המשך דיני חמשת הענויים ביוה"כ
התינוקות מותרים בכל העינויים חוץ מנעילת הסנדל, ואף דכתיב "לא תאכלום" ודרשינן לא תאכילום להזהיר גדולים שלא יאכילו קטנים דבר איסור, שאר העינויים (חוץ מנעילת הסנדל) הם רביתייהו דתינוק ולא גזרו בהו. (הרוצה לטעום טעם מיתה, ישן עם מנעליו. רביתיה דינוקא מים חמים לרחיצה ושמן לסוך, וכשגדל מעט יאכל ביצה עם כותח, וכשגדל מעט ישבר כלים שהפקירו לו כדי למלא תאוותו).
משנתינו כרבי חנינא בן תרדיון בשם ר"א המלך והכלה מותרים ברחיצת פניהם, דכתיב "מלך ביפיו תחזינה עינך", וכלה היינו עד ל' יום וכדי שלא תתגנה על בעלה, (וכדמצינו שאין מונעים תכשיטים מכלה אבילה ל' יום), ויולדת מותרת לדבריו בנעילת הסנדל משום צינה, וחכמים אוסרים בכל אלו. במקום שיש סכנת עקרב מותרים בנעילת הסנדל.
ע"ט. רב אשי מסתפק בדין טומאה בעצם ששיעורה כשעורה, אם משערים עם קליפתה או לא, ואם משערים בלחה או ביבשה. ולרב פפא משערים ביבשה ובקליפתה, שרק אז נקרא שעורה.
