Every Jew a Kohen Gadol

Introduction

The Beis HaMikdash is not only a structure that once existed in Jerusalem, but an inner place that continues to exist in each one of our hearts.¹ Based on that understanding, learning about the service that the Kohen Gadol would carry out on Yom Kippur not only teaches us about the practices that he observed years ago, but also provides us guidelines for our own Divine service on Yom Kippur – and, indeed, beyond that day.

There were two aspects to the Kohen Gadol's service on Yom Kippur. He would carry out his service in the courtyard of the Beis HaMikdash and the Heichal (its outer sanctuary) while wearing his golden garments. However, he would perform his service in the Holy of Holies while wearing white garments.

We must have both golden and white garments in our service of G-d. When, for example, we are approached for tzedakah, gifts for charity, we must put on our golden garments, giving generously from the resources that G-d has granted us. However, we must also possess pure, white garments, a mode of service in which we detach ourselves from all physical concerns.

What is unique about the service of the Kohen Gadol is that it involved continually alternating between these two sets of garments. His service in golden garments – the dedication of material resources to G-d's service – was complemented and balanced by his moving beyond such matters and focusing on the inner voice of his soul. The interrelation of the two reflects how the Torah sees the material and the spiritual as integral parts of a single picture.

After carrying out his entire service on Yom Kippur, the Kohen Gadol would recite a short prayer for a good year for himself, his tribe, and all the Jews throughout the world. Similarly, when every Jew carries out this service in his inner Holy of Holies, with a few choice words uttered at select moments, he can ensure a prosperous year, one of health and well-being, for himself and our entire people.

Every Jew a Kohen Gadol

The Kohen Gadol's Service on Yom Kippur

1. Our Sages¹ speak of “the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur.” Since there are only seven days between Rosh HaShanah and Yom Kippur, it is understood that the Ten Days of Teshuvah also include Rosh Ha-Shanah and Yom Kippur. The fact that one term – the Ten Days of Teshuvah – is used to describe all these ten days indicates that they are a single unit that begins with Rosh HaSha-nah and concludes with Yom Kippur. Thus, it follows that the preparations for Yom Kippur already begin from the first moment of Rosh HaShanah.

א. אִין דֶעם חֶשְׁבּוֹן פוּן עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה" גֵייעֶן אַרַיין אוֹיךְ בֵּיידֶע טֶעג רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִיט יוֹם כִּפּוּר. וְוָארוּם דִי טֶעג וואס צְוִוִישְׁן רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוּן יוֹם כִּפּוּר זַיִינֶען דָאךְ מֶער נִיט וְוִי זִיבְּן טֶעג, אִיז דָאךְ דֶערְפוּן מוּבָן, אַז עֶשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, אִיז כּוֹלֵל אוֹיךְ רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

דֶערְפוּן וואס אַלֶע גֶען טֶעג וְוֶערְן אָנְגֶערוּפְן מִיט אֵיין נָאמֶען - עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה - אִיז אַ וְאָיָה אַז דִי אַלֶע טֶעג זַיִינֶען אֵיין מְצִיאוּת, וָואס דֶער אָנְהוֹיב פון דֶעם אִיז רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוּן דֶער סוֹף אִיז יוֹם כִּפּוּר.

פוּן דֶעם אִיז פַארְשְׁטַאנְדִיק אַז פוּן דֶער עֶרְשְׁטֶער מִינוּט פוּן רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוֹיבְּט זִיךְ שׁוֹין אָן דִי הֲכָנָה צוּ יוֹם כִּפּוּר.

On Rosh HaShanah, the mitzvah of the day is the sounding of the shofar.² On Yom Kip-pur, the fundamental aspect of the day is the service of the Kohen Gadol in the Beis HaMik-dash. Throughout the year, the service in the Beis HaMikdash would also be carried out by other kohanim, but on Yom Kippur, the Ko-hen Gadol himself would perform all aspects of the service of the day.³

מִצְוַת הַיּוֹם פוּן רֹאשׁ הַשָּׁנָה אִיז שׁוֹפָר". דִי נְקוּדָה פוּן יוֹם כִּפּוּר אִיז עֲבוֹדַת כֹּהֵן גָּדוֹל. וְוָארוּם אַ גַאנְץ יָאר הָאבְּן גֶעטָאן דִי עֲבוֹדָה אוֹיךְ אַנְדֶערֶע כֹּהֲנִים, אוּן יוֹם כִּפּוּר הָאט דֶער כֹּהֵן גָּדוֹל אַלֵיין גֶעדַארְפְט טָאן אַלֶע עֲבוֹדוֹת.

There were two aspects to the service of Yom Kippur. One was fulfilled by the Kohen Gadol while wearing his golden garments. (Aside from gold, these garments were made from other materials as well, but our Sages refer to them as "golden garments.”) Another part of his service was carried out by the Kohen Gadol while wearing "white garments," which were fashioned from pure linen.

אִין עֲבוֹדַת כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם כִּפּוּר זַיִינֶען גֶעוּוֶען צְוִויי טֵיילְן. אֵיין טֵייל וָואס עֶר פְלֶעגְט טָאן בְּבִגְדֵי זָהָב - אִין דִי בְּגָדִים זַיִינֶען גֶעוּוֶען נָאךְ מִינִים אוֹיסֶער זָהָב, אָבֶּער עֶס ווֶערְט אָנְגֶערוּפְן מִיטְן נָאמֶען בִּגְדֵי זָהָב אוּן אַ צְוַנֵייטְן טֵייל, בְּבִגְדֵי לָבָן, רֵיינֶע לַיִיווְנְט.

There were three areas in the Beis Ha-Mikdash where this service was carried out: a) the courtyard, b) the Heichal (the outer sanctuary in the building of the Beis Ha-Mikdash which paralleled Ohel Moed in the Mishkan that accompanied the Jews during their journey in the desert), and c) the Holy of Holies. The Kohen Gadol carried out the service in the courtyard and the Heichal while wearing his golden garments; he performed the service in the Holy of Ho-lies while wearing his white garments.

אִין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ זַיִינֶען גֶעוּוֶען דְרַיי אָפְּטֵיילוּנְגֶען: דִי עֲזָרָה, דֶער הֵיכָל אָדֶער דֶער אֹהֶל מוֹעֵד, אוּן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. דִי עֲבוֹדוֹת אִין עֲזָרָה אוּן הֵיכָל פְלֶעגְט דֶער כֹּהֵן גָּדוֹל טָאן בְּבִגְדֵי זָהָב אוּן דִי עֲבוֹדוֹת אִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים פְלֶעגְט עֶר טָאן בְּבִגְדֵי לָבָן.

Every Jew a Kohen Gadol

2. The destruction of the Beis HaMik-dash affected only its physical structure – the stones, gold, and silver. However, the spiritual Beis HaMikdash that exists within the soul of every Jew remains in-tact at all times. No Jew – and definitely no non-Jew – can destroy that. As my revered father-in-law, the Rebbe Rayatz, declared," "Only our bodies alone were banished into exile and subjugated to the rule of the nations [of the world]. Our souls were never exiled, nor were they subject to the rule of the nations.”

ב. דֶער חוּרְבֵּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אִיז גֶעוּוֶען נָאר אִין גַשְׁמִיּוּת'דִיקְן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אִין דִי שְׁטֵיינֶער, גָאלְד אוּן זִילְבֶּער, אָבֶּער דֶער רוּחְנִיוּת'דִיקֶער בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וָואס גֶעפִינְט זִיךְ בַּיי יֶעדֶער אִידְן אִינֶעוֹרֵיינִיק, דֶער בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וָואס גֶעפִינְט זִיךְ אִין דֶער נְשָׁמָה פוּן יֶעדער אִידְן, דָאס אִיז פַארַאן אוּן בְּלַייבְּט אַלֶעמָאל גַאנְץ. אֲפִילוּ אַ אִיךְ קֶען דָאס חַס וְשָׁלוֹם נִיט חָרוּב מַאכְן, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אַז אַ גוֹי קֶען דָאס נִיט חָרוּב מַאכְן.

אַזוֹי וְוִי כְּבוֹד קְדְשַׁת מוֹרִי וְחָמִי אַדְמוּ"ר הָאט גֶעזָאגְטי: אַז נָאר אוּנְזֶערֶע גוּפִים זַיִינֶען אִיבֶּערְגֶעגֶעבְּן אִין גָּלוּת וְשִׁיעְבּוּד מַלְכִיוֹת, אָבֶּער אוּנְזֶערֶע נְשָׁמוֹת הָאט מֶען אִין גָּלוּת נִיט פַארְטְרִיבְּן אוּן אִין שִׁיעְבּוּד מַלְכִיוֹת נִיט אִיבֶּערְגֶעגֶעבְּן. -

All the services performed in the Beis HaMikdash during the different times of the year are also mirrored within the spir-itual Beis HaMikdash that exists within every Jew. On Yom Kippur, every Jew – who is the Kohen Gadol in his personal Beis HaMikdash – must fulfill all the various aspects of the service there without relying on anyone else. The service that he must carry out has two parts – the service in the Holy of Holies carried out in white garments and the other ser-vices carried out in golden garments.

אִין דֶעם רוּחְנִיוּת'דִיקְן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְוָאס גֶעפִינְט זִיךְ בַּיי יֶעדֶער אִידְן, זַיִינֶען אוֹיךְ פַארַאן דִי אַלֶע זְמַנִּים פוּן יָאר. אוּן בְּשַׁעַת עֶס קוּמט יוֹם כִּפּוּר, דַארְף יֶעדֶער אִיד, וָואס עֶר אִיז דֶער כֹּהֵן גָּדוֹל אִין זַיִין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, טָאן אַלֵיין אַלֶע עֲבוֹדוֹת אוּן נִיט פַארְלָאזְן זִיךְ אוֹיף אַן אַנְדֶערְן. אוּן אִין דֶעם וָואס עֶר דַארְף טָאן, זַיִינֶען פַארַאן צְוִויי טֵיילְן: דִי עֲבוֹדוֹת אִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בְּבִגְדֵי לָבָן אוּן דִי אִיבֶּערִיקֶע עֲבוֹדוֹת בְּבִגְדֵי זָהָב.

Everything in Its Time

3. Rambam states that the reason the ko-hanim had to wear garments that were made "for honor and splendor”⁹ while serving in the Beis HaMikdash is because only the most attractive and beautiful articles must be used for holy mat-ters. This clarifies why, on Yom Kippur, outside the Holy of Holies, the service had to be carried out while wearing golden garments. Gold is al-ways highly valued, and clothing made of gold creates an impression of wealth and honor. For this reason, the Kohen Gadol carried out his ser-vice in the Beis HaMikdash – particularly on Yom Kippur – while wearing golden garments.

ג. דֶער טַעַם וואס דִי כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם הָאבְּן גֶעדַארְפְט אֶנְטָאן בְּגָדִים לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת - וְכַנַּ"ל וואס יוֹם כִּפּוּר הָאט גֶעדַארְפְט זַיין דִי עֲבוֹדָה בְּבִגְדֵי זָהָב, אוֹיסֶער אִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים - שְׁרַיִינְט דֶער רַמְבַּ"ם, ווייל אִין קְדוּשָׁה דָארְף מֶען נוּצְן דִי שֶׁענְסְטֶע אוּן בֶּעסְטֶע זַאכְן. גָאלְד פַארְנֶעמְט אַ ווִיכְטִיק אָרְט אוּן עֶס מַאכְט אַן אַיִינְדְרוּק אוֹיפְן מֶענְטשְׁן, דַארְף זַיְין דִי עֲבוֹדָה אִין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּפְרָט בְּיוֹם כִּפּוּר, בְּבִגְדֵי זָהָב.

Accordingly, it is not understood why the most sacred service, the service in the Holy of Holies, was carried out while wearing white gar-ments. The Holy of Holies is the most holy of places. Certainly, there, the Kohen Gadol's service should have been carried out while wearing gold-en garments!

אִיז דָאךְ לוֹיט דֶעם נִיט פַארְשְׁטַאנְדִיק, פַארְוָוָאס דַוְקָא אִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אִיז גֶעוּוֶען דִי עֲבוֹדָה בְּבִגְדֵי לָבָן? אִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אִיז דָאךְ נָאךְ הֵיילִיקֶער, הָאט דָאךְ דָארְטְן אַ וַדַּאי גֶעדַארְפְט זַיין דִי עֲבוֹדָה בְּבִגְדֵי זָהָב?

To offer an explanation: Everyone must serve G-d with all the potentials he possesses. When someone approaches a wealthy man to ask for tzedakah, the wealthy man cannot excuse himself by explaining that he is fulfilling his obligations through prayer and studying Torah, Chassidus, and Jewish Law. He must know that in the Beis HaMikdash, golden garments are necessary – і.е., he must give generously of his riches.

דֶער עִנְיָן אִיז: יֶעדֶער אֵיינֶער דַארְף דִינֶען דֶעם אוֹיבֶּערְשְׁטְן לוֹיט זַיִינֶע אַלֶע כֹּחוֹת.

בְּשַׁעַת מֶען קוּמט צוּ אַ גְבִיר נָאךְ צְדָקָה, קֶען עֶר נִיט טַעֲנֶה'ן אַז עֶר וְוֶעט יוֹצֵא זַיין מִיט תּוֹרָה, תְּפִלָּה, לֶערְנֶען חֲסִידוּת אוּן נִגְלֶה, - עֶר דַארְף ווִיסְן אַז אִין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָאט גֶעדַארְפְט זַיין בִּגְדֵי זָהָב.

Conversely, however, such a person must remember that he cannot fulfill his spiritual obligations merely with golden garments – by supporting yeshivos and other charitable causes. He must also possess – and, when necessary, put on – pure, white garments, i.e., he must occupy himself with spiritual matters that are detached from physical and material concerns.

פוּן דֶער צְוֹזֵייטֶער זַיְיט, דַארְף מֶען גֶעדֶענְקֶען אַז מֶען קֶען נִיט יוֹצֵא זַיְין בְּלוֹיז מִיט אוֹיסְהַאלְטְן יְשִׁיבוֹת אוּן דָאס גְלַיִיךְ - בִּגְדֵי זָהָב - נָאר מֶען דַארְף הָאבְּן אוֹיךְ בִּגְדֵי לָבָן, רֵיינֶע קְלֵיידֶער, עִנְיָנִים רוּחְנִיִּים וְוָאס זַיִינֶען רֵיין אוּן אוֹיסְגֶעטָאן פוּן גַשְׁמִיוּת אוּן חוּמְרִיּוֹת.

Both these spheres of activity are important and each one of them must be carried out in a manner appropriate for its place. For the service performed outside the Holy of Holies, one must use golden garments. Indeed, it is precisely for this service in the Beis HaMikdash that one must use golden garments, as the Midrash states,¹⁰ “It was not fitting [for the world] to use gold. [Why] was [it] created? Only for the Beis HaMikdash.” That was the primary purpose of creating gold, and only as a by-product did it also become available for all worldly concerns. Every Jew understands that what is of primary importance – using gold for spiritual concerns – should not be considered a secondary matter, and those secondary matters – using gold for material things – should not be considered of primary importance.

אוּן יֶעדֶע אֵיינֶע פוּן זֵיי דָארְף זַיין צוּגֶעפַּאסְט צוּ אִיר אָרְט. בַּיי דִי עֲבוֹדוֹת וואס אוֹיסֶער קָדְשֵׁי קָדָשִׁים - דָארְף מֶען נוּצְן בִּגְדֵי זָהָב, אוֹיסְנוּצְן בִּגְדֵי זָהָב אוֹיף בֵּית הַמִּקְדָּשׁ זַאכְן.

- ווִי עֶס שְׁטֵייט אִין מִדְרָשׁוּ: לֹא הָיָה רָאוּי זָהָב לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ וְלֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. דֶער עִיקַר בְּרִיאַת הַזָּהָב אִיז גֶעווען צוּלִיבּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אוּן מִצַד דֶעם אִיז דָאס דָא אוֹיךְ אִין דֶער גַאנְגֶער ווֶעלְט. אוּן יֶעדֶער אִיד פַארְשְׁטֵייט דָאךְ, אַז מֶען דַארְף נִיט מַאכְן דֶעם עִיקָר פַאר אַ טָפֵל אוּן דֶעם טָפֵל פַאר אַן עִיקָר. -

However, when entering the Holy of Holies, the inner sanctuary within every Jew's soul, it is not fit-ting to bring in gold. There, a wealthy man is the same as everyone else. Service in the Holy of Holies has to be fulfilled while wearing white garments.

אָבֶּער בְּשַׁעַת אָבֶּער עֶס קוּמט צוּ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, אִיז עֶר גְלַיִיךְ מִיט אַלֶעמֶען, עֶר גִייט נִיט אַרוּם מִיט בִּגְדֵי זָהָב נָאר מִיט בִּגְדֵי לָבָן, וַוַיִּיסֶע רֵיינֶע קְלֵיידֶער, רֵיין פוּן גַשְׁמִיוּת וְחוּמְרִיּוּת. עֶר ווייס אַז אִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים הָאט זִיךְ קֵיין זַאךְ נִיט גֶעפוּנֶען, אֲפִילוּ דֶער לֶחֶם הַפָּנִים, וואס עֶר אִיז הֵיילִיקֶע בְּרוֹיט, אִיז אוֹיךְ נִיט גֶעוּוֶען אִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. מֶער נִיט וְוִי דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער, דִי תּוֹרָה - דֶער אָרוֹן אוּן דִי לוחות - אוּן דֶער כֹּהֵן גָּדוֹל.

Knowing One's Responsibilities

4. This is the defining characteristic of the Ten Days of Teshuvah that begin with the sounding of the shofar on Rosh HaShanah and conclude with the service of the Kohen Gadol on Yom Kippur.

ד. אוּן דָאס אִיז דֶער עִנְיָן פוּן עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וְוֶעלְכֶע הוֹיבְּן זִיךְ אָן מִיט דֶעם רֹאשׁ הַשָּׁנָה דִיקְן שׁוֹפָר, אוּן עֶנְדִיקְן זִיךְ מִיט עֲבוֹדַת כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם כִּפּוּר.

At the beginning of the Ten Days of Teshuvah, we sound a shofar, an animal's horn. The shofar blasts are not musical; they are simple tones of varying duration – a tekiah, shevarim, and teruah. The implication is that when a Jew presents himself before G-d, it is not a time for complexity; at that time, his connec-tion with G-d is through a simple, heartfelt outcry. He cries out from the depths of his heart, from his innermost core. He is G-d's child and G-d is his Father – and he asks his Father to give him a good and sweet year.

צוּם אָנְהוֹיבּ עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה נֶעםט מֶען אַ שׁוֹפָר אוּן מֶען בְּלָאזְט מִיט אִים. דֶער שׁוֹפָר אִיז אַ הָארְן פוּן אַ בְּהֵמָה, אוֹיךְ דִי קוֹלוֹת וָואס מֶען בְּלָאזְט מִיט אִים זַיִינֶען נִיט קֵיין "מוּזִיקָאלִישֶׁע טֶענֶער" נָאר אֵיינְפַאכֶע קוֹלוֹת, תְּקִיעָה שְׁבָרִים אוּן תְּרוּעָה. בְּשַׁעַת אַ אִיךְ שְׁטֶעלְט זִיךְ אַוועק פַאר דֶעם אוֹיבֶּערְשְׁטְן זַיִינֶען נִיטָא קֵיין חָכְמוֹת. זַיִין פַארְבּוּנְד מִיטְן אוֹיבֶּערְשְׁטְן אִיז מִיט אַ פָּשׁוּט'ן הַארְצִיקְן אוֹיסְגֶעשְׁרֵיי. עֶר שְׁרַייט אוֹיס פוּן זַיין טִיפְן הַארְצְן, פְּנִימִיוּת הַלֵּב, אַז עֶר אִיז דֶעם אוֹיבֶּערְשְׁטְנְס אַ קִינְד אוּן דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער אִיז זַיִין פָּאטֶער, בֶּעט עֶר, אַז דֶער טַאטֶע זָאל אִים גֶעבְּן אַ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה.

The Ten Days of Teshuvah conclude with the service of the Kohen Gadol in the two di-mensions mentioned above, i.e., a Jew knows – and resolves – to serve G-d with golden garments and with white garments. Regard-ing those matters outside the Holy of Holies, he realizes that since G-d gave him financial resources and a Jewish soul, he may not con-ceal himself in pure, white garments which are readily stained by anything that comes into contact with them. In other words, when he is approached and asked to give money, he should not refer those making the request to somebody else because he is too holy and pure. Instead, since he knows that the Beis HaMikdash – or the yeshivah, the shul, or the house of study – needs gold, he must give gold.

דֶער סִיּוּם פוּן עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה אִיז דִי עֲבוֹדָה פוּן כֹּהֵן גָּדוֹל אִין דִי אוֹיבְּנְדֶערְמָאנְטֶע צְוִויי טֵיילְן. דָאס הֵייסְט אַז עֶר ווייס אוּן בַּאשְׁלִיסְט צוּ דִינֶען דֶעם אוֹיבֶּערְשְׁטְן סיי מִיט בִּגְדֵי זָהָב, סיי מִיט בִּגְדֵי לָבָן.

בְּנוֹגֵעַ דִי זַאכְן וְוָאס זַיִינֶען אוֹיסֶערְן קָדְשֵׁשִׁי קָדָשִׁים, וְוֵייס עֶר, אַז וְוִיבַּאלְךְ דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער הָאט אִים גֶעגֶעבְּן גֶעלְט אוּן אַ אִידִישָׁע נְשָׁמָה, טָאר עֶר נִיט בַּאהַאלְטְן זִיךְ אִין בִּגְדֵי לָבָן, רֵיינֶע קְלֵיידֶער, וָואס יֶעדֶער זַאךְ אִיז אוֹיף זֵיי אַ פְלֶעק, אוּן בְּשַׁעַת מֶען קוּמט צוּ אִים וְוֶעגְן גֶעלְט ווֶעט עֶר זָאגְן - זָאל מֶען גִיין צוּ אַן אַנְדֶערְן וְוָארוּם עֶר אִיז אַ קָדוֹשׁ וְטָהוֹר. עֶר וִוייס אַז דֶער בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִי יְשִׁיבָה, בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ דַארְף הָאבְּן זָהָב - דַארְף עֶר גֶעבְּן זָהָב.

However, when it comes to the Holy of Holies, he is the same as everyone else. He does not go around in golden clothes. Instead, he wears pure, white garments, un-tainted by physical and material matters. He knows that no ordinary physical objects were found in the Holy of Holies. Even the show-bread¹¹ – which was holy – was not placed in the Holy of Holies. All that was there was G-d, the Torah – the Ark of the Covenant containing the Tablets of the Ten Command-ments - and the Kohen Gadol.

בְּשַׁעַת אָבֶּער עֶס קוּמט צוּ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, אִיז עֶר גְלַיִיךְ מִיט אַלֶעמֶען, עֶר גִייט נִיט אַרוּם מִיט בִּגְדֵי זָהָב נָאר מִיט בִּגְדֵי לָבָן, וַוַיִּיסֶע רֵיינֶע קְלֵיידֶער, רֵיין פוּן גַשְׁמִיוּת וְחוּמְרִיּוּת. עֶר ווייס אַז אִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים הָאט זִיךְ קֵיין זַאךְ נִיט גֶעפוּנֶען, אֲפִילוּ דֶער לֶחֶם הַפָּנִים, וואס עֶר אִיז הֵיילִיקֶע בְּרוֹיט, אִיז אוֹיךְ נִיט גֶעוּוֶען אִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. מֶער נִיט וְוִי דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער, דִי תּוֹרָה - דֶער אָרוֹן אוּן דִי לוחות - אוּן דֶער כֹּהֵן גָּדוֹל.

Seeing a Unified Picture

5. This is the lesson for every Jew. The begin-ning of one's life, the beginning of one's Divine service, and the beginning of the year must start with a simple outcry to G-d that transcends the intellect. Afterwards, he must himself carry out the service in his inner Beis HaMikdash, which is intact even at present, and he must do so while wearing – at their appropriate times – golden gar-ments and white garments.

ה. אוּן דָאס אִיז דֶער מוּסַר הַשְׂכֵּל פַאר יֶעדֶער אִידְן:

דִי הַתְחָלָה פוּן לֶעבְּן, דִי הַתְחָלָה פוּן עֲבוֹדָה אוּן דֶער אָנְהוֹיב פוּן יָאר, דַארְף זַיין מִיט אַ פָּשׁוּט'ן אוֹיסְגֶעשְׁרֵיי צוּם אוֹיבֶּערְשְׁטְן - הֶעכֶער פוּן שֵׁכֶל, אוּן דֶערְנָאךְ דַארְף עֶר אַלֵיין טָאן דִי עֲבוֹדוֹת אִין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וָואס עֶר אִיז גַאנְץ אוֹיךְ אִיצְטֶער, אִין בִּגְדֵי זָהָב אוּן אִין בִּגְדֵי לָבָן.

When a person does this, the material and spir-itual will blend together for him, as they did for the Kohen Gadol. Although the golden garments and white garments were worn at separate times, nevertheless, they were exchanged several times – i.e., the Kohen Gadol did not first put on golden garments, remove them, store them away, and then put on his white garments. Instead, he continually changed his garments, first putting on the gold-en garments, and then the white garments, and then again putting on the golden garments, then the white garments again, and then the golden garments again. The reason for alternating back-and-forth is that, for Jews, there is no separation between the material and the spiritual; they are both integral parts of a single picture.

אוּן בְּשַׁעַת עֶר וועט אַזוֹי טָאן ווֶעלְן בַּיי אִים גֵיין גַשְׁמִיוּת אוּן רוּחְנִיוּת צוּזַאמֶען, אַזוֹי ווי דֶער סֵדֶר בַּיי דֶעם כֹּהֵן גָּדוֹל אִיז גֶעוּנֶען. נִיט עֶר הָאט פְרִיעֶר אָנְגֶעטָאן דִי בִּגְדֵי זָהָב אוּן נָאכְדֶעם דִי בִּגְדֵי לָבָן, נָאר עֶר פְלֶעגְט זֵיי בַּיִיטְן. פְרִיעֶר דִי בִּגְדֵי זָהָב, דֶערְנָאךְ דִי בִּגְדֵי לָבָן, דֶערְנָאךְ נָאךְ אַמָאל דִי בִּגְדֵי זָהָב אוּן דֶערְנָאךְ נָאךְ אַמָאל דִי בִּגְדֵי לָבָן, אוּן ווִידֶער אַמָאל - בִּגְדֵי זָהָב. וַוַיְיל בַּיי אִידְן אִיז גַשְׁמִיוּת מִיט רוּחְנִיוּת נִיט אָפְּגֶעטַיילְט.

Where a Jew and the Torah Are One

6. On Yom Kippur, a Jew must contemplate and prepare himself to enter the Holy of Holies that ex-ists within his inner self.

ו. יוֹם כִּפּוּר דָארְף אַ אִיךְ זִיךְ בַּאטְרַאכְטְן און צוּגְרֵייטְן זִיךְ אַרַיִינְצוּגֵיין אִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְוָאס בַּיי אִים אִינֶעווייניק.

What does entering one's personal Holy of Ho-lies mean?

וואס אִיז דֶער מֵיין פוּן קָדְשֵׁי הַקְדָשִׁים?

In the Holy of Holies in the Beis HaMikdash, there was only the Ark, which contained the Tab-lets of the Ten Commandments.

אִין קָדְשֵׁי הַקְדָשִׁים פוּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָאט זִיךְ גֶעפוּנֶען מֶער נִיט ווִי דֶער אָרוֹן אַלֵיין, אוּן אִין דֶעם אָרוֹן הָאבְּן זִיךְ גֶעפוּנֶען דִי לוּחוֹת. דָאס הֵייסְט:

In other words, the Holy of Holies was the place of the Tablets, the Torah as it is engraved into stone – and into a Jew's heart. This is also what it means for a Jew to en-ter the Holy of Holies that exists within his inner self. In that place, a Jew's connection with the Torah, the Torah of Life, resembles engraved letters. In other words, in contrast to letters written with ink on parchment, which inherently are two separate entities and, as such, can be scraped off or blotted out, the letters hewn into the stone are a sin-gle entity with the stone. Similarly, because the Torah is engraved within a Jew's inner be-ing, he and the Torah are entirely one.¹²

קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים דָאס אִיז דֶער אָרְט פוּן לוּחוֹת - תּוֹרָה אִין אַן אוֹפֶן פוּן חֲקִיקָה אַיִינְגֶעקְרִיצְטֶע תּוֹרָה.

דָאס אִיז אוֹיךְ דֶער מֵיין פוּן קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וְוָאס גֶעפִינְט זִיךְ בַּיי יֶעדֶער אִידְן אִינֶעוֹרֵיינִיק.

דֶער פַארְבּוּנְד פוּן אַ אִידְן מִיט תּוֹרָה, תּוֹרַת חַיִּים, אִיז אַ פַארְבּוּנְד אִין אַן אוֹפֶן פוּן חֲקִיקָה".

How to Enter the Holy of Holies

7. When Yom Kippur arrives and a Jew must enter the Holy of Holies, he asks him-self, "How can I enter the Holy of Holies when I am not wearing fancy or ornate garments?"

ז. אַז עֶס קוּמט יוֹם כִּפּוּרִים אוּן אַ אִיד דַארְף אַרַיִינְגִיין אִין קְדֶשׁ הַקְדָשִׁים, וְוֶערְט בַּיי אִים אַ שְׁאֵלָה: וְוִי קֶען אִיךְ אַרַיִינְגֵיין אִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, בְּשַׁעַת אַז אִיךְ בִּין אִינְגַאנְצְן "נִיט פַארְפּוּצְט"?

The answer to that is that entering the Holy of Holies does not require golden garments; nothing ornamental or attractively colored is necessary. What it does require is pure white garments, a pure and refined heart, and a pure and refined mind. After immersing himself in the mikveh on the day before Yom Kippur, every Jew possesses these, because that immersion washes away all matters that are not good or are inappropriate.

אוֹיף דֶעם עֶנְטְפֶערְט מֶען:

אוֹיף אַרַיִינְצוּגֵיין אִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים פָאדֶערְן זִיךְ נִיט קֵיין בִּגְדֵי זָהָב, קֵיין פַארְפּוּצוּנְגֶען, קֵיין קָאלִירְן. עֶס פָּאדֶערְן זִיךְ אָבֶּער וַוַיִּיסֶע רֵיינֶע קְלֵיידֶער, אַ רֵיינֶע אוֹיסְגֶעלַיִיטֶערְטֶע הַארְץ אוּן אַ רֵיינֶע אוֹיסְגֶעלַיִיטֶערְטֶע קָאפּ.

אוּן דָאס הָאט יֶעדֶער אִיךְ נָאךְ דֶער טְבִילָה עֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, אַ טְבִילָה, וְוָאס שְׁוּוֶענְקְט אָפּ דִי נִיט גוּטֶע אוּן נִיט פָּאסִיקֶע זָכְן.

Eliciting Divine Blessing

8. After carrying out his entire service in the golden garments and the white gar-ments, the Kohen Gadol would recite a short prayer. With these few words, he would bring about a good year for himself, for his tribe, and for all the Jews throughout the en-tire world, even regarding material matters. Similarly, when every Jew carries out the service in his inner Holy of Holies, with a few choice words uttered at select moments, he can bring about good fortune for all the days of the year to come.

ח. אַזוֹי ווי דֶער כֹּהֵן גָּדוֹל, נָאךְ דֶער גַאנְדֶער עֲבוֹדָה פוּן בִּגְדֵי זָהָב אוּן בִּגְדֵי לָבָן, פְלֶעגְט זָאגְן אַ תְּפִלָּה קְצָרָה, אוּן מִיט דִי פָּאר ווֶערְטֶער פְלֶעגְט עֶר אוֹיסְבֶּעטְן אַ גוּטְן יָאר פַאר זִיךְ, פַאר זַיִין שֵׁבֶט, אוּן פַאר אַלֶע אִידְן אִין דֶער גַאנְגֶער ווֶעלְט, אוֹיךְ אִין גַשְׁמִיוּת, אַזוֹי אוֹיךְ יֶעדֶער אִיךְ, בְּשַׁעַת עֶר טוּט דִי עֲבוֹדָה אִין דֶעם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְוָאס בַּיי אִים אִינְוְרֵיינִיק, אִיז מִיט אַ פָּאר גֶעצֵיילְטֶע ווֶערְטֶער אִין גֶעצֵיילְטֶע מָאמֶענְטְן, בְּרֶענְגְט עֶר גְלִיק אוֹיף אַלֶע טֶעג פוּן אַ גַאנְץ יָאר.

The prayer the Kohen Gadol recited after the Yom Kippur service was for all Jews. Sim-ilarly, when every Jew prays on Yom Kippur, approaching G-d with white garments, i.e., a pure heart and a positive intent, he gen-erates blessing not only for himself and his family, but for all Jews, because “all Jews are intertwined with each other.”¹³ And, with his prayers, he draws down for himself and for them a good and sweet year in both spiritual and material matters.

אוּן אַזוֹי וִוי דִי תְּפִלָּה פוּן כֹּהֵן גָּדוֹל אִיז גֶעוּוֶען פַאר אַלֶע אִידְן, אַזוֹי אוֹיךְ דִי תְּפִלָּה פוּן יֶעדֶער אִידְן יוֹם כִּפּוּר, וָואס עֶר קוּמט דָאךְ צוּ גֵיין בְּבִגְדֵי לָבָן מִיט אַ רֵיינֶער הַארְץ אוּן אַ גוּטֶער כַּוּנָה, טוּט עֶר אוֹיף - נִיט נָאר פַאר זִיךְ אוּן זַיין פַאמִילְיֶע, נָאר פַאר אַלֶע אִידְן, יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶהי, אוֹיף מַמְשִׁיךְ זַיין אַ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה בְּרוּחְנִיוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת.

(משיחת ז' תשרי תשי"ז)

Footnotes

1. Torah Or, p. 87a, interpreting the promise (Shmos 25:8), “I will dwell among them," as referring to the Sanctuary within every Jew's heart.
2. Rosh HaShanah 18a. See pp. 20ff., 100ff., where this expression is mentioned.
3. Rosh HaShanah 26b.
4. Yoma 32b.
5. See Rambam, Hilchos Klei Ha-Mikdash 8:2, where he states, "The golden garments are the garments of the Kohen Gadol. There were eight garments: In addition to the four of an ordinary kohen, there were the cloak, the ephod, the breastplate, and the forehead plate."
6. Rosh Hashanah 26a; Yoma 31b, 32b; et al.
7. Yoma 32a-b, et al. See Rambam, Hilchos Klei HaMikdash 8:3, "The white garments are the four gar-ments that the Kohen Gadol would wear on Yom Kippur. They are: a tunic, leggings, a sash, and a turban. They are all white, their threads are six-fold, and they are made from linen alone."
8. 3 Tammuz, 5687 (1927); Likkutei Dibburim, p. 692a; Sefer HaSichos 5687, p. 169.
9. Moreh Nevuchim, Vol. 3, ch. 45.
10. Shmos 28:2.
11. Bereishis Rabbah 16:2.
12. Perhaps the showbread (Lechem HaPanim) is mentioned here because it was the source of material blessing for the Jewish people. See Zohar, Vol. II, p. 253b.
13. Likkutei Torah, Vayikra, p. 45a.
14. Shevuos 39a; Sanhedrin 27b.
15. א) זע לקו"ש ח"ב עמוד 405 הערה 1.
16. ב) ג' תמוז תרפ"ז. לקוטי דבורים תרצב, א. סה"ש תרפ"ז ע 169.
17. ג) מורה נבוכים חלק ג פרק מה.
18. ד) בראשית רבה פרשה טז, ב.
19. ה) לקוטי תורה ויקרא מה, א.