התוועדות חסידית

נסעתי לרבי בפעם הראשונה בשלהי אלול תשמ"א. מדי שנה בהגיע היום שבו הגעתי לראשונה, אני נזכר שוב בחוויה המפתיעה שהיתה לי ברגע הראשון של הזכות הנפלאה.

אני לא מתכוון להתרגשות שהיתה לכל אחד מאיתנו, בעת שהגשים לראשונה את פסגת חלומותיו - הגיע לרבי וראה אותו, ממש בגשמיות. אני מתכוון בפירוש להפתעה שהיתה לי, והיא:

הייתי בטוח שכשאבוא ל-770 אראה פחות או יותר את מה שראיתי קודם באלבום "הרבי" שלא התעייפתי מלעיין בו שוב ושוב, או מה שראיתי בסרטיו של הצלם החסידי רלוי"צ ע"ה פריידין. חשבתי שעכשיו אראה את כל הרקע, מה שחסר בקצות התמונה, או את הזוויות שפריידין לא תפס. אראה מקרוב, ממקום טוב, יותר טוב. כל זה היה עד רגע לפני...

כשהרבי יצא לקריאת התורה וראיתיו לראשונה, לא האמנתי למראה עיני; הגודל הטבעי והמוחשיות הממו אותי.

לרגע – היה זה רבי חדש שלא הכרתי!

נסיעה לכל תשרי

הנסיעה לחודש החגים, נקראת כיום "נסיעה לתשרי". בעבר נסיעה כזו הייתה נקראת "נסיעה לימים נוראים" ("פארן אויף ימים נוראים").

- מדוע?

כי בעבר עיקר הנסיעה הייתה ל"ימים נוראים", שהם היו סמל של העבודה של חסיד בתחילת השנה, כדי שיוכל לנהל את כל השנה עפ"י התורה ועפ"י דרך החסידות.

הרי אינה דומה כלל וכלל עבודת ה' בראש השנה וביום כיפור, ועבודת ה' בסוכות ובשמחת-תורה. בעוד שבימים הנוראים, דורשים? מאיתנו עבודת התשובה, התעוררות וחרדה וכו' – בסוכות ושמח"ת דורשים מאיתנו שמחה בעבודת ה' ותנועה של הרחבה ולא של חרדה.

אז זה לא שהחסידים של פעם טעו ותפסו רק קו אחד, אלא שעיקר העניין אז היה להתעורר בתשובה נכונה, ולהתחזק בקיום התומ"צ בסור מרע ועשה טוב.

כיום, כשה"עבודה" שלנו בנויה הרבה, בהדרכת הרבי, על קו השמחה, ישנו דגש חשוב על החלק השני של חודש תשרי, שדווקא אחריו אפשר לקיים את ה"ויעקב הלך לדרכו".

בעצם, 'תשרי' בנוי משני קווים, תחילתו ביראה וסופו בשמחה. אך בימינו התחברנו יותר לסוף ההמשכה. אבל ידענו גם ידענו, שמי שלא טועם את טעמם של ה'סליחות', ה'תקיעות', 'ערב יום כיפור' ו'יום כיפור' – לא יחוש באמת את טעמה המיוחד של השמחה שראו אצל הרבי בהמשך החודש.

לכן הנסיעה נקראת "נסיעה לתשרי", כיון שנוסעים לכל תשרי, הן לימים הנוראים והן לימי השמחה. ודווקא שניהם כאחד נותנים את הכיוון הנכון.

אל יהי שוטה

ידועים דברי אדמוה"ז על בעיית המחשבות-זרות "וגם אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת המדות, כי לא נאמרו דברים ההם אלא לצדיקים".

כיום ישנם כאלה שבהתבססם על הבנה בלתי מעמיקה בתורת הרבי, עוסקים הם בהעלאת המדות:

גשמיות? - זה הרי דירה בתחתונים; ליצנות? - זה הרי 'שמחה בטהרתה'; דברים בטלים? – עבודת ה' מתוך הרחבה...

תקראו יומנים משנים עברו, ותראו בדיוק איך אצל הרבי היו ימים אלו, ימים נוראים במלוא מובן המילה, ורק אחרי זה היו הימים טובים של סוכות ושמחת-תורה.

היה גם היה שילוב של שמחה בר"ה וביום כיפור, והיה גם שילוב של חרדה בימים הטובים האחרונים, כמו בשמיני-עצרת, כידוע. אבל הסדר בתורה הוא סדר מדוייק, ודומני שמי שלא זכה להשתתף ב"ערשטע סליחות" במוצאי שבת סליחות במחיצת הרבי, לא טעם טעם תשובה מימיו.

בתקופה זו של הסתר, שאנו מקווים שיוסר בקרוב ממש – עלינו להשתדל עד כמה שאפשר לנצל את השהות בד' אמות הקדושים שבהם נשמעו ה'תקיעות' והבכיות, המאמרים והשיחות וכל הגילויים, ולהוסיף בלימוד שיחות הרבי בזמנים אלו,

והימים האלה נזכרים ונעשים!