דרוש לחג הסוכות תשע"א
תקנת מריש באדם חשוב, ואם מצד מידת חסידות ראוי להשיב את הנקנה ביאוש ושינוי רשות
בגמרא (סוכה לא, א), ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן, אמרה ליה, ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי, צווחה ולא אשגח בה רב נחמן, אמרה ליה, איתתא דהוה ליה לאבוה תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה, אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד. וכבר דשו בה רבים לבאר סוגיא זו על מה אדניה הטבעו, ומה היתה כוונת ההיא סבתא במה שנקטה דייקא דבר זה שהיה לאביה אברהם אבינו שי"ח עבדים, ומה ענין זה לטענתה.
תקנת מריש לתלמידי חכמים ואנשים חשובים
א) ויתכן לומר, דטענת ההיא סבתא היתה, דכיון שכל תקנת מריש לא תקנו חכמים אלא מפני תקנת השבים, שתקנו חכמים (גיטין נה, א) על המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול הנגזל את דמיו, ולא חייבוהו לקעקע את בנינו מפני תקנת השבים, כמבואר בדברי רש"י בשמעתין, מסתברא שלא תקנוה חכמים אלא לגזלנים דעלמא שאם יחייבו אותם לסתור את כל הבנין ימנעו ולא יחזרו בתשובה, אבל לגבי ריש גלותא ורבנן דבי ריש גלותא שהם אנשים חשובים, ואין לחוש שאם יחייבו אותם לסתור בניינם ימנעו מלעשות תשובה, לא תקנו חכמים תקנת מריש, והם חייבים לסתור את העצים ולהחזירם בעין. ולזה נקטה בלשונה ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא שהם אנשים חשובים בסוכה גזולה הוו יתבי, לפי שהיא המחייבתם שלא לסמוך על תקנת מריש.
אמנם רב נחמן ידע והכיר בטיבם של אנשי בית ריש גלותא שהיו אינשי דלא מעלי, כדמוכח בכמה מקומות בש"ס (עי' שבת נה, א ועוד), ואף אמרו בגמ' (ע"ז לח, ב) שאנשי ריש גלותא גרמו מיתה לרב זביד משום שהחמיר עליהם, עיי"ש, אם כן אדרבה בהם יש מקום לחוש טפי שאם נחייבם לסתור בניינם לא יעשו תשובה, ולכן שייך בהם שפיר תקנת מריש, ואין לה אלא דמי עצים.
הריש גלותא קנה את העצים בייאוש ושינוי רשות
ב) ביתר שאת יש לומר, דהנה אפי' לפי סברתה דלגבי ריש גלותא וכולהו רבנן לא תקנו חכמים תקנת מריש, מכל מקום כיון שמסתמא נתייאשה מן העצים כשבאו ליד עבדי ריש גלותא, נמצא שכשלאחר מכן באו העצים לרשות ריש גלותא, קנינהו ריש גלותא ביאוש ושינוי רשות (עי' דברי סופרים להרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין אות טז), נמצא דגם לולא תקנת מריש אין לה אלא דמי עצים בלבד.
אמנם מצינו באברהם אבינו בעת חזרתו ממלחמת המלכים שאמר למלך סדום (בראשית יד, כג) הרימותי ידי אל ה' וגו' אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, שלא רצה לקחת מאומה מרכוש סדום ועמורה ששבו ארבעת המלכים במלחמה, מפני שלא רצה ליהנות מן הגזל (עי' חולין פט, א). ולכאו' יש להבין, הרי ממון זה בא לידו בהיתר, שהרי אנשי סדום ועמורה נתייאשו כבר מכל ממונם, וקנינהו אברהם אבינו ביאוש ובשינוי רשות, ומדוע לא רצה ליהנות ממנו.
ב' טעמים בכך שמיאן אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום
ויש לומר ב' טעמים בדבר, הא', דאף שמדינא קנינהו אברהם ביאוש ושינוי רשות, מכל מקום מצד מידת חסידות החמיר אברהם על עצמו ולא רצה ליהנות מאותו הממון שבא ליד המלכים בגזילה. והב', משום שניצחון המלחמה היה בדרך נס, וקיי"ל (עי' תענית כד, ב וברש"י שם) אסור ליהנות ממעשה ניסים (עיין של"ה הק' מסכת חולין תורה אור אות קלה).
ואפשר דהני תרי טעמי תליין במה שנחלקו בגמ' (נדרים לב, א) בדרש הכתוב (בראשית שם, יד) וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות, אם שי"ח עבדים ממש היו או אליעזר היה דחושבניה הכי הוה. דאם הכוונה כפשוטו שהיו עמו שי"ח אנשים, ובפרט אם נאמר שהני שי"ח אנשים היו שרי הצבא אשר לו, הרי היו עמו אנשים רבים במלחמה, ואין הניצחון נחשב כל כך לנס, ובהכרח לומר דמה שלא רצה אברהם ליהנות מרכוש סדום היה מפני שהחמיר על עצמו ממידת חסידות שלא ליטול גם ממה שנקנה לו כדין ביאוש ושינוי רשות.
אבל אם נאמר דאליעזר לבדו הוה, היה הניצחון מעשה ניסים, ואם כן יש לומר, דהטעם שלא רצה ליהנות מהרכוש הוא משום שאסור ליהנות ממעשה ניסים, ושוב אי אפשר ללמוד מאברהם אבינו, דמצד מידת חסידות ראוי להימנע שלא ליטול גם ממה שבא בידו בהיתר ביאוש ושינוי רשות.
על כן כדי להצדיק את טענתה דלגבי ריש גלותא וכולהו רבנן שהם אנשים חשובים לא תקנו חכמים תקנת מריש, ולכן גם אם קנו את הגזילה ביאוש ושינוי רשות ראוי להם להחמיר על עצמם ולהשיב את העצים בעין, פתחה פיה בחכמה ואמרה, איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי, היינו שהיו לו שי"ח עבדים בפועל, נמצא שלא היה ניצחון המלחמה בדרך נס, ואם כן ליכא למימר שטעם הדבר שלא רצה אברהם ליהנות מרכוש המלחמה היה משום שאסור ליהנות ממעשה ניסים, ועל כרחך לומר הטעם, לפי שאדם גדול צריך להחמיר על עצמו להשיב את הגזילה אע"ג דקנינהו ביאוש ושינוי רשות, והכ"נ ראוי להם לריש גלותא וכולהו רבנן להשיב לה את העצים אע"ג דקנינהו ביאוש ושינוי רשות.
על כך אמר להו רב נחמן פעיתא היא דא, כי לא צדקו אמריה, משום דאנן קיי"ל דאליעזר לחוד הוא דהוה ולא שי"ח עבדים ממש, ושפיר היה הניצחון בדרך נס, וכיון שכן יש לנו לומר שהטעם שלא רצה אברהם ליהנות מרכוש המלחמה היה משום דאסור ליהנות ממעשה ניסים, ואין לנו מקור נפתח שאדם גדול צריך להחמיר על עצמו שלא לסמוך על תקנת מריש, ועל כן אין לה אלא דמי עצים בלבד.
