כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו (ויקרא טז-ל). אנו עומדים כעת בכניסת היום החשוב ביותר מכל השנה, יום שאין לנו עוד דוגמתו, אשר היום יכולים לסדר עם הקב"ה כל מה שעבר במשך ימי השנה. יום של קירבת ה' עם עמו בני ישראל, שמתעורר למעלה רחמי ה' בלי גבול לעם בני ישראל, להתקרב עמהם ולמחול עונותיהם. הלא בנים אנו למקום, והקב"ה אבינו הנאמן, ובמשך השנה נתרחקנו זה מזה, והיום מתעורר געגועין של הקב"ה לבניו, והאהבה עצומה מאד, ולכן הוא מכפר וסולח לעונותיהם, וכמו שאמר הכתוב (משלי י-יב) על כל פשעים תכסה אהבה, בזמן שיש להאדם אהבה לבני ביתו או לחבריו, אינו מרגיש ורואה בהפשעים, כי האהבה מכסה אותם, כן היום מתעורר מדת האהבה לבניו, עד שמכסה כל הפשעים, וביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם.
הקב"ה מכיר עומק הקשר שיש לנו לאבינו שבשמים, וגלוי וידוע לפניו שרצוננו לעשות רצונו, אלא מי מעכב, שאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות (ברכות יז.). גודל כח היצר מדיח אותנו מקירבת ה', ולולא היצר סוכן בנו לא היינו חוטאים, ולכן מתעורר אצל ה' כביכול חרטה על מה שברא את היצר הרע, וכמאמרם (סוכה נב:) שהקב"ה מתחרט על מה שברא את היצר הרע דכתיב (מיכה ד-ו) ואשר הרעותי ע"ש. אשר הוא היצר הרע הוא השטן (בבא בתרא טז.). ומטעם זה נחלש היום כחו של השטן שאין לו רשות לאסטוני, כמו שאמרו (יומא כ.) השט"ן בגימטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי, תלת מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני, ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני ע"כ. [ולכן הנגינה על יום הכיפורים הוא (ויקרא כג-כז), הוא מונח רביעי, כי אמרו (שם) על ארבעה דברים מתחרט עליהן הקב"ה שבראם, ואלו הן, גלות, כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע ע"ש. וחרטה זו גורמת שיכפר ה' על עונות בית ישראל].
וכיון שמתעורר היום אהבת ה' לבניו במדה עצומה, כן לעומת זה מתעורר להאדם היום אהבה רבה לקונו, וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כז-יט), ומתמלא בחרטה עצומה על ריחוקו מאת אביו שבשמים, בחרטה עמוקה על חטאיו ופשעיו, ולבו כואב ומתאנח, ומקבל על עצמו לשוב מהיום ולהלאה להיות בן נאמן לאביו.
*
הכתוב אומר (ויקרא כג-כז) אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא, מקרא קודש יהיה לכם, ועניתם את נפשותיכם. ויש לומר, כי הכתוב אומר שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך (הושע יד-ב). והיינו כי על ידי החטא האדם מתרחק מאת ה', ויש לשוב ולהתקרב, שובה ישראל עד ה' אלקיך, ולכן אנו קורין זאת בתואר 'תשובה'. אך נראה עוד, כי בדרך כלל כאשר נשאל האדם באיזה שאלה, הוא משיב עליה תשובה, ויש להבין על איזה שאלה אנו חוזרין בתשובה.
ונראה כי מצינו באדם הראשון וחוה שנצטוו שלא לאכול מעץ הדעת ונכשלו, ואמר הכתוב (בראשית ג-ז) ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם, וברש"י כי עירומים הם, מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו ממנה (ב"ר יט-ו). ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלקים בתוך עץ הגן, ויקרא ה' אלקים אל האדם, ויאמר לו איכה, ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי, ואחבא ע"כ. וברש"י יודע היה היכן הם, אלא ליכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום ע"ש.
ופירשו המפרשים שהקב"ה הוכיחו ושאל אותו שיתבונן 'איכה', היכן אתה עומד ונמצא כעת, תתבונן מה עשית, אתה יציר כפיו של הקב"ה, קדוש בקדושה עצומה, כל הבריאה נבראו רק בדיבור ה', בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות ה-א), אבל אתה נברא בפועל כפיו של הקב"ה, במעשי ידיו ממש, שהקב"ה בידיו גיבל אותך כגבל זה שנותן מים ואחר כך לש את העיסה, צבר עפרו והשקה אותו ואחר כך וייצר ה' את האדם (רש"י בראשית ב-ו), יושב בגן עדן ומלאכי השרת צולין לו בשר (סנהדרין נט:), מצוה אחת לבד היתה לך, ומה עשית, החרבת כל הנשמות שמושרשים אצלך, בלבלת את כל העולם לערב טוב ברע, קלקלת כל מה שבראתי בששת ימי בראשית, הבאת מיתה לכל באי עולם, איכה, וכי עבור זה טרחתי לברוא אותך, להחריב עולמי. וגם אדם הראשון הרגיש מעצמו כל זאת, ולא היה לו פנים להרים ראש, הבושה היתה נורא מאוד, וחיפש מקום להתחבא, ואירא כי עירום אנכי ואחבא.
ושאלה זו הקב"ה שואל מכל אדם, והוא קול נצחי הקורא ושואל את האדם החוטא, איכה, עמוד והתבונן מה נעשה ממך, האלקים עשה את האדם ישר, נתתי לך נשמה טהורה חצובה מתחת הכסא הכבוד. תתבונן על ימי הנעורים שלך, יושב באהלה של תורה, פרוש מהבלי העולם, היה לך שאיפות רבות להתעלות, ניתן לך אפשרות להתגדל להיות צדיק, נתתי לך חיים ובריאות ופרנסה, מה עשית, מה אתה משיב לי גמול תחת זה. נשבעת לי קודם שיצאת לאור עולם, השבועה שמשביעין לכל אחד, תהי צדיק ואל תהי רשע (נדה ל:), הכנתי לך מקום בעולם הבא שתוכל להיות היודע תעלומות ידע כי אין בו חטא, ואדרבה לכך נבחרת.
במדרש (ויק"ר יג) אמר אהרן מה אעשה, הרי הרגו את חור שהיה נביא, עכשיו אם הורגים אותי, שאני כהן, מתקיים עליהם המקרא שכתוב (איכה ב-כ) אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, ומיד הם גולין וכו'. אמר לו הקב"ה לאהרן אהבת צדק (תהלים מה-ח), אהבת לצדק את בני ושנאת מלחייבן, על כן משחך אלקים אלקיך, אמר לו חייך שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה, קח את אהרן ואת בניו אתו (ויקרא ח-ב) ע"כ. הרי כמה אהבת ישראל מונח היה במעשה אהרן את העגל, להציל הכלל ישראל, ולתלות העון בו, והקב"ה היודע תעלומות ידע כי אין בו חטא, ואדרבה לכך נבחרת.
עוד גם זאת, כי אחר זה עשה אהרן תשובה מאהבה על מה שעשה, וזדונות נתהפכו לו לזכיות, ואין כאן חטא כלל אלא זכות, ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות לד:). וכתב בדרושים ואגדות להחתם סופר (לפרשת החודש עמוד שא) דזהו מה שכתב רש"י (ויקרא ט-ז) קרב אל המזבח, שהיה אהרן בוש וירא לגשת מפני חטא העגל, אמר לו משה, למה אתה בוש לכך נבחרת. והכוונה שהיה אהרן ירא לגשת מפני חטא העגל, ומה השיב לו, אדרבה, לכך נבחרת ולא אני, שאתה חטאת בחטא העגל ושבת בתשובה, ונתהפכו כל כך לזכות, עד שעל ידי זה נבחרת להיות כהן גדול, ולא אני ע"כ.
ולכן אהרן הכהן גדול יוכל ליכנס, שאין הוא קטיגור, אלא סניגורן של ישראל בעצם מעשיו, וגם הפגם הפך לזכות בתשובה מאהבה, וגם האש אשר לקח אהרן לתת אותה בתוכה, הכל נתעלה לזכות. רק הזהב שזה היה מעשיהן של ישראל, ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן (לב-ג), זה נשאר קטיגור לעולם, ואין להכניסו בפנים, כי אין קטיגור נעשה סניגור.
והרי לנו מזה גודל כח התשובה כאשר היא באה מאהבת ה', שמתעמק במצות ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, ואהבה זו מביאו לידי חרטה וקבלה על להבא, אשר אז גם כאשר חטא לעשות עגל זהב להחטיא כל ישראל, מתהפך לו זאת לזכות, עד שראוי ליכנס לפני ולפנים, ואין כאן קטיגור, אלא עומד במדריגתו יותר מצדיק גמור.
*