מדוע דוקא גדולי חכמי ישראל ראשי הישיבות והסנהדרין החסידים ואנשי מעשה היו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות ושאר העם האנשים והנשים היו רק באים לראות ולשמוע?

הרמב"ם (סוף הלכות לולב פרק ס' סלכס י"ד), מאריך לתאר גודל מעמד ומעלת שמחת בית השואבה שהיתה במקדש בימי חג הסוכות, וכותב שלא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל ראשי הישיבות והסנהדרין, החסידים והזקנים ואנשי מעשה, הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם והאנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע. וכן איתא בגמרא שם (כל.) שחכמים ואנשי מעשה היו מרקדים ומפזמים.

וצ"ב מדוע דוקא רה"י וחכמי ישראל מרקדין מנגנין ומשמחים במקדש, ומדוע עמי הארץ ושאר המון העם אינם מרקדים ומשמחין בשמחת בית השואבה, ועוד צ"ב שלפי שיטת הרמב"ם בספר המצוות (עשס כ"ד), כל מהות שמחת בית השואבה הוי מכח חיוב שמחת החג, וכולם שווים בחיוב השמחה בחג?

ביאור א' - עיקר השמחה על הדביקות בה' ובתורתו

העולם מבארים שכל מהות שמחת החג על הקרבה הגדולה שזכינו ע"י התורה, כמ"ש "ושמחתם לפני ה'" (ויקלס כ"ג מ'). ודרשו במדרש (פס"ל ל'), "נגילה ונשמחה בך" בהקב"ה, בך בישועתך, בך בתורתך, בך ביראתך. וע"י יגיעת ולימוד התורה אפשר לשמוח באמת, כמו שדרשו רבותינו בתענית (ל.), שבתשעה באב וכן אבל, אסור לקרוא בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש בהלכות ובאגדות, ותשב"ר בטלין שנא' (תסליס י"ט) "פקודי ה' ישרים משמחי לב". ומפני כך אין לך ראוי יותר לרקד ולשמוח בשמחת בית השואבה, יותר מחכמי ישראל שהם מלאים תורה, ויודעים ערכה ונתיבותיה, והם המבינים על מה היא גודל השמחה. צא ולמד ממ"ש הרב המגיד (סוף הל' לולב), עיקר הדבר שאין ראוי לאדם לעשות המצוות מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשייתן, או אלא חייב לעשותן והוא שמח בעשייתן ויעשה הטוב מצד שהוא טוב ויבחר באמת מצד שהוא אמת, ויקל בעיניו טרחן ויבין כי לכך נוצר לשמש את קונו, "וכשהוא עושה מה שנברא בשבילו, ישמח ויגיל לפי ששמחת שאר דברים תלויה בדברים בטלים, אבל השמחה בעשיית המצוות ובלמידת התורה והחכמה, היא השמחה האמיתית".

וכן האריך לבאר הגר"מ לפקוביץ זצ"ל בספרו דרכי החיים (ק"ג פרק ט"ז עמ' סל"כ), והוסיף: ועל כן בימי חג הסוכות עלינו לזכור את כל הדברים האלה ולהתמלא שמחה, שזכינו להיות נטועים בגן השם, אשרינו מה טוב חלקינו שזכינו לאושר החיים הגדול לעסוק בתורה ולהיות דבוקים בה, וזה צריך להביא אותנו לידי ביטול והתרחקות מענייני עוה"ז למצוא את כל ההנאה רק בלימוד התורה ובעבודת ה' וקיום המצוות, שזוהי השמחה האמיתית.

ביאור ב' - שמחה על כפרת העוונות ביוה"כ

הגר"ד כהן שליט"א ראש ישיבת "חברון" בספרו זמן שמחתינו (מלמל ל"ג), מאריך לבאר ע"פ התוספות (ויקלס כ"ג ל"ט), שתוכן ענינה של השמחה בחג הסוכות, שעבר יום הכיפורים ונמחלו עוונותיהם של ישראל, וז"ל: "אבל בסוכות באוספכם את תבואת הארץ, שכבר אספתם את כל תבואת הארץ בבית, וגם עבר יום הכיפורים ונמחלו עוונותיכם, יש לכם להוסיף שמחה על שמחה ולהתעסק בה". ויסוד זה מפורש בילקוט שמעוני (ויקלס למז תרנ"ל), שמטעם זה בחג הסוכות נאמר ג' שמחות, "ושמחת בחגך" "והיית אך שמח" "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים". וכן מצינו בגמ' סוכה (נג.), שנתייחדה בשמחת בית השואבה שמחת בעלי תשובה, ששמחים על זקנותם שכפרה על ילדותם, שיש שהיו אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותנו, אלו חסידים ואנשי מעשה, [שעומדים תמיד בתשובה]. ויש מהן אומרים, אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו, אלו בעלי תשובה. אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו. וכמו שמצינו בתורה שטהרת יוה"כ היא לפני ה', שנא' (ויקלס ט"ז ל') "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו", כך השמחה הבאה על הכפרה והטהרה של יוה"כ, היא שמחה לפני ה', שנא' "ושמחתם לפני ה'". לכן מיוחדת שמחת חג הסוכות להיות במקדש, ששם השמחה לפני ה'. ומטעם זה דוקא חכמי ישראל ראויים לעשות ולקיים את השמחה, שעל ידם נעשית הכפרה לכל ישראל, כמ"ש הרמח"ל במסילת ישרים (פרק י"ג), בביאור המדרש (ויק"ל ל' י"ג), שהאתרוג פרי עץ הדר, יש בו ריח ואוכל, ומרמז לבעלי תורה ובעלי מעשים טובים. 'כפות תמרים', מרמז לבעלי תורה, ואין בהם מעשים טובים, כתמר זו שיש בה אוכל ואין בה ריח. 'וענף עץ עבות', אלו שיש בידיהם מעשים טובים, ואין בהן תורה, כהדס שיש בו ריח ואין בו אוכל. 'וערבי נחל' בנ"א שאינם לא בעלי תורה ולא בעלי מעשים טובים, כערבה שאין בה לא טעם ולא ריח, אמר הקב"ה לאבדן אי אפשר אלא יעשו כולן אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. ואי אפשר לכל ישראל להיות בדרגות גבוהות של פרישות וחסידות, ולא היו כל ישראל ראויים להגיע להשראת השכינה, אמנם לזה ניתנה מצות ד' מינים שיכללו באגודה אחת, ויבואו אלו ויכפרו על אלו, וכולם יזכו להגיע לאהבת השי"ת ולהשראת שכינתו. ויש להוסיף שגם לפי פשוטו, כפרת עוונות הדור באה על ידי גדולי ישראל, שהם מעוררים לב האומה לתשובה, ועוד בתורתם המשפיעה, כמו שהאריך הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק ל'), שאם האדם שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מהעולם להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו.

מתוך הספר "אשכול יוסף" מועדים סימן ל"ח ~ ראה שם עוד 4 תירוצים