כל העולם הבא תמורת אתרוג

כל העולם הבא תמורת אתרוג

ברוך השם, בשנים הללו יש אתרוגים בשפע. בפרט השנה [תשפ"ו], היה הרבה אתרוגים מהודרים. הרבה שנים היה קשה למצוא אתרוגים. היה את שנת השמיטה, אמרו: בגלל שנת השמיטה, אחרי השמיטה, אמרו ג"כ בגלל השמיטה: השנה, ברוך השם, היה שפע של אתרוגים, כמויות אדירות של אתרוגים, שפע עצום. כל אחד יש לו כמה אתרוגים. אבל בשנים קדמוניות היה קשה למצוא אתרוגים, כפי שרואים בתשובות הפוסקים: היו לא רק בתי כנסת שלכל בית כנסת, לכל הקהילה היה אתרוג אחד, אלא היו מקומות שכל העיירה היה להם רק אתרוג אחד, והיו עיירות שלא היה להם אתרוג, לא היה להם ארבעת המינים כלל.

והנה, הגאון מווילנא לא היה לו אתרוג. ומה לא עושה הגאון מווילנא כדי לקיים כל מצוה בדקדוק, בהידור, בתכלית ההידור, בהשתפכות הנפש? הוא שלח את השמש שלו ואמר לו: "ילך תחפש לי בעיירות הסמוכות אתרוג, אולי תמצא. ובכל סכום שיבקשו ממך - תשלם. הכל. העיקר שאזכה לקיים את מצות ארבעת המינים."

השליח הולך בכל העיירות, מחפש אתרוג. מחפש מחפש, לא מוצא. עוד עיירה, ועוד עיירה, מתרחק עוד ועוד. עד שמצא מקום אחד, יש שם יהודי אחד, שנותר לו אתרוג אחד למכירה והוא מוכרו בהון תועפות. הגיע אליו שליח הגר"א, אמר לו: "שמעתי שאתה מוכר אתרוגים ואתה רוצה הרבה כסף. אני מוכן לשלם לך כמה שתבקש... הגר"א אמר: "כמה שיבוקש אתן, לא אבקש שום הנחה"". כתוב בזוהר הקדוש בפרשת תרומה: אם אדם רוצה שיחול קדושה על המצוה שמקיים, בכל מחיר שמבקשים ממנו - יתן בשביל המצוה, וככה תשרה קדושה על המצוה ולא יהיה כח לסטרא אחרא לשרות על המצוה. שאין הסטרא אחרא שורה, אלא אם מקיים את המצוה בחינם ובריקנא. מה זה הכפילות הזו "בחינם ובריקנא"? מביא הבני יששכר בשם הרמז: שגם תשלם על המצוה, וגם לפני כן תיקח את המעות ותייחד את המעות לשם המצוה. תגיד: "אני מייחד את המעות הללו בשביל לקנות בהם ארבעת המינים, את המעות הללו אני מייחד בשביל לקנות שמן זית לחנוכה", ואז חל קדושה על המעות. אח"כ אתה קונה את המצוה, ואין לסטרא אחרא כוח לשרות על המצוה. למה? כי שילמת על המצוה. אומר הזוהר הקדוש: "כל אשר יבקשו ממך, בין רב בין מעט תשלם". כך אמר הגר"א לתלמיד שלו: "לך, תחפש אתרוג, וכל מה שיבקשו בשביל האתרוג – תשלם. הכול, מה שיבקשו".

אמר המוכר: "זה אתרוג אחרון שנשאר. אתה רוצה אתרוג? תגיד לגאון מווילנא, בתנאי שאת העולם הבא שלו הוא נותן לי. רק בשכר זה אני מוכן לתת את האתרוג".

אמר השליח: "כזה דבר צריך לשאול את הגר"א בעצמו". הגר"א שמח שמחה גדולה. אמר לו: "אדרבה! כך אקיים את המצוה לשם שמיים. לא בשביל שכר. ואומרים שהגר"א אותה שנה שמח בקיום מצות ארבעת המינים הללו כשהיה מנענע בלולב, מה שלא שמח אף שנה. למה? אמר: "השנה אני עושה את זה לשם שמיים, לא לשם קבלת כבוד, לא לשם קבלת שכר"".

היה פעם אחת, היה עני אחד, עני מרוד. לא היה לו מה לאכול, כמה ימים שלא הכניס אוכל לפיו. הלך לאסוף כסף. הסתובב ואף אחד לא נתן לו דבר. עוד מעט שבת וחג סוכות, ומה יביא לילדים שלו לאכול ולשתות? התפלל להש"ית שיזמן לו איזה עשיר שיתן לו צדקה שיוכל לקנות צורכי שבת. לפתע הבחין באיזה מקום בקצה הרחוב שמתקיים שם ברית קודש. נכנס שם, התחיל להסתובב בין האנשים לבקש צדקה. היה שם גביר גדול, הוציא דינר זהב. אמר לעני: "אתה רוצה את הדינר זהב הזה?" "ודאי", והוסיף ואמר: "ארעיף עליך את כל הברכות!" הדינר זהב הזה יספיק לי לא רק לכל הסעודות של סוכות, אלא לכל החורף. אמר לו העשיר: "בתנאי שתיתן לי תקיעת כף שאתה מוכר לי את העולם הבא שלך. אם תיתן לי את העולם הבא שלך, אני אתן לך את הדינר זהב".

העני מסכן כמה ימים לא הכניס מאכל לפיו. נתן לו תקיעת כף, והסכים לעסקה. והנה אותו העני לקח את הדינר זהב פרט אותו והלך למעיין 2000, התחיל למלאות את העגלות. ממלא, קונה בשר, דגים, עופות, פרגיות, מטעמים, ממתקים, יינות, שמנים, סלטים, הכל! והיה הולך בדרך בשמחה. בדרכו לביתו, חבר שלו פוגש אותו. הוא יודע שהוא עני, אומר לו: "תגיד, מאיפה לך כל זה? עגלות מלאים כל טוב!" אמר לו: "כך וכך היה העניין". אמר לו: "שוטה שכמותך! את חיי הנצח, את העולם הבא אתה מוכר בשביל בשר? בשביל דגים? בשביל זה?" אמר לו: "תראה, מה אני אעשה? הייתי רעב, לא היה לי מה לאכול, מה לשתות, ואין לילדים שלי מה לסעוד בחג, הייתי מוכרח לעשות זאת". עכשיו קצת התיישבה דעתו, אכל קצת, שתה, טעם מהדברים. אמר לו: "אני אלווה לך דינר זהב, לך לברית, תחפש את הגביר לפני שייעלם, תחזיר לו מיד את הדינר זהב! דחוף תחזיר לו את זה". "תחזיר לו את הדינר זהב! את העולם הבא שלך אתה מוכר בשביל דינר זהב?".

העני הבין שעשה טעות חמורה. איך הסכים למכור חיי נצח בשביל העולם הזה? מיד לקח את הדינר זהב רץ, רץ, רץ חיפש את הגביר ומצא אותו על מפתן הדלת, עומד לצאת מהאולם. אמר לו: "הרי שלך לפניך, קח את הדינר זהב שלך, תיקח הכל. אני רוצה לבטל את המקח. מה פתאום, למכור את העולם הבא בשביל כסף? מקח טעות!" העשיר אמר לו: "מה פתאום! עסקה זו עסקה! עשינו עסקה, אי אפשר לבטל את העסקה".

מפה לשם נהיה ביניהם ויכוח, העסקה בטלה או לא, הסכימו ביניהם ללכת לדין תורה לפני הגאון בעל "מחנה חיים", תלמידו של רבנו "חתם סופר", והוא כתב על זה תשובה בספרו שו"ת "מחנה חיים", כמה עמודים, ומסקנת דבריו שודאי זה מקח טעות, המקח בטל! אין כזה דבר למכור ולקנות את העולם הבא. מכמה סיבות: העולם הבא זה דבר שלא מזומן לפנינו, דבר שלא בא לעולם, ואי אפשר למוכרו. זאת ועוד, אם אדם היה יודע ומבין מה ערך השכר בעולם הבא, לא היה מוכר אותו, אז זה מקח טעות. וגם, אדם לא יכול למכור את המצוות ועוונות שלו, וכי בנק הפועלים יש להם בעלות על מצוות ועבירות? ניתן לעשות העברה בנקאית של כסף, אבל מצוות, כותב בשו"ת מהר"ם אלשקר סימן ק"יא בשם רב האי גאון, שנאמר בפסוק: "צִדְקַת הַצַדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרְשְׁעַת רָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה", אי אפשר להעביר מצוות ועוונות מאחד לשני. גם הגאון רבי שלמה קלוגר, כותב כך בשו"ת "האלף לך שלמה". גם הנצי"ב מוולוז'ין כותב כן בתשובה, שאי אפשר למכור מצוות ועוונות. כך כותב גם בספר "אמרי בינה", והוסיף לבאר שגם עניין יששכר וזבולון, שכותב הטור בהלכות תלמוד תורה בסימן רמ"ו, עניינו שיש לו שכר ע"י שמסייע לחבירו שילמד תורה בזכותו, אבל אינו עניין של קניין ומכירה. והארכתי בזה בחיבורי "נא דיוסף (הסגולה לזיכרון פרק ד'), והבאתי שם את כל דברי הפוסקים והמשא ומתן שיש בזה.

לאור האמור צ"ב איך יתכן שאותו הגביר שמכר את האתרוג זכה בשכר של העולם הבא של הגאון מווילנא?

אלא צריך לומר מאחר ובזכותו הגר"א נענע בארבעת המינים, לכן יש לו חלק במצוה, כי הוא סייע במצוה, ובלעדיו לא היה הגר"א יכול לקיימה. ואדרבה הלא לא רצה לקבל כסף על האתרוג, וא"כ בזכותו ממש קיים הגר"א את המצוה, ועוד היה לו חלק גם במצות ושמחת בחגך של הגר"א, וגם בלימוד התורה של הגר"א שהיה אותו הסוכות בשמחה, ויתכן לחדש שהיה שייך לו חלק ושכר בכל חיי עוה"ב של הגר"א, כי אילו האדם לא מקיים ומחסיר מצוה אפילו פעם אחת בחיים, הוא מחסיר בכל שלימות המצוות ותיקונו בעולמות העליונים, שע"י כל המצוות האדם מכין לו לבוש רוחני לעולם הבא כמובא בזוה"ק פרשת ויחי דף רכ"ד1: שזה סוד הכתוב באדם הראשון וחוה "וידעו כי עירומים הם", שנעשו ערומים מאותו מלבוש רוחני שהאדם עושה ע"י שממלא ימיו בעוה"ז בעבודת ה', ואם האדם חטא ועושה תשובה הקב"ה מקבלו ועושה לו לבוש חדש, שנאמר: "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". ומבאר עוד הזוה"ק שזה מה שנאמר באיוב: "ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה", ואיתא עוד בזוה"ק שם: זכאים הצדיקים שימיהם זכאים ונשארים לעוה"ב, וכאשר יוצאים מהעוה"ז מתחברים כל הימים שעבדו בהם את ה' ונעשים לבושי כבוד להתלבש בו, ובאותו לבוש זכאים להתענג מעונג העוה"ב, ובאותו לבוש עתידים לחיות ולקום, וכל אלו שיש להם הלבוש יקומו, אוי להם לרשעים שימיהם חסרים ומלאים חטאים, ואין להם במה שיתכסו בצאתם מהעוה"ז. ומסיים הזוה"ק: רבי יהודה אמר, כתוב "וירח את ריח בגדיו ויברכהו" והיאך נאמר בגדיו, והלא בגדי עשיו היו שכתוב ותקח רבקה את בגדי עשיו בנה הגדול החמודות? אלא ודאי הכוונה שיצחק הריח ריח לבושו של יעקב לעוה"ב ואז ברכו, ועל זה כתוב "יראה ריח בני כריח שדה". נמצא שאילו הגר"א לא היה מקיים באותה שנה מצות ארבעת המינים, כביכול היה חסר לו באותו לבוש רוחני לנשמה בעוה"ב, ואת החלק הזה הסכים ליתן לבעל האתרוג בשביל קיום המצוה.