קול עלה
ביטול שופר, מפני גוויה דרבה, ומצות קביעות בסוכה
א. התענגתי בדברות מורינו הגה"צ ר' דוד ברעסלויער שליט"א בגליון ראש השנה, ויפה חקר שם אי גזרו חז"ל שבר"ה שחל בשבת לא יקיימו המצוה דתקיעת שופר ובטלוה, או שמא גזרו שלא תדחה מצות שופר את השבות דתקיעה. שבזה תליא מש"כ הגרעק"א שבעבר ותקע קיים מצות תקיעת שופר אלא דעבר על שבות דשבת. אכן לא ירדתי לסוף דעתו הרמה במה שראה לתלות בחקירה הנ"ל מחלוקת הרז"ה והרמב"ן האם התינוקות תוקעים בשבת בכל מקום או רק ביבנה, שהרי זה ברור שהם נחלקו אי לצורך מצות חינוך דמחר נדחית שבות דתקיעה [ואעפ"כ נראה דלכו"ע אין מקום להתיר מה"ט כי אם באותה שבת שהיא ערב ר"ה]. והשתא להרז"ה שאינו דוחה, למה לא יוכל לסבור כהצד הא' דגזירת חז"ל היתה על עיקר מצות תקיעת שופר ופטרוהו ממנה לגמרי. וכן לאידך גיסא, לפי הרמב"ן דס"ל שמותר לצורך חינוך דמחר, מדוע לית ליה למיסבר כהצד הב' דהיתה הגזירה על השבות דתקיעה שלא תדחה מפני מצות תקיעת שופר, הא סו"ס רק על מצוה זו גזרו שלא תדחה את השבות, ועדיין תהא השבות נדחית מפני צורך המצות חינוך דמחר [לדעתו שזה סגי לדחות שבות], ואעפ"כ שלפי"ז ימצא דיציבא בארעא וגיורא בארעא אינו מפני דנגרע מגיורא, רק מחמת גזירה שגזרו עלי', וצ"ב.
ב. אני טרם אכלה לדבר, אציין בקשר למה שהדפסתם אשתקד בגליון סוכות בשם מרן הגרא"י סאלאווייציק שליט"א ראש ישיבת בריסק, עיי"ש כי אין כאן המקום להאריך, שלפי דבריו [וכ"ה לכאורה לפי"ד הר"ן המצוין שם] נמצא שאעפ"כ דקיי"ל כחכמים דאדם יוצא יד"ח בסוכתו של חבירו (סוכה כז, ב), ה"מ לענין המצוה לאכול בסוכה בליל ט"ו, וכן לענין שאר דברים שחייב לעשותם בסוכה במשך כל ימי החג, אבל מ"מ בר מן דין ישנה מצוה נוספת [וחיובית, לא קיומית גרידא] על כל אדם מישראל שתהיה לו סוכה משלו ולשם יוציא כל כלי ביתו כדי לקיים המצוה של קביעת ביתו בסוכה, דאם אין צריך לזה סוכה של עצמו, איך שייך לאוסרו להתיר סוכתו באמצע יום השביעי, הרי לא גרע מאילו לא היתה לו סוכה כלל, [ולאו למימרא דבעינן בעלות בסוכה כדי לקיים מצוה זו השנית, שאז נבוא לדון בדין בני ביתו הסמוכים על שלחנו, אלא דעכ"פ בעינן שתהא לו סוכה קבועה שלשם הוציא את כליו וקבע שם דירתו, ואינו מקיים המצוה הלזו אם מתארח לסעודות ושינה בסוכות של אחרים]. זאת ועוד יוצא מתו"ד להלכה, שאסור לכסות הסוכה בשלאק מפני חשש גשמים וכיו"ב, דכל עוד שלא ירדו לתוכה גשמים ונפקע ממנה שם סוכה, עדיין חובה עליו שלא להתיר את סוכתו.
ענין הסליחות לאשכנזים וספרדים
במה שכתב הרב הלל שמעון שימאנאוויטש שליט"א (גליון האזינו) שיסוד ענין הסליחות הוא מצד לתא דיום תענית, יש להוסיף ע"ז נקודה חשובה: שכל זה הוא אך ורק למנהג האשכנזים שאומרים סליחות רק מד' ימים קודם ראש השנה. אולם בני עדות המזרח שנוהגים לקום באשמורת ולומר סליחות כבר מראש חודש אלול, לדידהו הסליחות אינן שייכות כלל ליום תענית, שהרי לא מצאנו ענין להתענות כל חודש אלול. ומובן לנו מזה לשון משונה שכתב הרמ"א, שעל דברי המחבר (סימן תקפא סעיף א) שנוהגים לקום מר"ח אלול, הקדים הרמ"א שמנהג בני אשכנז אינו כן, ורק עומדים באשמורת ביום א' שלפני ר"ה. ולשון זה של "מנהג בני אשכנז אינו כן" לא רגיל על לשונו. ולהנ"ל יש לומר שכוונתו להדגיש שאין כאן חילוק כמותי בלבד, שהספרדים אומרים ל' יום והאשכנזים אומרים ד' בלבד. רק חילוק מהותי יש בזה, שהמנהג לומר כל החודש אין לאשכנזים כלל, והסליחות שלהם באו מדין אחר לגמרי, משום שבעצם ימי תענית הם הימים האלה. ובאמת צורת ונוסח הסליחות שהאשכנזים אומרים בימים אלו שוה ממש למה שאומרים בימי תענית במשך כל השנה. אולם הספרדים יש להם סדר אחר ופיוטים אחרים שאומרים בימים אלו, למשל פיוט 'אלוקינו שבשמים', 'עננו אבינו עננו' ופיוט 'עשה למען אברהם', שאומרים אותם רק במשך ימי אלול ולא בכל התעניות. והדברים מובנים להמתבאר שדין אחר הוא. גם מה שציין הרב הלל שמעון שימאנאוויטש שליט"א שבערב ר"ה מאריכים ובערב יוה"כ מקצרים, אצל הספרדים אין הדבר כן, שהם אומרים אותו נוסח כל אותם הימים, ומובן היטב להנ"ל. בברכת כל טוב סלה,
