הילולא דצדיקיא

הרה"ק רבי שלום שכנא מפראביטש זי"ע

י"ד בתשרי ה'תקס"ג

משכמו ומעלה גבוה על אף גילו הצעיר, זכה הרה"ק רבי שלום שכנא מפראהביטש זי"ע להעפיל למעלות קדושים ולמדרגות עילאיות מאין כמותן. נכדו, הצדיק הקדוש, רבי מנחם נחום משטפנשט, בנו הרביעי של רבינו הקדוש מרוז'ין, נוהג היה לשוחח על אודות זקנו זה בהערכה מופלאה ומיוחדת במינה, ולתאר את מדרגותיו בהערצה מופלגת, עד אין קץ. וכך היה מרגלא בפיו: "כאשר מזכירים שם זקני, רבי שלום מפראהבישט, אין לומר סתם 'רבי שלום', אלא: 'הרבי ר' שלום', או: 'רבי שלום הגדול"!" (מילין סתימין, סי' ס"ז).

אף הוא היה אומר: "כל הרוצה לזכות לשבת שמחה ומרוממת, העצה לכך היא, שישוחח בליל שישי מזקני רבי שלום הגדול! ואם אינו זוכר שום סיפור ממנו, יכול הוא אף לשוחח מן השולחנות והספסלים שלו!"... (נר ישראל ח"ו).

פעם שבת הרה"ק רבי שלום זי"ע בעיירה פאווליטש, הסמוכה לעיר סקווירא, ונותר לשהות בה עד ליום חמישי הבא. באותו שבוע הגיע אל אותה העיירה גם הצדיק הקדוש רבי זאב וולף מזיטומיר, בעל "אור המאיר", מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש ומזקני צדיקי הדור, ואמר לשבות בה את השבת הבאה.

ביום חמישי בערב, לפני נסיעתו מן העיר, נכנס רבי שלום, הצעיר לימים, להיפרד מרבי זאב הישיש. שאלו רבי זאב: "להיכן מועדות פניכם?" נקב רבי שלום בשמה של העיר אשר בה מתכונן הוא לשבות בשבת הבאה. "ואימתי תגיעו לשם?" הקשה רבי זאב בנימה של תוכחה. "ביום שישי, בשעה שלוש אחר הצהרים!" - השיב רבי שלום.

"כלום נוהגים אתם לנסוע ביום שישי לאחר חצות?" הביע רבי זאב את פליאתו באוזני הצדיק הצעיר שלפניו "אנחנו, נוהגים ללבוש בגדי שבת כבר ביום שישי בחצות היום, ולהתחיל באמירת 'שיר השירים'!"

"וכי מה עלי לעשות?" התנצל רבי שלום – "אם ביום שישי לפנות ערב, נכנס אלי חוכר יהודי כדי להתלונן על העגל שחלה ברפתו... מאזין אני לדבריו, ושומע מבין מילותיו את הנשמה השוכנת בקרבו, כמתחננת ואומרת: 'אתה נשמה גבוהה, ואני נשמה נמוכה אנא, במטותא ממך, הרם נא אותי אליך!' כלום אאטום את אוזני משוועתה, ואעסוק לי באמירת שיר השירים – "!?

התפעל רבי זאב מן התשובה, קם ממקומו, תפס בשתי הפמוטות שניצבו על השולחן כשנרות דולקים בתוכם, והחל מלווה את רבי שלום אל עבר הפתח ביותרת הכבוד. תוך כדי כך היה מלמל ואומר ברוב בהתרגשות: "סעו לשלום! סעו לשלום!" - - - (אבן ישראל; בית רוז'ין)

צדיקי הדורות – רבות צדיקי דורו הוא – לא חסכו במילים בבואם להעריך ולהביע את גדלותו הנשגבה של רבי שלום ואת מדרגותיו הנוראות. ההפלגות העצומוות שנשמעו מפיהם על אודותיו, יוצאות היו מגדר הרגיל.

רבינו הקדוש מרוז'ין העיד פעם ואמר: "כל צדיקי עולם, ובכללם הרב הקדוש מאפטא, ודודי רבי מרדכי מטשרנוביל, אמרו על אבי, כי נשמתו היתה מהיכל 'קן ציפור' וכי הוא היה משיח!" (כרם ישראל)

כאשר חנך הצדיק הקדוש רבי אריה לייב, "הסבא משפולי", את בית מדרשו, הזמין את רבי שלום להשתתף בשמחתו, והושיבו בראש המסובים. בסיום הסעודה, ערך ה"סבא" ריקוד מיוחד לכבודו של רבי שלום, כשהוא מכריז ואומר: "כאשר האבא הוא 'מלאך', והאמא – 'מלאך'טע' (-'מלאכית', באידיש) – אזי נולד כזה בן!" (אבן ישראל; בית רוז'ין)

הגה"צ מאיר פערלס זצ"ל

נלב"ע יו"ט ראשון דחג הסוכות תרנ"ד

ביום טוב ראשון של חג הסוכות, ימלאו מאה ושלושים ושניים שנה לפטירתו הגאון רבי מאיר פערלס אב"ד קראלי. נכתוב כאן את תולדותיו ואת אילן היוחסין שלו.

רבי מאיר, נולד בשנת תקע"א [י"ג שנולד בשנת תקס"ג], לאביו הגאון רבי יצחק משה פערלס אב"ד אונגריש בראד. בצעירותו למד רבי מאיר, אצל החתם סופר בפרשבורג, ולאחר מכן, נחשב כתלמיד חבר להגאון רבי מאיר א"ש אב"ד אונגוואר. נשא לאשה את מרת סלאווה בתו של הגאון רבי יעקב יצחק פרענקל, היא נפטרה צעירה ביום כ"ב סיון תקצ"ה.

אביו, הגאון רבי יצחק משה פערלס אב"ד ברודא היא אונגריש בראד, נולד בשנת תקמ"ד בברודא, למד אצל הגאון רבי משולם איגרא, ולאחר מכן נסע לפוזנא, יחד עם ידידו הבחור ר' מאיר אלמאש, ללמוד אצל הגאון הצדיק רבי יוסף חתנו של הנודע ביהודה, בתחילה כיהן בערים גאטיין, שם גם היתה לו ישיבה, וכן בהאליטש, ואייזנשטאט, ומשם עבר לבאניהאד. נפטר ביום ט"ו אב תרי"ד, ומנוחתו בברודא.

אביו, רבי יעקב פערלס היה דיין בברודא, וכיהן כראש ואב בית הדין, נפטר שם בשנת תקפ"ג.

היה מגזע המהר"ל מפראג, אשר אשתו השניה, נקראה פערל, ועל שמה נקראה המשפחה.

כאמור, רבי מאיר היה חתנו של הגאון רבי יצחק פרנקל בעל מחבר זבד טוב, אשר נפטר כ"ה תשרי תקצ"ה.

אשר היה חתנו של הגאון רבי יואב אב"ד סטאנוב.

הגאון רבי מאיר פרלס (תקע"א-תרנ"ד), תלמידו של החתם סופר, היה חתן הגאון רבי יצחק פרנקל ב"ח אב"ד סאנטוב וקראלי. משנת תקצ"ה, לאחר פטירת חותנו, מילא את מקומו ברבנות קראלי עד לפטירתו. בבחרותו עוד זכה ללמוד בפרשבורג אצל החתם סופר במשך כששה חודשים, בהם התחבב מאד על רבו. בהיותו בגיל 18 כתב לו רבו החת"ס על קורת רוחו שהייתה לו לעיין בכתבי חידושיו: "הבחור המופלג החרוץ ושנון כ"ה מאיר שי' בנן של קדושים... אורו עיני בפילפולא חריפתא ומלא צני ספרי בקיאותו, וחורז מענין לענין... לא אמנע להשיב מפני כבוד תורתו ואהבתי אליו..." (ראה: החתם סופר ותלמידיו, עמ' שט-שי). בקראלי עמד בראשות ישיבה חשובה, בה העמיד תלמידים הרבה, בהם מחשובי רבני הונגריה. רבי מאיר היה מתמיד מופלג, ובצוואתו כתב שלא לפרסם את דבר פטירתו ולא לארגן לו הלוויה גדולה, ובסופה כתב: קוה קויתי כי חכמי הש"ס אשר טרחתי ויגעתי בהם המה ילווני לבית עולמי, ומי שרוצה להספידו אינו מוחה, אבל לא יאמרו עליו שם רב ולא תואר גדול וק"ו גאון, רק יאמרו כי הי' מתמיד בלימוד וירא ה' מנעוריו, וגם על מצבת אבן יכתבו רק בלשון הזה: "פ"נ מאיר פערלס, והגית בו יומם ולילה קיים מראשית נעוריו ועד אחרית החיים.

אין בכל העולם מחבב מצוות כמו אדמו"ר הרא"ש מסטאלין זי"ע

יומא דהילולא קדישא כ"ד תשרי

בערב חג הסוכות של שנת תקע"א טרם היה לרבינו הקדוש רבי דוד מסטעפין זי"ע שנלב"ע למחרת יום הכפורים באותה שנה אמר בערב יום הקדוש: סי איז ניט דא אין דער גאנצער וועלט קיין גרעסערער מחבב מצוה פון דעם סטאלינער, זאהל מען נעמען א גוי און שיקין דעם אתרוג צוא דעם סטאלינער – אין בכל העולם מחבב מצוות כמו הסטאלינער – קחו נא את האתרוג המוכן בעדי ושילחוהו אליו על ידי גוי.

ביום ראשון של חג הסוכות לא הגיע עדיין האתרוג, ונכנס אליו בנו הרה"ק בעל 'בית אהרן' זצ"ל, ושאל את אביו: טאטאלע מדוע אין אתה אוגד את הלולב, ענה לו: מיר האבין דאך נישט קיין אתרוג. פתח הבית אהרן פיו בחכמה ואמר: דיא וועלט זאגט דאך, אז דער חתן פאר שפעטיגט זיך צוא דיא חופה פאר שלייערט מען דער ווייל דיא כלה... לעומתו אמר אליו אביו: החייתני בני; דוא ביזט גירעכט מיין קינד, והלך לאגוד את הלולב, ובתוך כך הגיע השליח עם האתרוג ששלח לו במתנה הרב המגיד מסטעפין זצ"ל.