הלכות חג הסוכות
והדינים המיוחדים ליו״ט הראשון החל בשבת (תשפ"ז)
מדיני הנחת הסכך, גגון ותריסי הזזה
א. אין לסכך את הסוכה עייי אשה או קטן ובדיעבד אם סיככוה כשר (עיי מייא סיי יייד סקייג הטעם דחוששין לדעת ריית דכל מי שאינו מצווה בהמצוה פסול לעשותה, וכייכ המייא סיי תרמייט סקייח לענין אגד לולב, עיי בכורי יעקב תרלייה, ושויית שבט הלוי חייא סיי קסייו ב').
ב. קודם שבא לסכך את הסוכה צריך לפתוח את גג ההזזה ואחייכ לסכך, ואם סיכך תחת גג סגור צריך אחר פתיחת הגג להגביה הסכך מעט (מייא סיי תרכייו סקייז בשם הבייח ומייב סקיייח שלא כרמייא שם שהכשיר), ומיימ אם שכח להגביה את הסכך עד כניסת החג יש לסמוך על המתירים ללא נענוע (כהייח סקלייו), ולאחר שסיכך מותר לסגור הגג ולחזור ולפותחו ואין צריך להגביה הסכך מחדש (רמייא שם סייג ומייב שם סקיייט דכיון שנעשה הסוכה בהכשר אין בזה פסול תעשה ולא מן העשוי).
ג. אין להניח הסכך קודם שיעמיד הדפנות (רמייא סיי תרלייה סייא), ואם הניח הסכך קודם הדפנות דעת הרבה אחרונים שפסול בדיעבד, ועליו לחזור ולנענע את הסכך (מייב שם סקייי), ולכן סוכה במרפסת שמחיצותיה עשויות מתריסי הזזה יניח את הסכך כאשר הדפנות סגורות, ואחייכ מותר לפותחם ולסוגרם גם בשבת ויו"ט (שויית שבט הלוי חייח סיי קמייו מבית לוי מועדי השנה פיייז טי).
ד. סכך פסול פוסל באמצע בארבעה טפחים אבל בפחות מארבעה כשרה ומותר לישן תחתיו (שוייע סיי תרלייב סייא), ויייא דאף שבפחות מארבעה טפחים הסוכה כשרה מיימ אין לישן תחתיו אלא אם אותו מקום הוא פחות משלושה טפחים (מייב שם סקייג), וסכך פסול והפסק אויר בפחות משלושה מצטרף בסוכה קטנה להשלים את הסוכה לשיעור (עיי שוייע שם סייא).
ה. סכך פסול מן הצד אינו פוסל אלא בארבעה אמות אבל פחות מד' אמות כשרה דאמרינן ידופן עקומהי דהיינו שאנו רואים כאילו הכותל נעקם ונחשב הסכך הפסול מגוף הכותל (שוייע שם), וכל זה כשהדפנות מגיעות לסכך אבל אם אינם מגיעות לסכך לא אומרים בזה גוד אסיק ודופן עקומה (הריין), ויייא דאף בזה אומרים דופן עקומה (טור, והמייב סיי תרלייב סקייד הביא את ב' הדעות ובסי' תרלייג סקייכ סתם כדעת הריין, ובשויית רעקייא מהדוייק (סיי יייב) כתב בטעם הריין שאין אומרים שתי הלכות יחד, ואמנם במייב סיי תרייל סקמייד מבואר דאומרים גוד אסיק ולבוד ואמרינן שתי הלכות, והטעם שלא אומרים גוד אסיק ודופן עקומה משום דאם אין דופן אין מה לעקם לדופן עקומה, וכן דעת החזו"א (סיי ע"יז סק"ז) שאומרים שתי הלכות ורק לא אומרים גוד אסיק ודופן עקומה), והיכן דמן הדפנות עד הסכך הוא פחות מג' טפחים לכוייע יש להקל דאמרינן לבוד ודופן עקומה (מייב שם, ואמנם הגרנייק זצ"ל הוכיח שדעת החזוייא דאף לבוד ודופן עקומה לא אמרינן).
ו. הפסק אויר פוסל בשלושה טפחים בין באמצע בין מן הצד אבל בפחות משלושה כשר ונחשב כסתום אבל מיימ אין ישנים תחתיו (שוייע שם סייב), והא דבפחות מג' אין ישנים תחתיו הוא דוקא במקום שהולך האויר על כל אורך הסוכה (או רובה או בזייט, עיי חזוייא סיי קמייד סקייה), דאז אין ישנים אפי' במיעוטו (רמייא שם).
ז. יש הפוסלים אם העמיד וסמך את הסכך על דבר המקבל טומאה, ויש שהכשירו, ולכן לכתחילה יש להזהר שלא להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה (מייב סיי תרכייט סקכייב), ולכן אין לקשור את הסכך עם אזיקונים דנחשב כמעמיד הסכך, אבל 'מעמיד דמעמיד' דהיינו אם הסכך עומד על דבר כשר וסמך את המעמיד בדבר אחר המקבל טומאה מותר (מייב שם סקכייו), ויייא דיש להחמיר ולאסור אפילו מעמיד דמעמיד (חזוייא סיי קמייג סקייב), ולפיייז כל דבר שאם ינטל לא יעמוד הסכך נחשב כמעמיד דמעמיד, ואף המסמרים המחברים את הקורות לקיר צריכים להיות מדבר שאינו מקבל טומאה.
ח. המקפיד שלא לאכול בסוכה שסוככה עייי מעמיד דמעמיד כשבא לבקר אצל מי שלא מקפיד בזה חייב המארח להודיעו על כך כדי שלא יכשל (דאינו דין בעשיה אלא דאנו חוששין לדעת רבי יהודה הפוסל מעמיד לסוכה, עיי רמייא יורייד סיי קיייט סייז ובשייך שם סקייכ דאם נוהג באיזה דבר איסור אפילו מכח חומרא שהחמיר על עצמו או מחמת מנהג אבותיו אסור להכשילו בדבר), אבל אם בא לשתות מים או לטעום פחות משיעור שבזה אין חיוב מן הדין לאכול בסוכה אלא ממידת חסידות אינו צריך להודיעו (חשוקי חמד סוכה יייא עייא).
ט. יש הסוברים דכיון שתוספת אהל ארעי מותרת בשבת אם נפל חלק מהסכך ביוייט ונשאר אויר ג' טפחים הפוסל את הסוכה מותר ליתן באויר זה שמיכה ובכך מכשיר את הסוכה שסכך פסול אינו פוסל בג' טפחים (עיי פמייג סיי שטייו באייא סקייא, ומשייכ שאין להוסיף סכך ביוייט הוא כשנותנו לכמה ימים והוי בגדר אהל קבע, עיי בזה בארחות שבת פייט אות לייא).
י. בשבת ויוייט כשיורדים גשמים עייג הסוכה מותר לסגור את גג ההזזה או גג מתרומם המחובר עייי צירים ולחזור ולפותחו (רמ"יא סיי תרכייו סייג), וכן מותר לפרוש ניילון עייג הסכך ולהסירו אחייכ, ובלבד שיהא עייג הסכך ממש ללא הפסק טפח ביניהם דאם יש הפסק טפח עושה אוהל בפריסתו (שוייע סיי שטייו סייב ושוייע הרב סיי תריימ סייי).
מדיני הדפנות
יא. אין לעשות מחיצה העשויה מסורגים ולסמוך על לבוד אלא כשיש בסורגים שתי וערב, וכייז בסוכה העשויה מג' מחיצות אבל כשיש די מחיצות מהני אפיי שתי או ערב לחוד (מייא ריש סיי תרייל, והובא במייב שם סקייז ועיי בביאור הגרייא שם סייג דבשתים כהלכתן ושלישית אפיי טפח לא מהני לבוד וציין להמייא, ודעת מרן החזו"א סי' ע"ה סקי"ב דסוכת שתי לחוד לא מהני אפי' בסוכה העשויה מד' דפנות), ויייא שבמחיצה של שתי אם מניח קנה אחד מלמעלה הוי מחיצה מעליא (פמייג סי' שסייג והובא בשעהייצ סי שייס סקייב), ויייא שאין להכשיר שתי אפילו בכהייג (חזוייא סיי עייז סקייד, וכתב שדברי הפמייג תמוהים ואין לעשות מהם אפילו סניף להקל, ואמנם בשויית שבט הלוי חייט סיי קלייח מיקל כהפמייג), ואולם מחיצה של שתי או ערב שהוסיף עליה סדין אפילו שמתנדנד כשר לכו"ע (מייב שם וקייח).
יב. מוזאיקה: מצוי במרפסות שמסביב בולטת מדרגה מעל הרצפה כעין ספסל ומעל המדרגה מבחוץ יש מעקה, האם סוכה זו כשרה? הדבר תלוי אם המדרגה גבוה ה עשרה טפחים או המעקה גבוה עשרה טפחים ואין צריך לצרף את המדרגה למעקה הסוכה כשרה, אבל אם המדרגה בגובה פחות מי' טפחים, וכן המעקה פחות מגובה של י' טפחים אז תלוי אם רוחב המדרגה פחות מג' טפחים אמרינן לבוד והמדרגה והגדר נהפכים לדופן אחת אבל אם המדרגה ברוחב ג' טפחים אין מצטרפים וכיון שלכל אחד אין שיעור דופן הסוכה פסולה )עי' שע"ת תרל"ד סק"ב וס' הסוכה ח"ב פמ"ה(.
מצות ישיבה אכילה ושינה בסוכה
יג. בסוכות תשבו שבעת ימים ודרשו חז"ל תשבו כעין תדורו )עי' חי' הריטב"א סוכה דף כ"ו ע"א(, ולכן כל איש ישראל חייב לקבוע דירתו בסוכה דהיינו לעבור דירה מהבית לסוכה ואוכל ושותה ונח בסוכה יומם ולילה וכל שבעת ימים עושה את ביתו ארעי וסוכתו קבע )שו"ע סי' תרל"ט ס"א ומטייל בסוכה היינו נח לשון הערוך(, ולכן יפרוס מ פה ביו"ט רק על השו לחן שבסוכה ולא על השו לחן שבבית )א"ר שם סק"א וח"א כלל קמ"ז ס"ב( ומ"מ הרבה נהגו לפרוס מפה גם בבית משום כבוד יו"ט )פמ"ג במשבצות שם והמט"א סי' תרכ"ה סל"א(, ומ"מ נראה דאת המפה החשובה יש לפרוס בסוכה, )ומרן החזו"א זצ"ל לא פרס מפה בבית כלל, והגר"ד לנדו שליט"א תמה הלא יש לפרוס המפה בבית משום הנשים שנשארות בבית, ויתכן דכמו שיש עליהם מצוה לישון בסוכה כדי שהבעל לא יחשב מצטער כמבואר ברמ"א שם ס"ב כך מצוה עליהם לקבוע דירתם בסוכה כדי להראות שהבית אינו עיקר דירתו(.
יד. צריך שתהא ישיבתו בסוכה ערבה עליו משום תשבו כעין תדורו, ולפיכך צריך להניח בסוכה את כליו הנאים ולתלות סדינים ונוי סוכה על דפנות הסוכה כמו בביתו )עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' נ"ה דאף שגוף הסוכה הוי עראי אבל הישיבה צריכה להיות ישיבה של קבע ולזה צריך שיכסה את הדפנות ויניח בתקרתו סדינים המצוירים כדי להנעים ישיבתו וירגיש כאילו בביתו(, ולפיכך במקומות החמים צריך להכניס מזגן לסוכה או לכל הפחות מאוורר, וכן ראוי לתלות שעון בסוכה כדי שישיבתו בסוכה תהיה ערבה עליו כמו בביתו, וכל זה אם עושה את הסוכה בחצר או במרפסת אבל אם עושה את הסוכה בביתו שיש שם קירות אי"צ לתלות סדינים )ומטעם זה שמעתי מגאון ישראל הגר"ד לנדו שליט"א שאין תולה סדינים בסוכתו כיון שסוכתו בביתו וכשיש קירות אי"צ סדינים(, ואף אם תלה סדינים אין נאסרים בהנאה כיון שאינם נצרכים לבית ואין בזה הוקצה למצותו )עי' שו"ת אגרות משה ח"ה סי' מ' אות ד' שנוי סוכה שאין רגילים לתלותו בבית אין נחשב לנוי סוכה ומותר ליהנות מ מנו בסוכות(.
טו. בליל ראשון של סוכות חובה מן התורה לאכול כזית פת בכדי אכילת פרס בסוכה דגמרינן ט"ו ט"ו מחג המצות )עי' שו"ע סי' תרל"ט ס"ג ומ"ב סקי"ט(, וצריך שהכזית יהיה משלו כדין לכם במצה )מנ"ח מצוה שכה אות י"ג ועי' חשוקי חמד סוכה כ"ז ע"א(, ונכון שיאכל יותר מכביצה לצאת ידי הסוברים שצריך שיאכל שיעור המחייב לאכול בסוכה כל שבעה )מ"ב שם סקכ"ב(.
טז. יש שלא אוכלין חלה מתוקה באכילת מצוה זו כמו בחג המצות שאין יוצאין במצה מתובלת בלילה הראשון )עי' פמ"ג סו"ס תרמ"ג במשב"ז שכתב שצריך לאכול דוקא פת שאינה עשירה, ובשו"ת יד אליהו סי' כ"ג כתב שאין להטביל את הכזית פת במלח כדי שיהא טעם פת(.
יז. בשעה שמברך לישב בסוכה בליל ראשון יכוין גם על מצוות עשה של אכילת כזית פת ולא יפסיק בדיבור משעת הקידוש עד לאחר אכילת הכזית )הליכות שלמה, ולפני הקידוש היה מכריז כן הגרשז"א אויערבך זצ"ל שיכוונו בברכה על כך ולא ידברו עד אחר אכילת כזית(.
אכילה בסוכה בשאר ימים
יח. אין חייבים לאכול בסוכה רק אכילת קבע אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, ומ"מ המחמיר על עצמו שלא לשתות אפילו מים חוץ לסוכה הרי זה משובח )שו"ע סי' תרל"ט ס"ב(, וכ"ז הוא רק אם יש לפניו אפשרות לשתות בסוכה אז אמרינן הרי זה משובח כששותה בסוכה אבל אם אין לפניו סוכה וחפץ לשתות לא אומרים לו שימנע מלשתות ויכול לכתחילה לשתות שלא בסוכה )בשם מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל(, ולכן המוסר שיעור בביהכנ" ס וחפץ לשתות כיון שאין לפניו סוכה ישתה ולא יחמיר על עצמו )ומנהג החסידים להקפיד מאוד אף על שתיית מים בסוכה והיו מגדולי אבות החסידות שהלכו כברת דרך ארוכה ר ק כדי לשתות מים בסוכה(, ות"ח רשאי שלא להחמיר בכך ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצוות )ביאוה"ל שם ע"פ הר"ן והריטב"א סוכה כ"ה ע"א(.
יט. נהגו שאין מברכין על ישיבה בסוכה רק בשעת אכילה )שו"ע סי' תרל"ט ס"ח(, ומנהג בני אשכנז שמברכין אפילו באכילת מזונות, ומ"מ ישב זמן מה ויכוין בברכתו אף על הישיבה )עי' מ"ב שם סקט"ז(, וי"א שיש לברך בכל פעם שנכנס לסוכה )הגר"א וכן נהג מרן החזו"א זצ"ל, וכשהיה סנדק בברית שנערכה בסוכה בירך על הסוכה בכניסתו אף שלא טעם כלום, וכן נהג מו"ר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל(.
שינה בסוכה
כ. חיוב גמור לישון בסוכה כל שבעת ימי החג ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי )שו"ע שם ס"ב(, וכשפושט מנעליו לפני השינה יניחם תחת המיטה שאינו לכבוד להניחם בסוכה )ערוה"ש שם ס"ד(, ואמנם נטילת ידים של שחרית יטול בסוכה ואחר הנטילה יוציאם מיד מהסוכה )ערוך השולחן שם(.
כא. חתן בשנה ראשונה חייב לישון בסוכה, אבל אם הסוכה מחוץ לבית ואשתו חוששת לישון לבדה יש להקל )הוראת הגרש"ה וואזנר זצ"ל עי' מבית לוי פי"ט(, ואמנם חתן בתוך השבע ברכות פטור מלישון בסוכה )הגר"ח קניבסקי זצ"ל(.
כב. ראוי שהשולחן יהיה בתוך הסוכה גם בשעת שינה דחוששים שמא ירצה לאכול וימשך אחר שולחנו שבבית )עי' מ"ב סי' תר"מ סקכ"ז, וצ"ע מדברי השעה"צ סי' תרל"ד סק"ז, ואמנם שמעתי ממו"ר הגראי"ל שטי ינמן זצ"ל שנראה שהוא ט"ס במ"ב, אך אמר שהגר"ש גריינמן זצ"ל סיפר ששהה עם החפץ חיים בסוכות והח"ח הקפיד שיהיה השולחן בסוכה גם בשעת שינה וראוי להקפיד בזה(.
כג. מיטת קומ ותיים שנמצאת בסוכה מותר לישון במיטה התחתונה אם אין י' טפחים מהמטה התחתונה עד קרקעית העליונה )הליכות שלמה פ"ח סכ"א ושו"ת שבט הלוי ח"ז סי' ל"ו(.
כד. יש שהורו שאם רואה את חבירו שנרדם או מתנמנם מחוץ לסוכה צריך להקיצו )בן איש חי שנה ראשונה פ' האזינו ח'(, וי"א דאין צריך להקיצו הואיל והישן פטור מן המצוות, ו לפי "ז אף מותר להוציא אדם בשעת שינתו מן הסוכה )הליכות שלמה שם, ואמנם בשדי חמד מערכה י"ד כלל ל"ד כתב דהמוציאו מהסוכה ביטלו ממצוה(.
כה. מותר לישן יחיד י בסוכה משום שומר מצוה לא ידע דבר רע )הגר"א מעשה רב אות רכ"א(.
קפנדריא בסוכה
כו. אסור לקצר דרך על ידי מעבר בסוכה )ספר מאה שערים לרי"ץ גיאות ד"ף ע"ב בשם רב האי גאון(.
יו"ט ראשון של סוכות שחל בשבת
כז. תיקנו חכמים שאין נוטלין את הלולב בשבת שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (שוייע סיי תרנייח סייב), והיות שאין מצות נטילת לולב נוהגת בשבת, לכן הלולב הוא מוקצה בשבת ואסור לטלטלו והרי הוא כעץ ואבן בעלמא דהם מוקצה מחמת גופו (רמ"ייא שם), ואפילו לצורך גופו ומקומו אסור לטלטלו (מייב שם סקייד), וכן הערבות הם מוקצה כמו הלולב שהם כעץ כעלמא (מייב סקייג, עי שלמי תודה סוכות סיי סט דלולב וערבה לא ראויים מצד עצמם לכלום ולכך הם מוקצה גם ביוייט ראשון שחל בשבת אף שעדיין לא הוקצו למצותם דהזמנה לאו מילתא משאייכ הדסים שראויים לריח).
כח. אתרוג מותר מעיקר הדין לטלטלו אפילו בשבת חוהיימ כיון שאתרוג של מצוה מותר להריח בו דכיון שאינו מיוחד לריח לא מקצהו מריח אלא מאכילה (שו"ע סי' תרנייג), ואמנם הדסים שמיוחדים לריח מקצה אותם מריח וכיון שהוקצו למצותם אסור להריח בהם ומוקצים הם (מייב תרנייח סקייג ושעה"צ סקייב), ואמנם ההדסים ביו"ט ראשון של סוכות שחל בשבת מותר להריח בהם כיון שעדיין לא בירכו עליהם דהזמנה לאו מילתא (שונה הלכות שם סייג, ושלמי תודה סוכות סיי סט דייה מיהו נראה), ואולם האתרוגים התימנים שאין בהם ריח אסורים בטלטול ואפילו ביוייט ראשון שחל בשבת ואף שהם פרי ואינם מוקצה מחמת גופו אבל הם מוקצה מחמת חסרון כיס שמיוחדים למצותם ואילו שאר אתרוגים שיש בהם ריח מיוחדים להשתמשות המותרת בשבת ואינם מוקצה מחמת חסרון כיס (שלמי תודה שם דייה ונמצא), ובזמנינו שאין נוהגים כל כך להריח את האתרוג יייא שהוא כמוקצה מחמת חסרון כיס ואין לטלטלו (הגריייש אלישיב זצייל חוכך להחמיר בזה).
איזה פסולים כשרים בשנה זו
כט. בשאר הימים מצות נטילת לולב היא רק מדרבנן – לכן השנה שיוייט ראשון חל בשבת ומצות הנטילה היא רק מדרבנן חלק מהפסולים כשרים בשנה זו, והכלל הוא דהפסולים משום לקיחה תמה שהם, חסר, נקלף, נסדק, ניקב, כשרים בשנה זו, אבל הפסולים משום חסרון הדר שהם חזזית, שינוי מראה, יבש, פסולים גם בשנה זו (רמ"א סי' תרמייט סייה דפסול הדר הוא כל שבעה עיי מייב שם סקלייה ואף לדעת השוייע שם שכל הפסולים כשרים בשאר ימים מיימ כתב הכהייח שם אות יייט דהוא רק בדיעבד אבל לכתחילה אין ליטול די מינים כשיש חסרון של הדר), וכן הפסול של מצוה הבאה בעבירה פוסל כל שבעה (עיי שוייע שם ומייב סקייל), וכמו כן כל מין צריך להיות כשיעורו בכל ימי החג, ויתבאר להלן.
ל. בשנה זו יוצא ידייח גם בלולב שאול, ולכן יכול להקנות לולבו לקטן לפני שהוא עצמו יצא בו ידי חובה (עיי שוייע תרנייח סייו), ואמנם יייא שלא יקנה לקטן אף בשאר ימים אלא רק יתן לו רשות להשתמש, דאם יקנה לו אין לקטן דעת אף לתת רשות להשתמש בשלו ונחשב הלוקח ממנו לגזלן ואין יוצא אף בשאר ימים (חזוייא אהעייז סיי עייד סקיייח ומה שאמרו לא ליקני לינוקא ביומא טובא קמא היינו דביומא קמא דבעינן קנין לא יקנה אבל בשאר ימים יכול לצאת בלא קנין אבל להקנות לא יקנה אף בשאר ימים ועיי במנייח מצוה סי אות יי שכתב דקטן שהשאיל לגדול הוי שואל שלא מדעת וגזלן הוא, ומבואר נמי דסייל שלקטן אין דעת לתת רשות).
דין אתרוג בשנה שיו״׳ט ראשון חל בשבת
לא. אתרוג החסר – היינו שיש בו חסרון מועט שאינו ניכר כל כך כשר לכתחילה בשנה זו (טור ורמייא סיי תרמייט סייה ועיי שלמי תודה סוכות סיי נד ואולייצ פרי לו סעי' א), אבל כשהחסר הוא ניכר כגון שנפל הפיטם או העוקץ יש להחמיר גם בשאר ימים (הוראת מרן החזוייא למי שנפל לו העוקץ מהאתרוג בשאר ימי החג שיקח אתרוג אחר).
לב. רבים מהדרים גם השנה ומחמירים לכתחילה בפסול חסר, וכתבו בזה שלושה טעמים האחד משום הידור מצוה (בגמ' סוכה לו עייב מבואר דרבי חנינא חתך מהאתרוג ביום השני ואכל ממנו ובירך על החלק הנותר ובתהייד כתב שרייח חתך רק אחרי שקיים את המצוה ביום הראשון שאז חל על האתרוג דין שיירי מצוה וכמו גרדומין בציצית, והעתיקו השעיית סוייס תרמייט, והראבייד הייל לולב כתב שמשום זה קלי ואנוהו יש מצוה בשלם ורייח לא היה לו אחר, וכן המאירי שם תמה האיך רייח אכל מהאתרוג והרי עשה מצותו פגומה ופירש הסוגיא בענין אחר, וכן הבכורייי כתב להלכה דלכתחילה מצוה בשלם, ובמקראי קודש סוכות חייב סיי כייו העתיק את הראשונים הנייל והבכורייי להלכה אלא שכתב שאין זה מצד הדר דאתרוג אלא מצד הידור כללי שיהיו המצוות נאות ושלימות משום זה קלי ואנוהו, אבל פשטות שאר הראשונים וטושייע משמע שלכתחילה אפשר לצאת באתרוג חסר עיי בזה בשלמי תודה סוכות סיי נייד), והטעם השני משום מהרה יבנה בית המקדש (עי' בס' ארבעת המינים עמי תוהייד בשם הגהייק רבי זלמן לעווי שאין לקנות אתרוג חסר בשנה שחל יום ראשון בשבת משום ציפית לישועה), והטעם השלישי משום הנוסעים לשריד בית מקדשינו הכותל המערבי דראוי להקפיד את כל החומרות של היום הראשון לשיטת הרמביים בפירוש המשניות דמצות הנטילה במקדש כל שבעה היא לאו דוקא במקדש אלא בכל ירושלים דשייך אף בזמן הזה ואייך יש להדר לקנות די מינים שכשרים גם ליום הראשון כדי שיוכל לצאת בהם אף בירושלים (הערת הגרשייז זלזניק לוח אייי).
לג. אע"פ שיש הידור גם השנה לקנות אתרוג שלם מיימ אם לפניו שני אתרוגים אחד מהודר מאוד אלא שחסר והשני שלם אבל לא כל כך מהודר יש לקנות את המהודר יותר כי עיקר להלכה שחסר אין בו גריעותא בשנה זו (הוראת הגרייש ברמן זצ"ל להגרייי טשזנר שליט"יא והובא לקמן).
דין לולב בשנה שיו״ט ראשון חל בשבת
לד. לולב שהעלה העליון שלו נחלק ובלשון חזייל נחלקה התיומת, וכן הימנק שנראה כשניים – כשרים בשנה זו (עיי מגייא סיי תרמייה סקייו ומייב שם סקיייז דפסולים אלו הם משום לקיחה תמה שאף שלא חסר שום דבר מן הלולב מיימ אינו שלם ואין לקיחתו "יתמהיי).
לה. נקטם ראשו פסול משום שאינו הדר ופסול כל שבעה (מייב שם סקכייז), וכן לולב שהעלה העליון שלו אינו כפול מתחילת ברייתו דהיינו תיומת שאינה כפולה פסול כל שבעה (עיי רמייא תרמייה סוסייג ועיי טייז סיי תרמייט דפסול משום בעל מום שפסול כל שבעה ויייא משום הדר דפסול לרמייא כל שבעה), וכן לולב היבש פסול כל שבעה (לדעת הירושלמי סוכה פייג הייא הפסול הוא משום "לא המתים יהללו קהיי וטעם זה שייך כל שבעה עיי שעהייצ תרמייט סקנייג, ולפוסלים משום הדר פסול גייכ כל שבעה לדעת הרמייא כדלעיל).
דין הדס בשנה שיו"ט ראשון חל בשבת
לו. הדס שאינו משולש פסול בשאר ימים דהדס שאינו משולש הוא כמין אחר ואינו הדס למצוה (עיי רמביים פייו מהלי לולב שכתב מה הם ארבעת המינים - וענף עץ עבות שיהיו שלוש עלין בגבעול אחד ובפייח כתב מה הם הפסולים בדי מינים ושכשרים בשאר ימים, ומבואר דהדס שוטה אינו פסול אלא שאינו הדס, ועיי מייב סיי תרנייא סקנייו שכתב דאם נטל די מינים בזאייז וסח ביניהם מברך על ההדס על נטילת עץ עבות בשונה מאתרוג וערבה שמברך על נטילת אתרוג ועל נטילת ערבה ומבואר דזהו מהותו של ההדס ענף עץ אבות שאינו שוטה).
סדר נטילת לולב
לז. נוטל הלולב ומיניו ביד ימין והאתרוג ביד שמאל ומחברם (שוייע סיי תרנייא סייב), ואם נטל את שניהם ביד אחת צריך לחזור וליטול בלא ברכה (מייב שם סקטייו), וגם בשעת ההושענות יש להקפיד שלא יאחזם ביד אחת (שוייע הגרייז שם סיייג וכן משמע במייב שם), ואוחזם במקום שבו אגודים גם ההדסים והערבות ואין לאחוז רק את הלולב בתחתיתו (עיי רמייא שם ומייב סקיייג).
לח. אטר יד יייא דדינו ככל אדם (שוייע שם), ויייא דנוטל הלולב בשמאל והאתרוג בימינו וכן המנהג (רמייא שם), ואם הפך יצא (רמייא שם, אבל טוב לחזור וליטלו בלא ברכה עיי מייב סקיייט), ורב ביהכנייס שהוא איטר מיימ בנענועים ובהקפת הבימה יטול את הלולב בימין כל אדם כשאר הציבור המביטים אחריו, וכן שייץ יטול הלולב בימין כל אדם בשעת הנענועים (הליכות שלמה פיייא סטייז).
לט. קודם הברכה המנהג להפוך את האתרוג שהעוקץ יהיה למעלה והפיטם למטה כדי שהברכה תהיה עובר לעשייתן (עיי שוייע שם סייה), ויש שאינם הופכים את האתרוג אלא מכוונים שלא לצאת בנטילה עד אחר הברכות (מייב שם סקכייה בשם הגרייא).
מ. הפך את האתרוג ושכח להחזירו ושם לב לכך באמצע הלל אין צריך לחזור ולברך משום דדעתו היתה שהברכה תחול כשיהפוך את האתרוג לייש מיד או לאחר זמן (ומשייך המייב שם סקנייו שאם בירך על הלולב ואחר הברכה ראה שלא היה בו הדס או ערבה או שהיו מהופכים שצריך לחזור ולברך על אותו מין שהיה חסר התם לא הפכם מדעתו אלא שהוא סבר שנטלם כדין ואייכ בירך רק על ג' מינים וצריך לחזור ולברך על המין הנחסר אבל כשהפכם מדעתו אף אם נשתהא הרבה כיון שבדעתו היה לצאת בו כשיהפכנו שפיר יצא ידייח, ואין ההלל חשיב הפסק).
מא. נשים פטורות מנטילת לולב ומיימ מקיימות מצוה בנטילתן ומברכות על הנטילה (וצריכות להסיר הטבעות לפני הנטילה ועיי כהייח סי' תקפייט סקכייג דאף בנות ספרד נוהגות לברך הגם שאינם מברכות על מצוות אחרות שהזמן גרמא), והמנהג שגם קטנות מברכות על הלולב (שויית אז נדברו חיייג סיי לייח ב'), וראוי שיעשו הנשים נענועים מיד אחר הברכה (תשובות והנהגות חייא סיי שפייה), ואולם עפייי סוד אין להם לנענע (שויית רב פעלים חייא בקו' סוד ישרים סיי יייב שכתב יימעודי לא ראיתי ולא שמעתי שהנשים החסידיות יזהרו בהולכה והובאה"י).
זמן שמחתנו
מב. חג הסוכות הוא זמן שמחתנו ואף שיש מצוה לשמוח לפני ה' בכל החגים, מיימ בחג הסוכות יש מצוה יתירה לשמוח (רמביים פייח מהלי לולב היייב), וכשבית המקדש היה קיים היתה שם 'שמחת בית השואבה' על שם שאיבת המים שניסכו על המזבח בחג הסוכות (רשייי סוכה ני עייב), ויייא שכל עיקרה של שמחת בית השואבה היא משום שמחת החג ולא משום ניסוך המים וכדכתיב יושמחתם לפני ה' אלוקיכם' (עיי רמביים שם וקו' חיי מרן ריייז הלוי, ולדעת הרמב"ם שהלולב היה ניטל במקדש שבעה היינו בכל ירושלים א"כ גם שמחת בית השואבה שנלמדת מאותו הפסוק קאי על כל ירושלים ורק שקבעו מקום לזה בעזרת נשים, וא"כ לכאורה לפי הבכורי יעקב שיש מצות נטילת לולב מן התורה לדעת הרמב"ם גם בזמן הזה בירושלים ה"ה דיש ג"כ מצות שמחת בית השואבה בזמן הזה מן התורה בירושלים בין החומות והעושים שמחת בית השואבה ברובע היהודי כמו בבית כנסת החורבה מקיימים מצוה דאורייתא).
מג. גם בזהייז חסידים ואנשי מעשה עושים זכר לשמחת בית השואבה בלילות של חוהיימ וכל מי שעושה זכר למקדש אשרי חלקו (יסוד ושורש העבודה, ובמעשה רב הביא שרבינו הגרייא היה שמח ביותר בחג הסוכות והיו עורכים בבית מדרשו זכר לשמחת בית השואבה שכלל מזמורי תהילים שונים וכפי שנהוג בימינו, וכידוע שהגאון נפטר בסוכות כשדי מינים בידיו הקדושות, ובבית מו"ר רבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל היו מתאספים תלמידיו הקרובים ובני משפחתו במוצאי יו"ט ראשון ועושים זכר לשמחת בית השואבה באמירת פרקי שיר המעלות ושירה, וכשהיה רבינו זצ"ל גר בכפר סבא היה נוסע להשתתף בשמחת בית השואבה בכולל תורת ארץ ישראל, וכן היה נוסע לשמחת בית השואבה שערך מרן החזו"א זצ"ל בביתו, וזכינו שרבינו זי"ע היה מגיע מידי שנה במוצאי יו"ט לשמחת בית השואבה בבית הכנסת המרכזי בשיכון ה' אשרי עין ראתה זאת).
הושענא רבה
מד. אסור לסתור את הסוכה ביום הושענא רבה אפילו לאחר שסיים סעודתו שהרי כל היום מחובתו לישון וללמוד בסוכה ואם יזדמן לו סעודה צריך לאוכלה בסוכה (שוייע סיי תרסייו סייא), ואפילו אם יש לו סוכה אחרת לא יסתור סוכתו (הגריייש אלישיב זצייל דיש לחוש לדעת הר"ן דמן התורה אסור לפרק סוכתו כל שבעה עיי שבות יצחק זמן שמחתינו פייו סייא).
מה. מותר להוציא כלים ושאר חפצים מהסוכה כדי לסדר הבית לכבוד שמחת תורה (שוייע שם).
מו. הנוסע מביתו לשמחת תורה וחושש שירדו גשמים יכול לסגור את גג הסוכה שאינו סותר את הסוכה בכך (שבות יצחק שם).
מז. בהרבה מקהילות אשכנז נוהגים לקרות כל ספר דברים בבית הכנסת מתוך ספר תורה בליל הושענא רבה (שויית מנחת יצחק חדח סיי פייד אות ב' שמנהג זה יסודו בהררי קודש), ואומרים כל ספר תהילים (בכורי יעקב שם סייד), ואותם ההולכים לישון משכימים לתפילת ותיקין (אייר שם סקייג), משום שביום זה מוסרים הממונים את הפתקאות (יסוד ושורש העבודה שער האיתון פטייו).
דיני ומנהגי ההושענות
מח. נוהגים ליטול חמש ערבות כשיעור ערבה שבלולב לכל אחד מבני הבית זכרים ונקבות גדולים וקטנים ולקושרם יחד (מייב שם סקטייז וסקיייז), ויש שלוקחים ערבות ארוכות הנקראים מורביות (חייא כלל קנייג סייג עיי ברשייי סוכה דף מייד עייב דייה עלה).
מט. כתב השלייה ייראיתי מבני עלייה שהיו מנשקין הסוכה בכניסתן ויציאתן, וכן את ארבעת המינים שבלולב, והכל לחיבוב מצוה ואשרי מי שעובד את ה' בשמחהיי.
שמחת תורה שחל בשבת
נ. השנה שחל שמחת תורה בשבת צריך לקרוא שבעה קרואים ולכן מחלקים את הקריאה הראשונה לשניים כהן קורא עד "וישא מדברותיך" ולוי מתחיל מ"תורה צוה" שלישי מתחיל "וללוי אמר" וכן הלאה והשביעי קורא ממעונה עד "על במותימו תדרוך" ואח"כ מתחילים שוב מזאת הברכה ומעלים לתורה חמשה קרואים כמו בכל שנה (לוח אייי שערי חג הסוכות עמי רפו).
נא. שמחת תורה שחל בשבת, צריך לאכול ג' סעודות כמו בכל שבת, ולכן טוב להזדרז ולסיים התפילה קודם חצות כדי שיספיק לאכול סעודת שחרית קודם חצות, וכיום כמעט אין אפשרות כזאת על פי הנהוג, ולכן יש עצה לאכול כזית או כביצה פת [ולא יותר] בקידוש שרגילים לעשות לפני מוסף ויעלה לו לסעודת שחרית, ואחר התפילה לאכול סעודת חג והיא תהיה סעודה שלישית, וטוב להתפלל מנחה לפני סעודה שלישית, אם אין הדבר קשה לו.
כתב הגר"י טשזנר שליט"א (שערי חג הסוכות ח' התשובות ס"ח) בזמן שלמדתי בישיבת פוניבז' (בתחילת בואי לאהייק מחוייל, ועדיין שמרתי שני ימים טובים כדין בני חוייל, עייפ הכרעת מרן הרב שך זצייל) בשנה שבה חל יום א' לסוכות בשבת, בערב סוכות הזדמנו לי שני אתרוגים, אחד מהודר מאוד אבל הי' בו פגם קטן והשני שלם אבל פחות מהודר, ולא יכולתי להחליט איזה מהם עדיף, והלכתי אל הגר"ש ברמן זצ"ל (שהיה ידוע בישיבה כבקי בהלכות די מינים) ואחר שהסתכל עליהם היטב אמר שבאתרוג המהודר יש חשש חסר ומ"מ היות שהשנה יום א' חל בשבת ואין פסול בחסר לכן אתרוג זה עדיף על הפחות מהודר, אמנם הוסיף, היות שאתה בן חו"ל וצריך גם ביום השני לקחת שלם, לכן עבורך הפחות מהודר עדיף היות שהוא שלם'.