היושב בסוכה בעת השמע אזעקה אם עובר על בל תוסיף

הגאון רבי אהרן ליברמן שליט"א

ראש ישיבת טשערנאביל

בית שמש

בס"ד, ו' תשרי תשפ"ז

תחל שנה וברכותיה, לכבוד האברך כהלכה, כלי מחזיק ברכה, הר"ר שלמה הכהן רבינוביץ שליט"א, בן ידידי הג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס 'גם אני אודך' ו'פרדס יוסף החדש' על המועדים.

אחדשה"ט, על דבר שאלתך אם יש חשש 'בל תוסיף' כשיושב בסוכה בעת השמע אזעקת התרעה על ירי טילים.

לכאורה יש להוכיח מדין ישיבה בסוכה כשהגשמים יורדים, דליכא חשש בל תוסיף על ישיבה בסוכה כשמצטער שם. דהנה בדרכי משה (תרלט, ז) העתיק לשון הגהות מיימון (פ"ו ה"ב אות ב) "כל המצטער בסוכה ואינו יוצא ממנה אינו מקבל עליה שכר והדיוט הוא, דכל הפטור מן הדבר ועשוהו נקרא הדיוט", עכ"ל. והביאו להלכה בהגהת רמ"א (תרלט, ז). ואי נימא דיש חשש בל תוסיף על ישיבה בזמן פטור, הוי להו למימר דלא רק שנקרא הדיוט, אלא איסורא נמי איכא. ומדלא אמרו הכי, שמע מינה דליכא בל תוסיף על ישיבה בזמן פטור.

וסיבת הדבר דליכא בל תוסיף על ישיבה בסוכה כשהגשמים יורדים, מבואר בשו"ת אבני נזר (ח"א סי' תסז אות ו) דענין בל תוסיף אינו אלא באותו מעשה עצמו בתוספות. כגון חמשה פרשיות בתפילין דאין שינוי במעשה רק מוסיף פרשה. וכן הישן בשמיני בסוכה אין חילוק במעשה השינה רק מוסיף יום. משא"כ כשהוא מצטער הוי שינוי במעשה הישיבה, שהתורה אמרה דירה של הנאה ולא דירה של צער, ודומה למה שכתבו התוס' (סוכה לא: ד"ה הואיל) באוגד שלא במינו דלא חשיב תוספות לרבנן, משום דאין יוצא בלקיחה אלא דרך גדילתו, והאגד נוטל שלא כדרך גדילתו. הרי דכשיש שינוי במעשה אין בל תוסיף.

וכעין זה חילק בקובץ שיעורים (ב"ב אות נד), דאינו דומה יושב בסוכה כשהגשמים יורדים לשינה בשמיני בסוכה, דמצות סוכה היא תשבו כעין תדורו, דהיינו ישיבה בנחת ולא ישיבה בצער, וישיבה בצער אינה מצוה כלל, ובל תוסיף שייך רק כשעושה המצוה כהלכתה.

ועיין ביה"ל (תרלט, ז ד"ה וכל הפטור) דמש"כ רמ"א דכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם נקרא הדיוט, זה הכלל הוא דוקא במקום שיש בו צד איסור, כמו במצטער דהוי חילול יו"ט, ואפילו בחוה"מ חייב לכבדו. אבל אם אינו מצטער רשאי להחמיר. לפי זה, לא מבעיא דכשאינו מצטער בסוכה, דאינו עובר על בל תוסיף. אלא אפילו באופן שעפ"י ההלכה אינו חייב אז בסוכה, מ"מ בל תוסיף ליכא כשממשיך לישב בסוכה.

בברכת גמח"ט בספשצ"ג וכטו"ס

אהרן ליברמן