האושפיזין בחג-הסוכות
במשנת מרן רבינו שליט"א
מתוך שיחת חג שנאמרה במקהלות קודש
חג הסוכות תשפ"ד
בחג-הסוכות זוכה כל יהודי לארח בסוכתו שבעה אורחים נכבדים: שלושת האבות אברהם, יצחק ויעקב, משה רבנו, אהרון הכהן, יוסף הצדיק ודוד המלך. אושפיזין קדושים אלה יורדים מגן-עדן הישר אל הסוכה, ובלשון הזוהר: "אושפיזן (אורחים) עילאין שוין מדוריהון עמיה".
בטעם הדבר שהאושפיזין מופיעים דווקא בחג הסוכות (ולא בחג הפסח או בשבועות),
ביאר זקיני רבינו ה"אור אביגדור" זי"ע טעם הדבר: דהנה בהלכות שופר וסוכה ולולב (פרק ח) הרמב"ם אומר שבסוכות יש לשמוח בצורה מיוחדת. בנוסף, בהלכות מגילה וחנוכה (פרק ב) הוא אומר ש'מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו'. משתמע מדבריו שבכל חג (ובייחוד בסוכות שם השמחה היא חלק ממטרת החג), השמחה האמיתית היא לשמח את האחר.
ייתכן, וזהו פשוטם של פסוקי התורה ביחס לחג הסוכות, חג השמחה: התורה אומרת ביחס לסוכות (דברים פרק טז) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךְ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ'. כלומר, אם היתום והאלמנה אינם שמחים, הרי שגם השמחה שלך אינה שלמה! לפי זה נראה שהכנסת אורחים, ובייחוד בחג הסוכות, יש בה שמחה שלמה ואמיתית – וכך ניתן להסביר את משמעות הכנסת האושפיזין לסוכתנו.
כן אפ"ל שחג הסוכות הוא זמן של שמחה אדירה: שמחה כלכלית שבאה מכך שמכניסים את התבואות הביתה ('חג האסיף'), ושמחה רוחנית שבאה מכך שיצאנו זכאים ביום הדין. שמחה מיוחדת, כמו שאומרת התורה: 'והיית אך שמח.'
מצד שני, ישנו גם קושי בחג זה, שהרי הוא מסמל את היציאה לחיים. חז"ל אומרים שיום הכיפורים, שבו ניתנו לוחות שניים, הוא כיום החתונה. אם כך, ניתן לומר שחג הסוכות הוא בעצם השבע ברכות. אחד הדברים הקשים ביותר לחתן ולכלה הוא לצאת לחיים לאחר השבע ברכות. בשבע ברכות נמצאים במקום גבוה, בעולם שכולו טוב. אמנם, לאחר מכן פתאום צריכים לצאת לחיים.
כך בסוכות. כעת השבע ברכות ועוד רגע יוצאים לחיים. זמן זה הוא משמח מאוד, אבל גם מלא בהרהורים, במחשבות: האם אכן נצליח להכניס את העוצמה ואת השינויים שקיבלנו בימים הנוראים לתוך מסגרת החיים הטבעיים?
כעת צריכים חיזוק, כעת צריכים לימוד מגדולי ישראל שהיו ענקיים ברוחם, אבל מצד שני ידעו גם להכניס את הקדושה לתוך המציאות. לכן, בכל יום מגיע אורח אחר (ביחד עם שאר האורחים). בכל יום אנו מתחזקים מאחד מאבות האומה, וגם לומדים ממנו ומהדברים המיוחדים המאפיינים אותו:
- אברהם [חסד] מי שמכיר את הבורא למרות שכל משפחתו מלאה ע"ז. אברהם הוא גם זה שעומד בעשרה ניסיונות. בנוסף, אברהם הוא גם איש החסד, איש הכנסת האורחים.
- יצחק [גבורה] יצחק נמסר לעקידה, והיה מוכן לכך. יצחק מוכן לפעול עבור הערכים, עבור הקב"ה, עבור האמת; עד הסוף בלי פשרות.
- יעקב [תפארת] – יעקב התמודד עם עשיו ולבן אך זה לא מנע ממנו לבנות את עם ישראל. הוא זה שיודע לחבר את העולם הרוחני, את העולם של החסד והגבורה, בתוך המציאות, בתוך החיים. זוהי מידת התפארת: המיזוג של ערכים הנראים הפוכים (חסד וגבורה).
- משה [נצח] משה הוא הרועה הפועל בעדינות מיוחדת, אך מאידך יודע גם להנהיג את העם. הוא זה שזוכה להיות הקרוב ביותר לקב"ה, ולקבל ממנו את התורה ובכך לחבר את עם ישראל אל הנצח.
- אהרן [הוד] – כהן – אהרן הוא הנציג של עם ישראל לפני ה'. בנוסף, אהרן ידוע גם כ'אוהב שלום ורודף שלום'. נציגו של ה' במקדש צריך להיות מתחשב בבריות ואהוב על הבריות.
- יוסף [יסוד] – ידע להתמודד ולזכור את ה' גם בקשיים ובמשברים; גם כשהיה עבד ואסיר במצרים. יוסף גם מסמל לנו את יכולת העמידה בנסיונות, עליו דרשו 'צדיק יסוד עולם.'
- דוד [מלכות] – ניתן ללמוד ממנו דברים רבים: דוד היה מנהיג יחד עם היותו איש תורה; במעשיו לימד אותנו מהי חזרה בתשובה ('הקים עולה של תשובה'); וכן כתב גם את ספר התהלים. דוד מסמל את מידת המלכות לא רק בגלל שהיה המלך הראשון משושלת בית דוד, אלא גם כי הוא מייצג מלך שפועל ע"פ רצון ה'. בכך הוא מייצג את המלכות האידאלית, את היכולת לפעול לגילוי מלכות ה' בעולם על ידי המלכות האנושית, מלכות ישראל.
כל יום יש לו אושפיזן אחר כי יש משמעות לכל מידה ומידה בפני עצמה, ואין אנו יכולים להתחבר לכל המידות גם יחד. לכן בכל יום אנחנו מתחברים למידה אחרת, לנקודה אחרת.
כל אושפיז בא לתת לנו "נקודת אור" נוספת לחיים, ונקודת ציון נוספת לקראת השנה החדשה.
האושפיזין באים להתארח אצלנו ולחזק אותנו. כשאדם מרגיש עוצמות כאלו לידו הוא מקבל כוחות, הוא נהיה שמח. בנוסף, האושפיזין מלמדים אותנו, שלא העושר הוא המקנה לאדם המשכיות, אלא מעשיו. אנו זוכרים את אבותינו לאחר כל כך הרבה שנים, לא בגלל הכסף שהיה או שלא היה להם, אלא בגלל מעשיהם, בגלל עוצמתם הרוחנית.
