כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ (לֵב, יָא)
הַגָּאוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן פֶּזֶן זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל שֶׁפִּרְאָן וְרֹאשׁ יְשִׁיבָתָהּ,
פָּתַח בְּמָשָׁל: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִמְּשָׁרְתֵי הָאַרְמוֹן שֶׁנִּצְטַנָּה לְמַרק אֶת כִּתְרוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וּלְנַקּוֹת מִכָּל שֶׁמֶץ אֶבָק, הֶעָלוּל לְעַמְעַם זָהֲרוֹ. נִקָה בְּשַׁקְדָנוּת אֶת כֶּתֶר הַזָּהָב הַמִּגְלָּף, מְשֻׁבָּץ אַבְנֵי הַחֵן, וְהִתְפַּעֵל מִיִּפְעָתָן וּבְרָקָן. יָדַע כִּי כָּל אֶבֶן בְּכֶתֶר מַשְׁלֶמֶת הִיא, וְאֵין עֲרֹךְ לְיִקְרָתָהּ. פָּחַז עָלָיו יִצְרוֹ, עָקֵר אֶבֶן אַחַת מִתּוֹשַׁבְתָּהּ וְטָמְנָה בְּכִיסוֹ. סְיִם הַמְּשָׁרֵת, הִנִּיחַ אֶת הַכֶּתֶר עַל כַּר הַקְטִיפָה וְיָצָא. וְלֹא יָדַע שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד בַּחַלּוֹן, מַשְׁקִיף עַל מַעֲשָׂיו. פָּנָה הַמֶּלֶךְ לַטְרַקְלִין, נִכְנַס הַמֶּלֶךְ, חָבַשׁ אֶת הַכֶּתֶר, וְתוֹשֶׁבֶת הָאֶבֶן הָעֲקוּרָה הִתְנוֹסְסָה בְּמֶרְפָּזוֹ בְּכָל כִּעוּרָהּ. יָשַׁב עַל כֵּס מַלְכוּתוֹ וְשָׁלַח לִקְרֹא לְשָׂר הֶחָצֵר, הַמְּמֻנֶּה עַל הַמְּשָׁרְתִים. "מִשְׂרַת פְּלוֹנִי נִקָּה אֶת כִּתְרִי, מָרְקוֹ וְהִבְרִיקוֹ" הוֹפִיעַ הַשָּׂר רָאָה אֶת הַכֶּתֶר הַנָּגוּם, וְנֶחְרַד. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׂבַע רָצוֹן "אֲנִי מֵעֲבוֹדָתוֹ , אֱמֹר לוֹ זאת. שְׁלַח אוֹתוֹ לְכָאן, לְנַקּוֹת אֶת נִבְרָשׁוֹת הַטְרַקְלִין". עָשָׂה כַּמְצֻוֶּה עָלָיו, סָח לְמִשְׂרַת הַמֶּפְתָּע שֶׁהַמֶּלֶךְ מוֹקִיר אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּמֵרוּק הַכֶּתֶר, וּבָחַר בּוֹ לְנִקּוּי הַטְרַקְלִין בְּעוֹדוֹ יוֹשֵׁב בּוֹ עַל כֵּס הַמַּלְכוּת – הֲיִתָּכֵן כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה לְמִשְׂרַת הַמֶּלֶךְ! שָׁמַע הַמְּשָׁרֵת, שָׂמֵחַ – וַחֲשָׁשׁ. שָׂמֵחַ, עַל קוֹרַת רוּחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ מִשֵׁרוּתוֹ וְעַל שֶׁנָּשָׂא חֵן בְּעֵינָיו. וַחֲשָׁשׁ, שֶׁמָּא הִתְגַּלְּתָה הַגְּנֵבָה. שֶׁמָּא נָפַל עָלָיו חֲשֶׁךְ, וְאֵין זוֹ אֶלָּא מַלְכֹּדֶת. בִּנְקִיפוֹת לֵב עָלָה לַטְרַקְלִין וְהַמֶּלֶךְ הֵאִיר אֵלָיו פָּנָיו, הִתְעַנְיַן בִּשְׁלוֹמוֹ, וְהַתּוֹשֶׁבֶת הַחֲלוּלָה בַּכֶּתֶר נִבְּטָה אֵלָיו כְּמַאֲשִׁימָה. הוֹדָה לוֹ הַמֶּלֶךְ עַל שְׁקִידָתוֹ בְּנִקּוּי הַכֶּתֶר, וְסִפֵּר כִּי עָקַב אַחֲרָיו מִן הַחַלּוֹן וְרָאָה כֵּיצַד נִקָּה כָּל סֶדֶק וְהִבְרִיק בְּמֶרֶץ. שׁוֹקֵל הוּא לְהַעֲלוֹתוֹ בְּדַרְגָּה וּלְהַעֲלוֹת שְׂכָרוֹ. נִרְעָשׁ הַמְּשָׁרֵת: "אִם רָאָה הַמֶּלֶךְ - הֵן רָאָה הַכֹּל, וְהִנֵּה מַעֲלִים הוּא עֵינָיו מִמְּעִילָתוֹ וְרוֹאֶה בְּטוֹבָתוֹ וּבְקִדּוּמוֹ. אֵיךְ יִגְמֹל רָעָה תַּחַת טוֹבָה, אֵיךְ יוּכַל לִרְאוֹת אֶת כֶּתֶר הַמֶּלֶךְ פָּגוּם, וְהָאֶבֶן הַיְקָרָה חֹוֹרֶכֶת אֶת כִּיסוֹ!" פָּרַץ בִּבְכִי תַּמְרוּרִים וְהִתְוַדָּה עַל חֶטְאוֹ: "אָכֵן, הַמֶּלֶךְ מֵטִיב עִמּוֹ כָּל כָּךְ - וְהוּא פָּשַׁע וּמָעַל בְּאִמּוּנוֹ, עָקֵר אֶבֶן מִפִּתְרוֹ..." וְהַמֶּלֶךְ מַרְגִיעוֹ: "יָדַעְתִּי, בְּנִי, יָדַעְתִּי - אַךְ יָדַעְתִּי גַּם כִּי לֹא בַּמַּעַל עָשִׂיתָ זאת. מִשְׂרַת נֶאֱמָן אַתָּה אֶלָּא שֶׁפָּחַז עָלֶיךָ יִצְרְךָ, וּסְלִיחָתִי נְתוּנָה לְךָ". "אֲבָל הַמְּשָׁרֵת לֹא הִסְתַּפֵּק בִּסְלִיחָה וּבִמְחִילָה. אֵיךְ יוּכַל לִהְיוֹת שָׁלֵו, כַּאֲשֶׁר כֶּתֶר הַמֶּלֶךְ חָסֵר וּפָגוּם, וְהָאֶבֶן אֵינָהּ בְּתוֹשַׁבְתָּהּ! נַעֲנָה הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: "עֲלֵה נָא עַל מַעֲלוֹת הַכִּסֵּא, וּקְבַע אֶת הָאֶבֶן בִּמְקוֹמָהּ!" עָלָה הַמְּשָׁרֵת בְּמַעֲלוֹת, וְהַמֶּלֶךְ הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ וְקֵרֵב אֶת כִּתְרוֹ, וְהַמְּשָׁרֵת קָבַע בּוֹ אֶת הָאֶבֶן וְהִשְׁלִים אֶת כֶּתֶר הַמְּלוּכָה!
וְהַנִּמְשָׁל: הָאָדָם, מְשָׁרֵת הַמֶּלֶךְ הוּא. כָּל יִעוּדוֹ, לְשָׁרֵת אֶת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאָכֵן, מְמָרֵק הוּא אֶת כֶּתֶר הַמֶּלֶךְ, אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן, אַךְ מִפַּעַם לְפַעַם פּוֹחֵז עֲלֵיהֶם יִצְרָם, וְהֵם עוֹבְרִים עֲבֵרָה. עוֹקְרִים מִן הַכֶּתֶר אֶבֶן יְקָרָה. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְקוֹרֵאת: "עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי (מִשְׁלֵי א,כב), שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם" (יִרְמְיָהוּ ג,כב), הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ קוֹרֵא לְבָנָיו אֲהוּבָיו לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וּמִכֹּחַ בַּת קוֹל זוֹ מִתְעוֹרְרִים הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה בַּלְבָבוֹת. אֲבָל הָאָדָם בּוֹכֶה וּמִתְמַרְמֵר: "אֵיךְ אֶעֱשֶׂה תְּשׁוּבָה כָּרָאוּי, וַעֲדַיִן חָסֵר כֶּתֶר הַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּרְגָּלִית הַיְקָרָה שֶׁאִבַּדְתִּי בַּחֲטָאֵי!" וְאָז, כִּבְיָכוֹל, מַגְבִּיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַחוֹטָא וּמְנַשְׂאוֹ לְמַדְרֵגָה שֶׁאֲפִלּוּ צַדִיקִים גְמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִים בָּהּ, וּזְדוֹנוֹת נֶחֱפָכוֹת לוֹ כִּזְכוּיוֹת, כְּדֵי שֶׁכֶּתֶר הַמֶּלֶךְ יִשְׁלַם וְיַזְהִיר כְּבַתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף", אִם הָאָדָם מַרְגִישׁ שֶׁעוֹלִים בּוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה – יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁהֵם מִכֹּחוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הַקּוֹרֵא לוֹ וּמְעוֹרְרוֹ לָשׁוּב אֵלָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים. אַךְ אִם הָאָדָם מֵצֵר וּמִתְמַרְמֵר, אֵיךְ יוּכַל לָשׁוּב וּפְגָמוֹ כֹּה רָב וְעָצוּם, הִנֵּה: "יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ", יֵדַע שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מַעֲלֵהוּ לְדַרְגָּה גְּבוֹהָה וְנִשְׂגָּבָה, "יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ" - וּמֵרֵשׁ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַכַּוָּנָה לַאֲבָרִיהָ וּכְנָפֶיהָ שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְדוֹשָׁה כִּבְיָכוֹל. שֶׁעוֹזְרוֹ לְתַקֵּן כָּל מָה שֶׁפָּגַם (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ).
דיייית מוקדשים לעילוי נשמת מו"א ר' יפת בן יצחק ז"ל הכ"מ.
