התוועדות מוצאי יום הכיפורים

בשנים בהם עוד היינו יונגע בחורים'לך, ישבנו פעם כמה חברים להתוועד במוצאי יום הכיפורים, במהלך הפארבריינגען ניגנו את המילים שאומרים בתפילת מוסף: "עוד בו נשמתו, יקו תשובת יציר אדמותו. להחיותו להיטיב אחריתו".

כלומר, כל זמן שנושמים "עוד בו נשמתו" - יש להתמסר למלאות את ה"כוונה" העליונה.

ככה ניגנו יחדיו מילים אלו מתוך התעוררות גדולה, שוב ושוב כל הלילה.

בכל יום ויום בת קול יוצאת מלמעלה ומכרזת "שובו בנים", התביעה מתחזקת כאשר עומדים במוצאי יום הקדוש, "וואָס איצטער ערשט דאַרפמען תשובה טאָן", עכשיו צריך בייחוד לעשות תשובה. (שיחת מוצאי יוהכ"פ תרפ"ט, עמוד 25. וש"נ. וראה התוועדות ש"פ נח תשי"ז, שיחה ב'. ש"פ האזינו תשמ"ב, שיחה א').

עוד יותר מכך, הרבי מזכיר ומעורר כל אחד, לקיים את השבועה שקיבל על עצמו, בעת "ברכת הבנים" וכיו"ב, להיות אַביסלע אַנדערש (קצת אחרת).

כאשר מבקשים במהלך תפילות "שמע קולנו": "ורוח קודשך אל תיקח ממנו", מיהו זה ואיזהו החושב על עצמו ששייך לבקש על דרגות ב"רוח הקודש"? אלא, ברור שמבקשים על מעט החיות והחום החסידי, והגעשמאַק שיש לנו בדרכי החסידות, שנזכה שזה יאיר בנו בפנימיות, וישאר קיים לנצח "אל תיקח ממנו". (ולהעיר ממאמר ד"ה "באתי לגני" תשי"א, אות ג', ובהערה ח'. ואכ"מ).

התעוררות מתחזקת במיוחד, כאשר בחור זוכה להיות אצל הרבי. כל דבר רוחני או גשמי הנעשה בד' אמות אלו, עליו להיות באופן אחר לגמרי, שיהיה נרגש הכוחות שהרביים הנשיאים נותנים ושופכים עבורנו.

כשאומרים "שמע ישראל" אצל הרבי זה באופן נעלה יותר, אז מאיר אצלו יחידה שבנפש לא רק מצד גילוי "עיצומו של יום" הקדוש, אלא מכיון שנמצאים בסמיכות יחד עם ה"נשמה כללית", הנותנת כוח לגלות את הנשמה האלוקית הקיימת בכל יהודי.

אדמו"ר הריי"צ נ"ע סיפר בהתוועדות, ימים ספורים אחרי שהגיע צליחה לארה"ב מעמק הבכא האירופאי, את מה שעבר עליו בימי חודש תשרי ת"ש, בעיר וואַרשאַ שבמדינת פולין, תחת הפצצות הנאצים, בתחילת ימי מלחמת העולם השניה:

"התאריך י"ב תשרי מתוך ימי המלחמה, רשום אצלי כאחד הימים הקשים ביותר. י"ב תשרי, בשעה שתים עשרה בצהרים יצאנו כולנו מהבית כדי למצוא מחסה במרתף עמוק באדמה ..

"באחד המקלטים התאספו מאות אנשים, מחוגים שונים, היו שם יהודים בעלי זקן ופיאות, ויהודים מגולחים, נשים בפאות נכריות, ונשים מודרניות שדיברו רק פולנית, כולם עמדו שבורים ומלאי יאוש.

"הקבוצה שלנו, שמנתה אותי, משפחתי, וכמה עשרות מתלמידי ישיבת 'תומכי תמימים', אמרה תהילים, ופתאום... קול נפץ אדיר זעזע אותנו, היתה זו פצצה שנפלה בקרבת מקום. ובו ברגע התפשטו מסביבנו נחלי אש, וכל אחד מאתנו ראה את המוות פנים בפנים.

"באותה רגע זעקו ("אַ געשריי געגעבן") כולם כאחד: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". כל אחד היה בטוח כי אלה הם הרגעים האחרונים לחייו.

"קריאת "שמע ישראל" כזו הבאה בזעקה מעומק הלב, מפי אנשים שונים בעלי השקפות שונות - לא שמעתי מעולם, ואני בקשה מהשי"ת שקריאה זו של "שמע ישראל" תישאר חקוקה בזכרוני לנצח.

"בימי המלחמה הללו, מלבד מה שראינו השגחה פרטית ואלקית על כל צעד ושעל, ראינו גם באותם ימים טרופים את הלב היהודי הספוג כולו אמונה פשוטה. לראות מה גדולה ועמוקה האמונה בהוי' המושרשת בלב היהודי - זה הטוב שלמדתי מהרע".

הרבי הזכיר סיפור זה הרבה פעמים, וביאר שכאשר מתגלה יחידה שבנפש, אזי צועק הקל שבקלים "שמע ישראל" באותו תוקף כמו מנהיג ישראל.

והוסיף, יסוד גדול הנוגע לעניינו: "יתכן אמנם שהסיבה לכך שזעקו "שמע ישראל" היתה מצד הימצאם בד' אמותיו של הנשמה כללית שהם פרטים שלה, אבל זוהי סיבה שעוררה את ה"יחידה" שלהם. זעקת "שמע ישראל" היתה מצד ה"יחידה" שלהם". (ראה בארוכה בשיחת חג הפורים ת"ש, עמוד 12. שיחת י"ב תמוז תשי"ג. ועוד. עוד מימים טרופים אלו, ראה למשל "שמועות וסיפורים" ח"ג, עמוד 116 ואילך, מזכרונותיו של ר' יוסל וינברג ע"ה).

כלומר, כאשר בחור נמצא כאן בד' אמות של ה"נשמה כללית", הנה בכוחה מתגלה אצלו היחידה שבנפש שלו. בעת שזועק ביוהכ"פ "שמע ישראל", הדבר נעשה בצורה אחרת לגמרי, ניכר עליו תוספת הכוח והחיות שמקבל מעצם היותו ליד הרבי, המעוררת את נשמתו.

אמנם מוכרחים להתייגע ולעבוד כדי לגלות כוחות אלו, אך ברור ש"יגעת ומצאת תאמין".

בטוח אני שבשעה שברכתם ברכת "שהחיינו" בתחילת יוהכ"פ, כוונתם גם על הזכות שאתם נמצאים אצל הרבי, בד' אמות נצחיים אלו, מתוך שמחה ורגש של "אשרינו" על שיש לנו שייכות לרבי.

חובתנו הוא, לא לשכוח לרגע שחסידים אנו, "אשרי איש שלא ישכחך", חסיד לא שוכח את הסיבה מדוע בא לרבי, ואיזה כוחות מיוחדים נמצאים כאן, ואשר עליו לנצלם כראוי. אין אפשרות לדחות זאת, "כי פנה יום. היום יפנה, השמש יבוא ויפנה, נבואה שעריך", ואם לא עכשיו אימתי? (ראה גם שיחת חה"פ תרצ"ד, לקו"ד ליקוט ה', אות ז', וש"נ).

מה שנדרש מאיתנו הוא: "עורי נא, התעוררי נא .. בעד הנפש חני נא", אַ האָרעלע הזזה פנימית, מעגפינט זיך דאָך יוהכ"פ מיט'ן רבי'ן.

לחיים, לחיים ולברכה!

גמר חתימה טובה!