחרת טובה ממנה, כי מובן שבתחלה חיפש את הראויה ביותר בכל מדינותיו, ולכן התיעץ שטוב שתעשה מתחילה קודם גמר השידוך איזה עולה באופן שיתודע להשרים ויכירוה ואז עדיין אין עליה משפט מות, ואז מחמת שלא יהיה ברירה אחרת ומההכרח לקחתה, ממילא אף מה שתעשה אח"כ ינקל עונשה.

וכן היה גם בעת אשר בחר בנו השי"ת מכל העמים ונתן לנו את תורתו, שחשב מחשבות לבלתי נדח לעולם חלילה, ולכן זימן הקב"ה שיעשו בני ישראל אותו מעשה במדבר, ואעפ"כ יחזור ויתן להם לוחות שניות, ומזה יווכח דאפי' לאחר שחטאו בחטא חמור כזה 'עלובה כלה מזנה בתוך חופתה' עם כל זה חזר וקידש אותם לו לעם, וקודם הקידושין כבר ראה את כל החסרונות שיש להם ועל דעת כן נשתדך כביכול עם כנסת ישראל, וא"א להקדושין ליבטל בשום טענה, והוי קשר של קיימא, ולזה היה צריך להיות חטא העגל אשר מרן הדברי חיים זי"ע היה רגיל לקרותה ה'אינטערגעווארפענע מעשה', בכדי שיהי' קשר של קיימא, ועי"ז אין הקידושין בטלין בשום פנים.

וזהו השמחה הגדולה שאנו שמחים בשמיני עצרת ושמחת תורה, שהרי נמצא לפי דברי המדרש דאי לא היו ישראל חוטאים בעגל, והיו המועדים ניתנים לכל חודש בפני עצמו, ולא היה תשרי פורע בשביל כולם, לא היה הקב"ה נותן שמיני עצרת חג הגדול והנשגב לחודש תשרי, ורק ע"י חטא העגל נמשך לנו חג הקדוש הזה, והרי מחטא העגל ושבירת הלוחות והלוחות שניות נראה האהבה רבה של הקב"ה לבני ישראל, שאף לאחר שחטאו בחטא חמור כזה בחר שוב בבני ישראל ונתן להם הלוחות שניות, ולכן אף ששמיני עצרת אינה חג בעצם רק המשך להחגים של חודש תשרי וכנ"ל דלכן אין אומרים 'חג שמיני עצרת', מ"מ רגל בפני עצמו הוא היינו שהוא רגל מיוחד יותר משאר מועדים וזמנים, ויש לה חידוש ומעלה יתירה יותר מימים הקודמים, כיון שרגל זה נולד רק מכח החטא שעשו בני ישראל במדבר, ומזה ניכר ביותר מעלת בני ישראל שהקב"ה בוחר בהם בכל מצב שהם נמצאים.

הנה ידוע גודל עבודת הצדיקים בחג הקדוש הזה, והיו צדיקים שבשמחת תורה אף ביזו את עצמן לכבוד התורה, ובמשנה ברורה (סי' תרסט ס"ק יא) הביא שהעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה, ומקורו מהכתוב אצל דוד המלך (שמואל ב' ו, יד) ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' וגו', ומרן הדברי חיים היה עושה קוז'יקעל בשמחת תורה, ובאמת ששמחת התורה הוא לכל בני ישראל ולא רק להתלמידי חכמים שתורתם אומנתם, וכדמשמע ממה שכתב הרמ"א (בסי' תרסט) דנוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וקוראים לאחרים לעשות משה, ומשמע דהנגידים היו נודרים סכומים גדולים לכבוד היום, הרי שגם להם חלק בשמחת התורה.

וידוע (עיין אור ישראל סדיגורא עמ' רסא) שפעם ראה אחד מהצדיקים איך שאיש כפרי רוקד ושמח עם התורה, שאלו הצדיק מה אתה שמח כ"כ וכי למדת פעם 'קצות' מוקשה וכי תרצת פעם קושיית הפני יהושע, השיב הלה הן נמי שאני לא למדתי תורה אמנם שמח אני עם שמחת אחי שכן למדו תורה, וכמו שכשאחי מחתן את בנו אני לובש בגדי שבת ושמח עמו כן הוא כשאחי שמח בשמחת התורה שזהו גם שמחתי, וגם אנשים פשוטים אפשר להם לזכות לדברים נשגבים ביום זה, אמנם ביום זה צריך כל אחד לקבל עליו להתחזק בלימוד התורה לפי דרגתו, וההוכחה אם הריקודים בעוז ותעצומות ביום זה היו בלב שלם בשמחת התורה יהיה משך החורף הארוך הבעל"ט, דבלילות הארוכות של החורף צריך כל אדם לקבוע לו שיעורים כסדרם בלימוד התורה, ואפשר לו לאדם להשלים עצמו בהרבה מקצועות בתורה בתקופה זה, ואם האדם יקבע עתים לתורה כפי יכלתו יברר הדבר למפרע שמה שרקד בשמחת תורה היה באמת ובלב שלם מתוך שאהבת התורה יוקדת בלבו.

ולפי"ז יש לומר עוד טעם על מה שאנו אומרים בנוסח התפלה 'שמיני עצרת החג הזה' ולא 'חג שמיני עצרת' כבשאר מועדים, להורות דשמיני עצרת אינו נשלם ביום זה, והחג עדיין תלוי ועומד כל ימות החורף, לראות אם האדם מנצל הזמן ללימוד התורה, ורק כאשר האדם קובע עתים לתורה מתברר ששמיני עצרת אכן היה 'חג' בעבורו והוא באמת שמח עם הקב"ה ותורתו.

הנה כאשר מתבוננים במצב בני ישראל בעולם, הרי רואים בחוש שאין לנו שיור רק התורה הזאת, המצב בארץ הקודש הוא נורא מאוד, אב ואם נרצחו בפני בניהם על ידי בני עולה, וערבים על פני כל הארץ דוקרים בחרבות את בני ישראל, וגם בכל העולם מתגברת השנאה של אומות העולם על בני ישראל, ובכל רחבי העולם יהודים יראים לצאת ברחוב, וכל אשר בשם ישראל יכונה צריכים לרחמים מרובים.

ירחם השי"ת על שארית בית ישראל, ואנן בדידן צריכים להתחזק בלימוד התורה, כי אין לנו שיור רק התורה הזאת, וכל אחד צריך לידע שכאשר הוא מתישב ללמוד דף גמרא בהתמדה, בלילה כשהוא עיף ויגע לאחר יום של עמל ויגיעה, הריהו מציל בזכותו נפשות רבות מישראל בכל רחבי העולם. ירחם השי"ת בימים אלו על כל בני ישראל הצריכים ישועות ברוחניות ובגשמיות, שנשמע בקרוב קול השופר של משיח, ונזכה בקרוב לקבל פני משיח צדקינו, במהרה בימינו, אמן.