לְאַחַר שֶׁמָּצְאוּ אֶת הַתִּינוֹק, הִמְשִׁיכוּ לָלֶכֶת וְהִגִּיעוּ לִמְדִינָה אַחַת, וְשָׁאֲלוּ: מִי הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם? הֵשִׁיבוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם שֶׁרְצִיחָה הִיא הַתַּכְלִית, וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ רוֹצֵחַ אֶחָד.
פַּעַם אַחַת מָצְאוּ אִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ יָם שֶׁל דָּם. מִיָּד חָשְׁבוּ לְעַצְמָם בְּוַדַּאי הִיא רוֹצֵחַ גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ יָם שֶׁל דָּם. וְקִבְּלוּ אוֹתָהּ לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם. וְנִכְנְסוּ אֵלֶיהָ גַּם כֵּן, וּמַה גִּלּוּ? שֶׁהִיא הַמַּלְכָּה שֶׁהָיְתָה בּוֹכָה תָּמִיד, וּמֵהַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ נַעֲשָׂה הַיָּם שֶׁל דָּם.
אֶת כֹּחַ הָרְצִיחָה נִתָּן לָקַחַת וְלַהֲפֹךְ לְרַחֲמָנוּת עַד אֲשֶׁר מִדַּת הָרְצִיחָה שֶׁסִּמָּנָהּ דָּם וְרֶצַח תַּהֲפֹךְ לִהְיוֹת נָהָר שֶׁל דְּמָעוֹת הַנִּשְׁפָּכִים מִלֵּב כּוֹסֵף וּמִשְׁתַּפֵּךְ לִפְנֵי הַשֵּׁם.
שְׁרַנָּא נִשְׁלַח מִבֵּיתוֹ לְלַוּוֹת אֶת סָבוֹ לְשִׂמְחַת הַשָּׁבַע בְּרָכוֹת. הַסַבָּא הַיָּשִׁישׁ צוֹעֵד עִם מַקֵּל אָרֹךְ, נִשְׁעָן עָלָיו וְנֶעְזָר בּוֹ, אַךְ מִדֵי פַּעַם, בִּפְרָט כְּשֶׁעָלָיו לַעֲלוֹת מַדְרֵגוֹת הֲרֵי הוּא זָקוּק לְעוֹד מִישֶׁהוּ שֶׁיִּתֵּן לוֹ יָד תּוֹמֶכֶת. שְׁרַגָּא הוּא הַגָּדוֹל מִבֵּין הַנְּכָדִים, שָׂמֵחַ תָּמִיד לָרוּץ לִהְיוֹת הַמְלַזֶּה שֶׁל סַבָּא. לֹא פַּעַם כַּאֲשֶׁר מִוֹצֵא זְמַן פָּנוּי נִפְתָּח לִבּוֹ לְשׂוֹחֵחַ עִם 'זֵיידֶע' עַל מַה שֶׁאַף נֶבֶד לֹא מְדַבֵּר.
גַּם כָּעֵת כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ מָקְדָּם לָאוּלָם, וְהַבַּעֲלֵי שִׂמְחָה עֲדַיִן הִתְעַכְּבוּ בַדֶּרֶךְ, בַּקֵּשׁ סַבָּא לָצֵאת לַחֲצַר הָאוּלָם לְהִתְאַוְרֵר וּלְהַנְעִים את הַזְמַן עִם שְׁרַנָּא נֶכְדּוֹ חֲבִיבוֹ. מִבֵּין הַדְּבָרִים פָּתַח אֶת פִּיו שְׁרַנָּא וְהִתְאוֹנֵן לְפָנָיו: "אַף פַּעַם לֹא דִּבַּרְתִּי עַל זֶה עִם אַף אֶחָד, אֲבָל אֲנִי מַרְגִישׁ שֶׁאֲנִי חַיָּב לִפְרֹק אֶת הַדְּאָגוֹת שֶׁלִי...", "נוּ נוּ, בֹּא נִשְׁמַע" אוֹמֵר לוֹ סַבָּא בְּחִיוּךְ רְצִינִי. " לִפְעָמִים כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה מַעֲשִׂים לֹא טוֹבִים שֶׁקּוֹרִים בַּכְּתָּה, כְּמוֹ שֶׁלֹא מְכַבְּדִים אֵיזֶה יֶלֶד, אוֹ שֶׁאֲנִי לֹא מֵבִין טוֹב אֶת הַלִּמּוּד, אוֹ בְּעִקֶר כְּשֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל, אֲנִי פָּשׁוּט... רוֹצֶה... לִבְכּוֹת... כֵּן הָעֵינַיִם שֶׁלִי מִתְמַלְאוֹת דְּמָעוֹת, וַאֲנִי מַרְגִישׁ שֶׁכָּל רֶגַע הַבְּכִי כִּמְעַט מִתְפָּרֶץ מִמֶּנִּי, וַאֲנִי מַמָּשׁ מִתְאַמֵּץ לְהִתְאַפֶּק וּמוֹרִיד אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלֹא יִרְאוּ לִי אֶת הַדְּמָעוֹת. אוֹ שֶׁאֲנִי יוֹצֵא וּמִתְחַבֵּא אִם אֶפְשָׁר".
"שְׁרַנָּא יַקִירִי, דַּע לְךְ, דְּמָעוֹת הֵם מַתָּנָה. אֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁלְבְכּוֹת וּלְהַזִיל דְּמָעוֹת זוֹ בּוּשָׁה. לָכֵן הֵם מְקָרְרִים דַּעְתָּם וְנִזְהָרִים לֹא לְהִתְרַגֵשׁ כְּלָל מִשּׁוּם דְּבָר, בִּכְדֵי שֶׁחָלִילָה לֹא יָבוֹאוּ לִידֵי בֶּכִי. עַד כְּדֵי שֶׁיֵּשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁעוֹבְרִים שָׁנִים רַבּוֹת לְלֹא בֶּכִי, אַף שֶׁבֶּאֱמֶת עוֹבְרִים עֲלֵיהֶם הַרְפַּתְקָאוֹת קָשׁוֹת לִפְעָמִים. וְאַתָּה הִתְבָּרַכְתָּ בְּמַתָּנָה שֶׁל בְּכִי וְדֶמַע, זוֹהִי מַעֲלָה מִיחֶדֶת הַמְקְרֶבֶת אֶת הַלֵּב מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ".
בַּמַּעֲשֶׂה רָאִינוּ אֶת הַמַּלְכָּה הַיּוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ יָם שֶׁל דְּמָעוֹת. יָם שֶׁל דְּמָעוֹת זוֹהִי הוֹכָחָה עַל לֵב עֲנָק חַם וּמְרַחֵם. כְּפִי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ כִּי עָלֵינוּ לְלַבֵּב אֶת לְבֵּנוּ לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.