דברים ששאלו את רבי אלעזר

זקן ויושב בישיבה של הסנהדרין, האם צריך ליטול רשות מבית הנשיא להתיר בכורות, שהרי אין חכם יחיד מתיר בכור מכח מום אא"כ נטל רשות מן הנשיא פעם אחת. הגמ' מביאה שלר' יוסי בן זימרא צריך, וי"א שהסתפק אם הלכה כרשב"ג, דלר"מ כהן לא יכול להורות על בכור, מפני שהוא חשוד להתיר את האסור ואף להטיל בו מום, מפני שהבכור בזמן הזה אין לו תקנה אא"כ יש בו מום, ועל הכהן לטפל בו משנתנוהו לו לשומרו ולזונו, ולרשב"ג על בכור של חבירו נאמן ועל של עצמו אינו נאמן, ופסק לו כרשב"ג.

ע"ח: האם מותר לצאת עם סנדל של שעם (-מין גומא) ביוה"כ וכן בתענית ציבור שגזרו על הגשמים. רב יהודה יצא בסנדל של היטני ואביי יצא בסנדל של הוצי (-כפות תמרים), ורבא יצא בשל דיבלי (-עשבים), ורבה בר רב הונא כרך בגד על רגליו ויצא. והא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר, ורבי יוסי ותני עלה שלכו"ע אסור לצאת בו ביוה"כ, לאביי שאני התם שיש בו כתיתין (-חתיכות בגדים דקות) דאסור משום תענוג שזה נח לסמוך שוקו עליהם, ולרבא אינו אסור אלא מנעל אבל תענוג שאינו ממנעל שרי, וקב הקיטע מנעל הוא, והמחלוקת היא בסנדל שאין בו כתיתין אם גוזרים שמא יפול ויבוא להעבירנו ד"א ברה"ר, ואם יש בו בית קיבול לכתיתין הרי הוא מקבל טומאה. וכתבו התוס' (ד"ה הקיטע) שברש"י שבת ס"ו כתב שרבי יוסי אוסר לקיטע לצאת עם קב מפני שאין זה תכשיט, ומשמע דווקא שהאיסור הוא משום דחשיב משאוי, דרק של עור הוי מנעל ולא של עץ, וכן משמע במה שנחלקו שם ר"מ ורבי יוסי אם מועיל לעשות בזה חליצה. ולר"ת המחלוקת היא אם חוששים שיפול ויבוא להעבירו ד"א, אבל לכו"ע הוא מנעל, ולפי זה גם המחלוקת לענין חליצה היא מחשש שיפול. עוד כתבו התוס' (ד"ה הקיטע, השני) שלרש"י קב הקיטע היינו עץ בצורת רגל קטן ושם הוא מכניס את שוקו, והרב פור"ת מבאר שהקב עשוי בצורת סנדל והקיטע מניחו במקום הרגל, וכך נראה שיש לו רגל.