ערב סוכות

לימוד מס' סוכה מציל מכל צרה וצוקה

הרה"ק מטאש זי"ע בספרו עבודת עבודה (שיחות קודש ח"א דף שפא) כתב, זקני הקדוש (ר' אלימלך מטאש) זי"ע הראה לי מאמר חז"ל שהיה כתוב שם בזה הלשון: כל הלומד 'מסכת סוכה' ניצל מכל צרה וצוקה. ומסכת סוכה היתה מסכת עולם הבא שלו, ונהג ללמוד במסכת זו הרבה כל השנה בעיון רב.

כעין זה כתב הרה"ק ממונקאטש זי"ע בדברי תורה (מהדורה ז אות מט) שמעתי ומקובל בפי גאוני וצדיקי אשכנז ז"ל, כי מסוגל ללמוד בכל יום 'מסכת סוכה', ועי"ז יפלו ויכנעו אויביו וינצל מהם שלא יוכלו להרע לו.

ומוסיף על זה: ויש לומר דמרומז זה בכתוב (תהלים לא, כא) 'תסתירם בסתר פניך מרכסי איש תצפנם בסוכה מריב לשונות', סת"ר בגימטריה ד' פעמים 'דופן עם סכך', שהוא הכשר סוכה לכתחילה, 'פניך תצפנם בסוכה' כשלמדו מסכת סוכה, 'מריב לשונות' שלא יקטרגו ולא יריבו עמו שונאיו. ונתנו רמז ו'יאמר ה' ס'לחתי כ'דבריך ראשי תיבות סוכ"ה.

צדקה בערב סוכות

במטה אפרים (סימן תרכה אות כא) כתב, יש להרבות בצדקה בערב סוכות, ולהזמין אורחים עניים מהוגנים על יום טוב, כל אחד כפי יכלתו והשגת ידו.

ובקצה המטה (ס"ק כה) כתב, ראיתי בשם הגאון מהרי"א אסאד ז"ל, שפירש דברי הגמרא (שבת קלג, ב) 'זה אלי ואנוהו', התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכו בשיראין נאין, אבא שאול אומר 'ואנוהו' הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום. ולכאורה מה השייכות של דברי אבא שאול לכאן?! דהנה אם אדם עושה סוכה נאה ולולב נאה, ודמה בדעתו שיצא ידי חובתו בזה, ומתוך כך יקמץ ידיו ולא יתן עוד צדקה, על זה אומר אבא שאול, כי לא די בזה שעושה סוכה נאה ולולב נאה, אלא צריכין לדבק במידת השי"ת, מה הוא חנון ורחום וכו', ואם כן צריך ליתן גם צדקה כפי יכלתו.

בבני יששכר (חודש תשרי מאמר י אות כד) מביא, שכתב האר"י ז"ל דבערב סוכות יש להרבות בצדקה.

ומביא מה שכתב החיד"א ז"ל בכסא דוד (דרוש ז') בשם הרב מהר"א מיוחס ז"ל על מאמר חז"ל (רות רבה פ"ה ד) אמר רבי אבין בא וראה כמה כחן של צדיקים, וכמה גדולה כחה של צדקה, וכמה גדול כח של גומלי חסדים, שאין חסין לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי שחר ולא בצל כנפי שמש וכו', אלא בצלו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, הה"ד (תהלים לו, ח) 'מה יקר חסדך וגו' ובצל כנפיך יחסיון'. ופירש בזה, כי 'כנפים' הם שרי מעלה, ואשמעינן רבי אבין כי בעלי צדקה וגמילות חסדים אינם מושגחים על ידי שר או מלאך, אלא על ידי השי"ת בעצמו ית"ש.

ובזה ביאר מדרש חז"ל דכאשר יצאו בני ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה, והוא לפלא. ולפי הנ"ל מבואר היטב, דבצאת ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה, בכדי שלא תהיה הנהגתם על ידי שום שר מן השמים, רק על ידי השי"ת ב"ה בעצמו, ולכן זכו שנתקיים בהם מאמר הכתוב (שמות יג, כא) 'וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן' וגו'.

והנה דבר בעתו מה טוב, מצות הסוכה שהיא זכר לענני הכבוד, 'וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן', אשר זכו ישראל על ידי הצדקה והחסד שקיימו וקיבלו עליהם, על כן מהראוי בחג הזה ביותר להתנהג בצדקה וחסד, ואז זוכים שבצל כנפיו ית"ש נחסה ונתלונן בלי שום שר אמצעי, רק הוא ית"ש באברתו יסך עלינו.

צדקת פזרונו של הרה"ק מצאנז

מפורסם הוא גודל צדקת פזרונו של הרה"ק מצאנז זי"ע, פיזר נתן לאביונים בכל ימות השנה, ולא לן בלילה עד שלא נשארה בכיסו פרוטה לפרוטה, וביותר היה מפזר הון רב לצדקה בערב סוכות.

סיפר נכדו הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע (בן בנו הרה"ק ר' מאיר נתן זי"ע) פעם אחת בערב חג הסוכות, פנה זקינו הקדוש אל בניו, וגם הרה"ק מבאבוב היה נוכח שם, ויאמר אליהם: הבו נא לי את כל כספיכם, יען כי בערב סוכות חייבים ליתן צדקה הרבה, וזהו 'נוי סוכה' המפואר והמהודר ביותר המייפה את הסוכה, כי בערב הבא עלינו לטובה יבוא אל הסוכה אושפיזא ואורח הגון הוא אברהם אבינו ע"ה אשר מדתו היא מדת החסד, ועל כן צריכים לחלק צדקה הרבה, ורק אז זוכים לקבל פני אברהם אבינו בתוך הסוכה.

ואמרו שבאותו ערב סוכות חילק ח"י מאות זהובים לצדקה, לאחר חצות היום לא נותר בידו מאומה, ונזדמן הדבר שהלכו ליד רחוב ביתו סוחרי אתרוגים, קרא אותם הרה"ק לביתו, ואמר להם: בטח נמצא עכשיו בידכם מעות הרבה ממכירת האתרוגים, לוו נא לי את הכסף, ואשלם לכם לעת מצוא, כי זקוק אני כעת לעוד 'נוי סוכה', מסרו לו את הכסף, ותיכף ומיד פיזר ונתן הכל לאביונים.

וכן סיפר בנו זקני הרה"ק רבי ישעי' מטשעחויב זי"ע, כי בילדותו עשה פעם אחת בערב סוכות 'נשר' לנוי סוכה, ונכנס אל אביו הרה"ק מצאנז זצ"ל להראותו, אמר לו: 'אוי אוי, אזוי שיין, קום ארויס וועל איך דיר ווייזן וואס הייסט נוי סוכה' (מאוד יפה, צא החוצה ואראה לך מה נקרא נוי סוכה), יצא לחוץ והתחיל לפזר ממון לעניים, ואמר לו 'דאס איז נוי סוכה' (זהו נוי סוכה). (צל הקודש מנהגי קודש הערה ח', מפי נכדתו ששמעה מפה קדשו).

קרשים להשאיל לעניים

הרה"ק ר' מרדכי מלעכאוויטש זי"ע היה מנהגו להכין הרבה קרשים, בכדי להשאיל אותם אחרי יום הכפורים לעניי העיר בשביל סוכותיהם, פעם אחת בא אליו בערב סוכות סנדלר עני, והוא צולע ברגלו האחת, בבקשה להשאיל לו כמה קרשים לסוכה, הרה"ק השיב לו כי כבר אזלו מאתו כל הקרשים, ואין לו יותר, וילך העני לחפש קרשים במקום אחר, והרה"ק ראה מבעד החלון שהוא הולך מבית לבית לבקש קרשים, נכמרו רחמיו של הרה"ק על העני ופרץ בבכי ואמר: רבונו של עולם, ראה נא עד כמה גדולה וחביבה מצות סוכה לבני ישראל, ועד כמה הם מוסרים נפשם עליה, בחוץ יורד גשם רב, ובכל זאת הולך הסנדלר העני והצולע ברגלו, ומחפש קרשים כדי שיוכל לקיים מצות סוכה, השקיפה ממעון קדשך מן השמים, וברך את עמך ישראל, ופרוס עליהם סוכת שלומך.

אחרי זה הלך בעצמו על גג ביתו, חיפש ומצא שם כמה קרשים, וציוה למשמשו שירוץ אחרי הסנדלר ויתנם לו, וגם ציוה עליו לעזור לעני המסכן לבנות את הסוכה. (ספורי חסידים)