מכתי"ק של רבנו מהרש"מ הכהן מאמסנא זי"ע
אל תעשה עצמך עני ואביון בשמבקשים ממך לצרכי מצוה
בקריאת שמתת תורה [בפרשת ראה (טו, ד)] כתיב אפס כי לא יהיה בך אביון בי ברך יברכך ה' בארץ וגו'. וקשה מה שכתוב אח"ב בפרשה זו (יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, [וכבר עמדו בזה בספרי שם ומובא ברש"י, ותירצו כאן בעושים רצונם של מקום וכאן באין עושים רצונם של מקום, שאם אין עושין רצונו של מקום, אז נאמר כי לא יחדל אביון ח"ו].
וי"ל דהנה מדרכם של כמה בני אדם שאם באים לבקשם שיתנו נדבה או שיעשו גמ"ח הם אומרים שהמה עניים ואינם מרויחים יותר מכדי צרכם, ע"ב אין ביכלתם ליתן נדבה הגונה, וכן אם אומרים להם מדוע אינם הולכים להתפלל משיבים כי אין להם פרנסה והם טרודים ביום ובלילה על המחיה וע"ב אין להם פנאי לילך ולהתפלל, וכן אם שואלים אותם מדוע אינם שומרים את השבת הם משיבים שמכיון שהם מצומצמים בפרנתסם הם צריכים לעבוד ולחלל את השבת במסחר ובעבודה. כלל הכל הוא שאחת מתחבולות היצר הוא שיעשה האדם את עצמו כעני לענין צרכי מצוה. והנה איתא במשנה (סוף פאה) שמי שעושה עצמו בחיגר וסומא אינו מת עד שנעשה כך רח"ל, ע"ב צריך לירא מזה שאם עושה עצמו בעני שלא יהיה נעשה בן ח"ו רח"ל, ובבחינה זו פירשו בספה"ק הפסוק (תהילים לד, ז) זה עני קרא וה' שמע, שהאדם שצועק תמיד שהוא עני ואין ביכלתו ליתן צדקה ולקיים המצות אז השי"ת שומע לו שנעשה ח"ו עני.
עד"ז יל"פ הכתוב אפס בי לא יהיה בך אביון, שהוא אזהרת התוה"ק אותנו, שלא יהיה בך מידת האביון בצרכי מצוה לומר בכל דבר מצוה וצדקה שהוא אביון ואינו יכול ליתן, בי כי ברך יברכך ה' לתת לך פרנסה טובה ומדוע תהיה כפוי טובה לפני השי"ת לומר שאתה עני ואין לך, ולמה לא תהיה מביר טובה להשי"ת ולברכו על מה שנתן לך ולהחיות לב עני ואביון מממונך. וגם יתפרש כי ברך יברכך ה' וגו' שעי"ז שתיתן צדקה ותשמור את השבת ולא תמרמר תמיד לומר שאתה עני כדי להמנע מצדקה וגמ"ח, עי"ז יושפע עליך ברכה מרובה והצלחה רבה בכל עניניך. (דרוש שמ"ע תש"ו).