כל האזרח בישראל ישבו בסוכות

כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות

נאמר בתורה: "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (ויקרא כג, מב). ובזוה"ק (פר' אמור קג.) פירשו: "כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות - תחות צלא דמהימנותא".

למדנו מכאן, כי סוף כל סוף, אף מי שרואה את עצמו כמי שאינו ראוי ואינו כדאי להיכנס אל הסוכה ולהתוועד יחד עם האושפיזין עילאין הבאים אליה, עם כל זאת הקב"ה מזמינו ומצווה עליו להיכנס לתוכה, בזכות עצם היותו בן ישראל.

מתאמרה בשם רבי ישראל שמעון קסטלניץ זצ"ל, על אחד מן החסידים שלא העז להיכנס לסוכה, מחמת שהסוכה מלאה בשמות הקדושים. והניחו את דעתו, כי בכל יהודי יש שם ה' השם הקדוש ש-די. ועל פי ההלכה מותר להניח ספר שיש בו שמות קודש על גבי ספר קודש. ולכן: "ברוך הבא בשם ה' עילאין".

להתחזק בזכות הגדולה להיות יהודי

גדולה היא הזכות להיות נקרא בן ישראל, ועל האדם להתחזק ולהתעצם בה בכל מצב שבו הוא נמצא.

וכפי שסיפר הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א (פרי צדיק לחג השבועות, ד"ה ויש לומר בזה): "וכמו שאמרו בשם הרה"ק מבארדיטשוב זצלה"ה, שפעם אחת דילג בברכת השחר הברכה 'שלא עשני גוי'. וכששאלו לו על זה, השיב, שבקומו ממטתו בזה היום, היה לו שברון לב מאד ולא היה לו במה לחזק עצמו, עד שעלה על דעתו שעל כל פנים תולדתו הוא מצד שורש קדושת ישראל, ובירך בשמחה רבה הברכה 'שלא עשני גוי', ובזה השיב את נפשו".

בדומה לזה מצינו בשם משמואל (פר' שמות, ד"ה ונראה לפרש, שנת תרע"ז): "וכמו שסיפרו על בעל אורים ותומים, שהאזינו אחריו שלא בירך 'שלא עשני גוי', ונשאל על זה. והשיב, כי בקומו ממטתו ונזכר שהוא יהודי, נתרגש באהבה ובהגבהת הלב לשמים, עד שלא עצר כוח להמתין בברכת 'שלא עשני גוי' לאמרה בתוך סדר הברכות, ואמרה תיכף".

ועל דרך זו, כל אחד ואחד צריך להתחזק בכל מצב שהוא מעצם הזכות של "שלא עשני גוי", ובכוח שמחה זו ישיב את נפשו וייכנס אל הסוכה מתוך חיזוק ושמחה.

הסוכה מקרבת כל יהודי להיכנס אליה ולהתקדש בה

בספר דברי חנה (עמ' עב) מתוארת ידידותו העמוקה של הגה"ק רבי חנה הלברשטאם זיע"א עם הגאון האדיר רבי מאיר אריק זצ"ל, אב"ד טארנא, בין הדברים מסופר שם, שהגאון רבי מאיר אריק הקשה לפני הגה"ק רבי חנה על דברי זקנו, הרה"ק מראפשיץ זיע"א, שאמר על מצות סוכה שהיא מצוה מיוחדת, מצד שכל הגוף, יחד עם המנעלים וה"פאדקאוועס", נכנס לתוכה. ולכאורה, גם כשקיימו מצות ראייה בעזרה, נכנס האדם עם כל גופו לתוככי בית המקדש.

השיב לו הגה"ק רבי חנה, שלכך התכוון הרה"ק מראפשיץ: אל הסוכה נכנס הגוף עם המנעלים, ואילו לעזרה ולהר הבית אסור לעלות במנעלים, כמובא בגמרא (ברכות סב:).

ונראה לבאר את המשמעות בזה. הנעליים דורכות על הארץ ומתמלאות לכלוך וזוהמא, ומשום כך אין ראוי להיכנס עמהן למקום קדוש, וכמו שנאמר: "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" (שמות ג, ה).

אמנם אל הסוכה מותר להיכנס גם במנעלים. ללמדנו, שכל יהודי, בכל מקום שבו הוא נמצא ובכל אופן שבו הוא נראה, הסוכה מקרבת אותו ומזמינה אותו לחסות בצל השכינה והאושפיזין קדישין עילאין.

מצות סוכה היא כעין מידתו של אהרן כהנא קדישא

להמתקת הדברים, מדוע נאמר "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", וכל יהודי מוזמן להיכנס אל הסוכה בלא שום תנאי, יש להביא את דברי השם משמואל (סוכות שנת תרע"ג, ד"ה הנה סוכות): הנה סוכות הוא חג של אהרן. הענין, דמדתו של אהרן (אבות פ"א מי"ב) 'אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. אף שהיה אדם גדול מאוד, איש מרכבה, ורעיונותיו משוטטים תמיד באלקות ובעולמות העליונים, מכל מקום השפיל את עצמו לעשות שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, ולקרב אנשים נמוכים ולהחזירם בתשובה.

ובזכות זה הוא סוכות - קירוב רחוקים, כדכתיב: 'הביאני המלך חדריו' (שיר השירים א, ד). ואז נמי מטעם זה ענין ניסוך המים, שהוא גם כן קירוב רחוקים מים התחתונים שהובטחו ליקרב על גבי המזבח" (עיין רש"י ויקרא ב, יג).

ולפי האמור, שענין מצות סוכה הוא כעין מידתו של אהרן, יש להבין את דברי הזוה"ק (פר' אמור קג.): "כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחות צלא דמהימנותא, ומאן דליתיה מגזעא ושרשא קדישא דישראל, לא יתיב בהו, ויפוק גרמיה מתחות צלא דמהימנותא".

דהנה איתא באבות דרבי נתן (פי"ב), שאם אהרן ראה אדם שעבר עבירה, היה מקרבו אליו. והיה אותו אדם אומר בלבו: אוי לי, אילו היה אהרן יודע מה שעשיתי, לא היה מדבר עמי. ומתוך כך היה עושה תשובה, ואף היה מתבייש לעבור שוב עבירה.

וכעין זה הוא ענין הסוכה. הקב"ה מכניס את ישראל אל ביתו - היא הסוכה שחל שם שמים עליה. ו"סוכה" בגימטריא שני השמות הוי"ה ואדנ-י.

מחמת קירוב גדול זה, משים האדם אל לבו ומעריך את עצמו: האם ראוי הוא לכך, לדרוך במקום שחלים עליו השמות הקדושים, מתוך כך הוא מתבייש במעשיו, מקבל עליו עול תורה ומצוות על להבא, ומחליט שלא ישוב עוד לכסלה.

אמנם דבר זה שייך בישראל דווקא, שעליהם נאמר: "כי אתם המעט מכל העמים", ודרשו חז"ל שהם ממעטים את עצמם. הם מכירים במצבם ומבינים מעצמם שאינם ראויים לכל הקירוב הזה, ומתוך הקירוב עצמו הם באים לידי הכנעה ותשובה.

ימינו יתברך פשוטה לקבל את כל הבא ליטהר

גדולה מזו כתב השם משמואל (מועדים, סוכות שנת תרע"ח, ד"ה ויש לומר), שאפילו מי שעשה תשובה, אך אין תשובתו שלמה כדבעי, מכל מקום כאשר מגיע חג הסוכות, ימינו יתברך פשוטה לקבלו ולחבקו בין דפנות הסוכה.

וזו לשונו: "ויש לומר דהיינו הך דאיתא בהאריז"ל דסוכות הוא 'ימינו תחבקני', ולזה רומזין נמי דפנות הסוכה נגד ג' פרקי היד המחבקת, שפרק השלישי שהוא כף היד אינו אלא טפח. כי ימין ה' הפשוטה לקבל שבים וכו', והכל בשביל אותם שאין תשובתם שלמה על פי הדין. ומינה, דאף אותם, אם רק באין ליטהר - הסוכה קולטתם".

הרי לנו, שאף מי שעדיין לא השלים את תשובתו כראוי, אם רק יכוון לבוא ליטהר ולהתקרב, הסוכה מקבלת אותו וחובקת אותו בימין ה' הפשוטה לקבל שבים.

הסוכה מחלה את פני האזרח מישראל

מובא בשפתי כהן, מגורי האריז"ל (פר' אמור, ד"ה סוכה סמ"ך), שהסוכה כביכול מתחננת ומחלה את פניו של האזרח מישראל שיישב בתוכה ויכוון לחסות בצילא דמהימנותא.

וזו לשונו: "וכמה בני אדם חושבים שיושבים בצל סוכה והם חוץ ממנה. שמי שהוא אזרחי ושורשו וענפיו מישראל, ומכוון לישב בצילא דמהימנותא - סוכה קולטתו. ואם לאו - סוכה פולטתו, זהו 'כל האזרח בישראל ישבו וגו', שמחלה פניהם: כל האזרח בישראל ישבו בסוכות - סופי תיבות 'לחלות'".

ונראה להוסיף בנותן טעם, מדוע הסוכה מחלה את פני האזרח מישראל שייכנס לתוכה. מפני שכל קדושתה תלויה בכך שהיהודי נכנס אל הסוכה ויושב בה.

וכמו שהביא הרמ"א (או"ח סי' תרל"ח סעיף א') בשם הרא"ש: "וכל זה לא מיירי אלא בסוכה שישב בה פעם אחת, אבל אם הזמינה לסוכה ולא ישב בה, לא נאסרה, דהזמנה לאו מילתא היא".

ובביאור הלכה שם (ד"ה לא נאסרה) כתב: "נראה לי דלא אמרה אלא לענין קדושת החג שחל על הסכך, הוא דבעינן ישב בה בחג. אבל משום מוקצה דסתירת אוהל, דאסור בכל יום טוב, הרי לא תלי בישב בה לגמרי".

נמצא שקדושת החג החלה על הסוכה מתגלה על ידי ישיבת ישראל בתוכה. לכן מחלה הסוכה את פניו של כל יהודי, שייכנס אליה, יישב בצילה ויכוון לשבת בצילא דמהימנותא.

היכן מרומז שאברהם אבינו ישב בסוכה

מן המפורסמות הם דברי הגמרא (יומא כח.), שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה קודם שניתנה.

מסופר ששאלו את הגר"א: היכן מרומז בתורה שאברהם אבינו קיים גם את מצות סוכה ? והשיב ברמז נפלא מן הפסוק: "וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד, א). תיבת "בכל" היא ראשי תיבות של שלושת הפסוקים שבהם ציוותה התורה על הישיבה בסוכה: בסוכות תשבו שבעת ימים. כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, והוא רמז נפלא.