להפטרת סוכות בזכריה י"ד והוא בעניין גוג ומגוג ושאר העמים
ואשר על כן נתנה לנו תורתנו הק' את חג הסוכות לאחר יום כפור, שבו התודינו בפינו, ועתה, אותו הפה שהתוודה יהלל להקב"ה עם נענועי הלולב. ויש להזכיר כאן ג' הבחינות של ראש השנה, יום כפור וסוכות, שהם ג' בחינות של האדם, המתוקנות בימים אלו. מחשבה דיבור ומעשה. ראש השנה שהוא יום הזכרון הוא כנגד המחשבה, יום כפור שהוא יום הוידוי הוא כנגד מחשבה ודיבור, וחג הסוכות שהוא חג האסיף הוא כנגד מחשבה דבור ומעשה גם יחד. שהסוכה היא כנגד המחשבה, שכתוב בה למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. ויש לכוון את הטעם הזה במצות הסוכה כדי שתהיה מצוה שלימה. וההלל השלם כל ימי החג הוא כנגד בחינת הדיבור, ונטילת הלולב ונענועיו הוא כנגד בחינת המעשה.
{א} הִנֵּה יְוֹם-בָּא לַיהוָה וְחֵלֶק שְׁלָלֶךְ בְּקִרְבֵּךְ: {ב} וְאָסַפְתִּי אֶת- כָּל-הַגּוֹיִם | אֶל-יְרוּשָׁלַם לַמִּלְחָמָה וגו'.
הם חיל גוג ומגוג. ומדוע באו, להתאסף ולבוא אל ירושלים למלחמה.
ולאחר שימצאו גוג ומגוג את מותם בשדה הקרב נאמר על שאר הגויים:
{טז} וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלָם וְעָלוּ מִדֵי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַמֶּכּוֹת:
ויש ליתן טעם לכך שיבואו הגויים לחג את חג הסוכות.
בדרך הפשט יכוון הכתוב לפסוק ט' וְהָיָה יהו'ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו'ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, ומי שלא יקבל מלכותו ישא עונשו. וחג הסוכות מראה בעליל מלכות ה' בעולם, שמשרה שכינתו על כל הברואים כסכך הסוכך על הסוכה.
וכפי נוסח התפילה בראש השנה וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךְ כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךְ כָּל הַבְּרוּאִים.
ועל דרך הרמז והסוד, היינו שֵׁם הַשֵּׁם השולט בחדש תשרי, היוצא מסופי התיבות:
ויראו אותה שרי פרעה הוא השם הק' והי"ה. שהוא לשון שמחה, והם חגי תשרי, שאין שמחה כשמחת התשובה והכפרה, וצילא דמהימנותא בחג הסוכות. [וכן בהקדמה לתיקוני הזהר].
וְיִלָּמֵד מהמשך הפסוק, וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה. (בראשית י"ב ט"ו). שרי פרעה הם שרי מעלה של שבעים אומות, ומהללים אותה, את שרה, המשולה לכנסת ישראל, ככתוב שָׂרָתִי בַּמְדִינוֹת, (איכה א,א') על כל מעשיה הטובים. והם התשובה בראש השנה, הכפרה ביום הכיפורים, ושמחת ד' המינים וישיבת הסוכה בסוכות וַעֲלִיָּה לרגל במועדים.
ולעומקו של מקרא יֵאָמֵר, שלאחר מפלת גוג ומגוג, יבואו כל העמים כולם להודות על הקרבת שבעים פרי החג שהם כנגד שבעים אומות, ויבואו להתברך ולבקש רחמים על עצמם, שלא יארע להם כפי שארע לגוג ומגוג.
שהרי פָּרֵי החג שהם כנגד שבעים אומות, הולכים ופוחתים משלשה עשר פרים ועד שבעה, ואשר על כן הם מהללים לכנסת ישראל שלא יהיה בהם זה הגרעון.
וכנאמר בפרשת האזינו: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקְוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶר אַדְמָתָוֹ עַמּוֹ (לב, מג')
ופירש רש"י לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל, ראו מה שִׁבְחָהּ של אומה זו, שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו.
זה שאמר הפסוק: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ. כעין אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה. לומר לך ששמחת הרגלים היא מעין זמן הגאולה לעתיד לבא.
