מטרת הגליון לעורר לב המעיין בלבד ולא לסמוך עליו למעשה גליון 602
נפלו עלים של ערבות
לכתחילה יש להדר שכל העלים יהיו קיימים בכל בד, אבל מצד הדין אף אם נפלו מקצת העלים כל עוד שרוב העלים קיימים הערבה כשרה (ע' שו"ע ס' תרמז סע' א). וצריך לשים לב לזה כי מצוי שהעלים נושרים עייי תחיבתם בקשר של הלולב או עייי הנענועים ואם נפלו רוב העלים צריך לקחת ערבות חדשות שאם לא כן לא יצא חובת המצוה וגם הברכה שמברך על הלולב תהיה לבטלה (הערת שערי חג הסוכות עמי קלו).
בדיעבד נטל רק בד אחד של ערבה: וע' מ"ב ס' תרנא סייק ג שאם נטל בד אחד של ערבה צריך לחזור ולטול ולברך. יתכן שצריך לברך על הערבה בלבד, וכמו שמבואר במ"ב סי' תרנא סייק נו, שאם היה עוד ערבה בביתו באופן שאין צריך להפסיק בינתיים, יקח ארבעתם ביחד ויברך 'על נטילת ערבה'. [משא"כ אם נטל בדיעבד רק הדס אחד יש מכשירים בדיעבד ולענין ברכה עי מייב שם סייק ו)], וכיון שלפעמים נופלים עלי ערבות כגון שאינם טריים, ללא תשומת לב יכול להיכשל בברכה לבטלה].
נקטם ראש הערבה פסול
גם יש לשים לב שלא יהא הערבות 'נקטם ראשו' שהוא פסול, עייא שתי ערבות הם לעיכובא (שו"ע ס' תרמז סעי ב).
ניטל פטמתו בשאר הימים
כתב הרמ"א (ס' תרמט סעי ה) שנטל פטמתו דינו כחסר וכשר מיום ראשון ואילך.
אכן ע' מ"ב (שם סייק לו) דהביא המג"א דיש פוסקים שסוברין דנטל פטמתו הוא משום הדר, והוא מצדד גם כן כותיהו, ועל כן אין להקל בניטל הפטמה כל שבעה, ומכל מקום אם אי אפשר למצוא אחר יש לסמוך על המקילין, דבלאו הכי רוב הפוסקים סוברין כהרמב"ם, דאף אותן שפסולין משום הדר כשר בשאר יומי [אליה רבה].
ברכה בשאר ימים כשניטל פטמתו: וכתב המ"ב (שם) דיש מפקפקין לענין ברכה, אכן אם יצטרף עוד ספק אם ניטלה פטמתו (ע' לעיל מ"ב תרמח סע' ז), בודאי יוכל לברך בשאר יומי. ועי שם במ"ב – כגון שניטל הדד אבל לא נעשה מקומו גומא, שהביא במ"ב (שם סייק ל) מחלוקת הפוסקים האם זה בכלל ניטל דדו, דשיטת הט"ז דכשר אם לא נעשה גומא עייש. וכמו כן באתרוג שחסר מקצת מהעץ שכתב במ"ב שם שיש מחמירים גם בזה.
תשבו כעין תדורו – לימוד התורה בסוכה
מי שלומד דברים קלים שהוא יכול ללמוד בסוכה, יש לדון האם יש חשש ביטול מצות עשה. וכתב השו"ע (ס' תרלט סעי ד) כל שבעת הימים קורא ולומד בתוך הסוכה, וכשמבין ומדקדק במה שלומד יכול ללמוד חוץ לסוכה כדי שתהא דעתו מיושבת עליו. וכתב המ"ב (שם סייק כט) דאם דעתו מיושבת בסוכה, שיש לו מנוחה שם, לומד בסוכה [ולפעמים מצוי שיש קור, ומצטער אם ישב שם הרבה לקרות ולעיין בלימודו, והוא פטור]. ואם יש לו טורח רב להביא ספרים הרבה ללמדו בסוכה, אפשר דפטור. אכן אם יש לו מקום להניחם שם כל החג, חייב, דאין זה טורח עכייד.
וכתב בשער הציון (סימן תרלט סייק נג) בשם המגן אברהם, וכעין זה כתב בפרישה, שעכשיו בזמננו שרוב בני ביתו אינם בסוכה כל היום כי אם בשעת אכילה, צריך ללמוד אפילו דבר עיון בסוכה נפ' כיון שאין לו הפרעות מבני הבית בסוכה רוב שעות היום] והכל לפי הענין, דבזמננו בארץ ישראל רגילים לישון בסוכה, ובחול המועד שרבים נעורים לשמחת בית השואבה וישנים בסוכה ביום כמה שעות, מצוי יותר שהסוכה אינו פנויה ללמוד בו במנוחת הנפש.
רגיל ללמוד בבית המדרש: כתב בשו"ע הרב (שם סעיף ד) כללו של דבר לעולם ידמה עליו סוכתו כאלו היא ביתו וכל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו לא יעשה חוץ לסוכתו. לפיכך כל שבעת הימים צריך לקרות וללמוד בתוך הסוכה (אלא אם כן קורא ולומד בבית המדרש) ואם הוא מבין ומדקדק כשלומד יכול ללמוד חוץ לסוכה כדי שתהא דעתו מיושבת עליו שרוחב האויר יפה לו להרחיב דעתו (הוייד בכף החיים ס' תרלט סג)ב. (ועי מקור חיים להחו"יי ס' תרלט).
וכתב הגר"ש דבליצקי זצ"ל (קיצור הל' מועדים סוכות פיייד הערה מד) שטוב לעשות סוכה בבית הכנסת ולקבוע שם את השיעורים הנלמדים לרבים (עייש שהביא דנחלקו הפוסקים האם עדיף להתפלל בסוכה מאשר בית הכנסת, ובפרט מי שחשקה נפשו לקיים מצות סוכה ויושב בה יומם ולילה עייש, ויייא דישיבת סוכה עדיף מאשר ברוב עם הדרת מלך) וכתב (שם) אך מעיקר הדין נראה דרק במקום ללמוד בביתו יש ללמוד בסוכה אבל אם לומד תמיד בבית המדרש גם בסוכות יכול ללמוד שם (וכדאיתא בהדיא בסוכה נייג עייא ומשם לבית המדרש) מיהו בודאי עדיף ללמוד בסוכה ולקיים עייי זה גם מצות סוכה בשעת לימודו (דגם בגמרא הנייל הכוונה שלמדו בסוכה של בית המדרש) עכייד.
ועי בשו"ת תשובות והנהגות (חייה סימן רה) שדן לומר שאם רגיל ללמוד עיון בבית המדרש, שאינו נכון ללמוד בסוכה, אך סיים (בענין אלו שרגילים ללמוד בעיון בבית) וזייל ומיהו בזמנינו שלומדים בעיון בבית, צריך ללמוד גם בסוכה בעיון, וכן מבואר בשעה"צ (סייק נייג) כמייש, ושפיר בזהייז אינו ראוי שיהיה חוץ לסוכה, רק בסוכה שזהו דירתו עראי, ואין להקל במצות סוכה שהיא מצוה דאורייתא כל שבעה עכייד.
וכתב בס' קובץ הלכות (פסקי הגר"ש קמינצקי שליט"א סוכה פיייד סעי יח) כל שבעת ימים קורא ולומד בתוך הסוכה ואפי' דבר עיון אם דעתו מיושבת עליו ויכול ללמוד בעיון בסוכה יש לעשות כן, ומי שרגיל ללמוד בבית המדרש מותר לו ללמוד שם גם בחג ואינו חייב ללמוד בסוכה.
ובשערי חג הסוכות (להגר"י טשזנר שליט"א עמי ט) כתב שאם יש סדר לימוד לרבים בבית המדרש, ילך ללמוד שם עכייד.
אין מזגן בסוכה: בזמננו בארץ ישראל שרגילים ללמוד בבית המדרש עם מזגן (עייע להלן בזה), אם אין מזגן בסוכה, בהרבה מקרים זה כבר טעם שאין לו מנוחת הנפש וישוב הדעת בסוכה, ובפרט בימים חמים, וילך ללמוד בבית המדרש או בבית עם מזגן (והכל לפי הענין, שאם אינו מפריע לו מזגן, או המזג אויר קר יכול ללמוד בסוכה וכנייל). [ולכתחילה מצוה לסדר מזגן בסוכה בביתו, כדי שיכול ללמוד בסוכה בביתו כמו שלומד בביתו בכל השנה].
א ויש שכתבו עייפ כללי הגרייח נאה בספרי שוייע הרב, שהגרייז הסתפק בדין זה ולכן כתבו בסוגריים (ע' ס' שנות חיים סוכות עמ' תקפד). ב עוד כתב השוייע הרב (שם) ומכל מקום הכל לפי הענין שאם יש לו מנוחה בסוכה צריך ללמוד בסוכה ואם צריך ללמוד מתוך ספרים הרבה אם אפשר לו להכין להם מקום בסוכתו בענין שלא יצטרך לפנותם מסוכתו בעת האכילה והשינה ולחזור ולהכניסן בעת הלימוד צריך ללמוד בתוך הסוכה אבל אם אי אפשר לו להכין להם מקום בקל בלא טורח רב ויש לו טורח רב לפנותם ולחזור ולהכניסם יכול ללמוד חוץ לסוכה לפי שכל טרחא יתירה שאין האדם מצטער ומונע את עצמו מטרחא זו כדי לישב בביתו בקביעות אין מחויב לטרוח כדי לישב בסוכתו בקביעות.
ג ובהערה שם כתב בשם הגרייש קמינצקי אמר מוייר שליטייא דמי שרגיל ללמוד בבית המדרש בדרך כלל לא יהא דעתו מיושבת עליו כייכ כמו בביהמייד ומפריע ללימודו עכייד וכן נרא' כוונת השוייע הרב סיי תרלט סעיי ד.
בחורי ישיבות: מצוי מאוד שיותר קשה לבחור ללמוד בסוכה מללמוד בישיבת בין הזמנים בבית המדרש עם חברותא. כמו כן כאשר יש ילדים בבית (וכייש בסוכה) יש יותר ישוב הדעת בעסק התורה בבית המדרש. [לפעמים יש אפשרות ללמוד בסוכה שעל יד בית המדרש, ולפעמים יש יותר ישוב הדעת בבית המדרש דוקא, והכל לפי הענין]. [ועכייפ בזמנים שרגילים יותר ללמוד בבית (כגון בשבת ויוייט וכו') צריך ללמוד בסוכה אם יש ישוב הדעת שם].
תהילים ושנים מקרא: אכן אמירת תהילים ושמויית כשאומרם בבית יש לאומרם דוקא בסוכה (הל' חג בחג סוכות עמי לח).
הטענת הפלאפון בהושענא רבה
מי שיש לו טלפון סלולרי ורוצה להטעינו בחול המועד לפני יום טוב אחרון (ומשאירו בתקע במשך על היוייט האחרון), כיון שלהיום אינו צריך לזה כלל (כיון שיש בו עודף חשמל לכמה שעות), נמצא שמטעינו בחשמל רק לצורך של אחרי היוייט, והרי זה מלאכה שלא לצורך המועד ואסור (גליון מים חיים להגרי"א דינר שליט"א).
לקחת חפצים לישיבה בחול המועד
שאלה: האם מותר בחול המועד לקחת בגדים וחפצים לישיבה לצורך זמן חורף, מכיון שיש לו אפשרות לקחתם עייי רכב? וכן כשנוסע לשמחת תורה, האם אפשר לקחת עוד דברים.
תשובה: עי בשו"ע (ס' תקלה סעי א), אין מפנים מחצר לחצר אפילו מכעורה לנאה וכו' שאינם לצורך המועד, ומפרש המ"ב סייק א) משום טרחה עייש. נמצא שאסור לקחת לישיבה בגדים או חפצים שלא לצורך המועד, אבל בתוך אותה מזוודה אפשר לקחת עוד דברים. וכעין שמצינו אפילו ביוייט שממלא קדירה בשר אעייפ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת, מכיון שזו פעולה אחת (ע' שו"ע סי תקג) ואייך היין היות שיש דברים בתוך המזוודה לצורך יוייט או חול המועד יכול לכתחילה להוסיף שם עוד דברים אבל רק באותה מזוודה, שנמצא שלא מוסיף שום פעולה יותר (גליון מים חיים שם).
בישול בן א"י בחול המועד עבור יום טוב שני
מי שיש לו אורחים ליוייט שני של שמחת תורה לדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני חול המועד עמי רמג) אסור לבן ארץ ישראל לבשל בחול המועד לצורך בן חוץ לארץ ביום טוב שני שלו עייש [ויש עצה להרבות בבישול לצורך יוייט ראשון ולאכול מכל תבשיל ותבשיל כיון שרבוי שיעורים מותר בחול המועד חוט שני שם], ודעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל בשש"כ (פי סו העי כז) שמדינא מותר אם קשה לו לאורח לבשל בעצמו עי שו"ת מנחת שלמה (חייא ס' יט אות ב) כיון שבני ארץ ישראל מחויבים לראות ולהשתדל שבני חוץ לארץ ישמחו ביוייט שניד.
קידוש בליל שמחת תורה על מזונות
אסור לטעום משקידש היום בבין השמשות ואף שהתפללו ערבית בלא קידוש, ויש נוהגין אחר תפילת ערבית קודם ההקפות לעשות קידוש על מזונות הואיל ומאריכין בהקפות, וכן נהגו אצל מרן החזון איש והקהלות יעקב זצ"ל (ארחות רבינו חייב עמי שיד) ועי מ"ב ס' רעג (בשער הציון סייק כט) דרק על יין שיחשב כקידוש במקום סעודה אין לסמוך בקידוש בלילה ולא לענין קידוש על פת הבא בכיסנין. ובלבד שלא ישתכרו ולכן יש נוהגין שאין מקדשין עד אחר ההקפות (ע' הל' חג בחג שם מס' משמרת השלום). [וכן מבואר בשו"ע ובמ"ב (בס' רעג סייק כה) שיכול לעשות כן [גם בליל שבת], וכייכ בס' שש"כ (פנייד סעי כב). ומבואר בשער הציון (ס' רעג סייק כט ובס' רפו סקייה) דבשתיית כוס של יין שצמא לשתות: ומצינו במי שקשה לו להתחיל במקום צער לבד אין להקל לכתחלה בקידוש בליל שבת אבל על מזונות יכול לכתחלה סעודה גדולה מיד אחר הצום (עשה בטבת שחל ביום שישי) יכול לסמוך עייז לקידוש במקום סעודה (עייש במייב ושער הציון דמשמע שמדינא סגי בעוד רביעית מלבד מלא לוגמיו – שהוא ביחד 140 סמייק) וסיים יש לעיין האם לסמוך על שתי כוסות ועי ששייכ פנייד סעי כג דיוצא בזה].
שליט"א) וזייל והנה בקידוש היום מנהג העולם לקדש על מיני מזונות, אמנם בליל שבת כתב הג"ר יצחק אלחנן ספקטור (שו"ת עין יצחק אוייח סיי יייב) שאם אפשר ראוי לחשוש לשיטות הראשונים ולקדש על סעודת פת, ובפמ"ג (א"א סי' רעייג ג') כתב שאף שיוצא ביין לכתחילה טוב לקדש על סעודת פת. ועל כן למעשה אם אפשר יקדש ויטול ידיו לסעודה מיד, אבל מי שקשה לו לאכול את הסעודה מיד, יכול להקל לקדש על מיני מזונות, ואחר זמן ליטול ידיו לסעודה עכיידה. וראה בהערה' שבמקום צער שצמא לשתות אפשר להקל בזה נוכייש אם מצטער הרבה כשזה בגדר צער ביוייט, ראוי לסמוך על המ"ב ולקדש על מזונות].
לברך שוב ברכת קידוש בבית: כדי להוציא בני ביתו שלא שמעו קידוש, והרי לבניו שהגיעו לחינוך יכול לברך עבורם. ואף לנשים נחלקו הפוסקים אם הם בכלל ערבות, והכרעת המ"ב שהן בכלל ערבות [בדברים שמחויב בהם] ויכול להוציאם (ס' רעא סייק ה). אכן אין זה לכתחילה להוציאם כשהם בקיאים, כמבואר במשנה ברורה ס' רעג סייק כ, ועדיף שיעשו קידוש בעצמן. מיימ כתב המשנה ברורה בהלי קריאת המגילה (ס' תרצב סייק י וכן ראה בהלי רייה') שמנהג העולם להוציא הנשים בברכות אעייג שהן יודעין לברך בעצמן.
ועוד טעם שראוי להימנע מלקדש ולאכול מיני מזונות לפני הסעודה, מבואר בבהייל (סי' רמט סודייה מותר) שכיון שסעודת שבת מקיים רק בפת, אם יאכל קודם לכן מיני מזונות לא יוכל לאכול סעודת שבת לתיאבון, וחמור יותר מאכילה בערב שבת כמשייכ שם. אך בבהייל הביא (שם) שוייע הרב שלמד זכות על מנהג העולם להקל בזה בקידושא רבא, וכתב שאין למחות ביד המקילין בזה. וכתב שיש אנשי מעשה שמחמירין לעצמן במקום שאפשר, ועכייפ לכוייע נכון להדר שלא למלא כריסו משארי אכילות קודם סעודת הפת, עכייד.
וכן יש הנוהגים כן בישיבות בליל שמחת תורה (וע' ארחות רבינו (חייב עמי שיד) שכן נהג החזון איש (אך לא הובא שם אם נהג כן אף כששמחת תורה חל בשבת), ובישיבת סלבודקה נוהגים לקדש על מזונות בליל שיית אף כשחל שמחת תורה בשבת. [ויתכן שיש אופנים כשמזיע וצמא הרבה שיש ענין של צער ביוייט שלא לקדש על מזונות (וכן שמענו מהגרייי קנר שליטייא שבאופן זה יכול (ואולי ראוי) לקדש. ומסתמא הגדר של צער הוא כשלא יכול להסיח דעתו מהצמאון. [ועייע סי שלמי מועד עמי קעג שהגרשייז אויערבך זצייל לא הסכים לזה ועמד על כך בכל תוקף שלא לשנות את המנהג לקדש בלילה בשעת הסעודה דוקא עייש (ויתכן שכל זה הוא בפרהסיא, אבל ביחיד שמצטער ביוייט לא נאמר)].
ומצינו במי שקשה לו להתחיל במקום צער לבד אין להקל לכתחלה בקידוש בליל שבת אבל על מזונות יכול לכתחלה סעודה גדולה מיד אחר הצום (עשה בטבת שחל ביום שישי) יכול לסמוך עייז לקידוש במקום סעודה (עייש במייב ושער הציון דמשמע שמדינא סגי בעוד רביעית מלבד מלא לוגמיו – שהוא ביחד 140 סמייק) וסיים יש לעיין האם לסמוך על שתי כוסות ועי ששייכ פנייד סעי כג דיוצא בזה]. וכן ראה דברי המשנה ברורה בהלי רייה ס' תקפה סייק ה שנהגו שהבעל תוקע מוציא הציבור בברכות אעייג שהוא כבר יצא והם בקיאים וכתב ואין למחות בידן כי כן הוא עיקר מדינא כמו שכתב הפרי חדש והגרייא, נאכן י האוסף כסף מבן אייי עבור צרכי יוייט שני לבן חוייל, אין זה יגניבת דעת', כשהשומעים הם נשים כתב הרמ"א (ס' תקפט סע' ו) שאם כבר יצא, אין 00 יכול לברך להן, אלא הן יברכו לעצמן].
קידוש בשמחת תורה לפני מוסף
וזייל בשו"ת תשובות והנהגות בשמחת תורה נהגו לקדש אחר שחרית, אמנם לאכול מזונות יותר מכביצה הרבה, זה אסור, דקודם מוסף לא הותר לרוב הפוסקים רק טעימה, ומזונות יותר מכביצה אינו טעימה (ועי שש"כ שם דברי הגרש"ז אויערבך זצ"ל). (ע' בשו"ת תשובות והנהגות חייה סיי קייפ) שהנהיג לסדר מוסף מיד אחר הלל, ואז לקדש על מזונות ולחזור להקפות וקריאת התורה ובאופן זה כל אחד יכול לאכול כרצונו).
שמחת תורה - עשרה שומעים לקריאת התורה
כתב הגרי"א דינר שליט"א (גליון מים חיים 223) צריך מאוד להיזהר כשחוזרים הרבה פעמים על קריאת התורה כדי לאפשר לכולם לעלות לתורה, שיש לפחות עשרה ששומעים את הקריאה שבירכו עליה, דאלייכ הרי ברכות המברך לבטלה (בה"ל סי קמו דייה ולקרות, ועייש שכתב שאם אחד ישן או קורא שנים מקרא, אינם נחשבים כחלק מהעשרה). וכן יש להיזהר לברך בקול רם כדי שלפחות עשרה שומעים את הברכה. עייע בהיל סי קלט סע' ו שבדיעבד אין לברך שוב.