הסוכה שבלב הסוגיה: סוד הלימוד בעיון והגנת ענני הכבוד
במסכת סוכה (כח ע"ב) מביאה הגמרא סתירה לכאורה: האם אדם חייב ללמוד תורה בתוך הסוכה, או שמא מותר לו לצאת ממנה כדי ללמוד? ומשיבה הגמרא חילוק יסודי: "הא במגרס, והא בעיוני".
רש"י מסביר, כי לימוד בקיאות וגרסה ("למיגרס") היינו לימוד של חומר הברור וזורם ללומד – חייב להיעשות בתוך הסוכה. לעומת זאת, לימוד בעיון ("בעיוני") מותר לעשותו מחוץ לסוכה.
נימוקו של רש"י הוא שהעיון דורש צלילות הדעת, יישוב הדעת מוחלט ואוויר טוב שיכול להרחיב את דעתו של האדם, שהרי עמקות הלימוד והדקדוק בדברי המשנה והגמרא גורמים לאדם צער ומאמץ רב, ועל כן הוא מוגדר כ"מצטער" הפטור מן הסוכה.
אולם, בספר "עקידת יצחק" לרבי יצחק עראמה (פר' אמור שער ס"ז) מובא יסוד נפלא ומתוק מדבש, המציג מבט חדש לחלוטין על סוגיה זו: היתר הלימוד בעיון מחוץ לסוכה – אינו פטור מצד "מצטער", אלא יסודו בכך שהלימוד בעיון כשלעצמו הוא הוא גופה של הסוכה!
וביאר הרב אליהו ברוך פינקל בספר 'משלחן רבי אליהו': שורש מצוות סוכה הוא זכר לענני הכבוד שהקיפו את בני ישראל במדבר. מצוות סוכה ייחודית בכך שהיא מקפת את כל גופו של האדם – זו המצוה היחידה שכל כולו של האדם נכנס לתוכה (כמו שמובא בשם הגר"א). אדם שאינו מוקף במצוה, זקוק לסוכה הממשית שתקיף אותו. אך כשאדם שוקע בלימוד התורה בעיון – כשכל כולו מרוכז, דבוק ומעמיק בחכמה האלוקית – הוא כבר מוקף ומשוקע בתוך ענני הכבוד של התורה עצמה! ממילא, אינו זקוק לסוכה גשמית, שהרי הוא נמצא כבר בתוככי ה"סוכה" הרוחנית.
יסוד זה מקבל משמעות עצומה לאור דברי רבינו הגר"א זצ"ל על הפסוק: "כִּי יִצְפְנֵנִי בְּסִכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּירֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ" (תהילים כז). בחז"ל (ילקוט שמעוני) מובא כי "יום רעה" מרמז על מלחמת גוג ומגוג העתידה להתרחש לעתיד לבוא.
והסביר הגר"א, שמלחמת גוג ומגוג תתרחש בעיצומו של חג הסוכות, ומי שזוכה להיות מוקף במצות הסוכה • יינצל מאותה מלחמה. והגר"ח מוולוז'ין מסר בשם הגר"א, שמלחמה זו תמשך שלוש שעות ביום הושענא רבה, וזהו הרמז באמירת הושענות: "הושע נא שלש שעות".
אם נחבר את דברי הגר"א לחידושו של בעל ה"עקידה", נגלה גילוי מרטיט: כשם שהסוכה מגינה ומצילה ממלחמת גוג ומגוג, כך גם הלימוד בעיון!
מי שעמל בתורה בעיון, זוכה לאותה מעטפת הגנה של ענני הכבוד, השומרת עליו מכל פגע ומכל צרה. אך כל זה דווקא בלימוד של עיון ועמקות – שבו האדם משתקע כולו בתורה ונהיה מוקף בה, מה שאין כן בלימוד שטחי של בקיאות בלבד.
כיוצא בזה מצינו בתרגום ירושלמי (דברים לג, ג) על הפסוק "וְהֵם תְּכּוּ לְרַגְלֶךְ": עם ישראל העוסקים בתורה, אף על פי שמביאים עליהם יסורים, אינם זזים מלימוד התורה, והם מנהיגים את דרכם תחת ענני הכבוד. וכן פירש רש"י (שיר השירים א, ד) שגם בגלות ובמיצר, כאשר בני ישראל משתעשעים בתורה, הם נמצאים בתוך "חדרי היקף ענניו" של הקב"ה.
ממאמר זה אנו למדים על מעלתו הנשגבה של עמל התורה בעיון.
כאשר אדם לומד תורה באופן שטחי, הוא עוסק במצוה חשובה, אך המחשבה והלב שלו עדיין סובבים בעולמות אחרים. לעומת זאת, כאשר אדם מטה את שכמו לעמול בתורה בעיון – להתייגע בסוגיה, לדייק בלשונות הראשונים, להקשות ולתרץ – הוא אינו רק "לומד תורה", אלא נכנס כולו לתוך התורה.
בימים שבהם אנו מחפשים שמירה, הגנה וביטחון, מלמדים אותנו רבותינו כי הדרך להיכנס תחת כנפי השכינה וליהנות מהיקף של "ענני הכבוד" בכל ימות השנה, היא דרך העיון והעמקות בלימוד. הלימוד בעיון בונה סביב האדם מבצר רוחני של שלווה, ישוב הדעת והגנה אלוקית שמלווה אותו מול כל סערות התקופה.
