להשתדל להרבות בייסוד מחלקות דישיבת תומכי תמימים, עד כדי כך, שההשפעה שלהן, ויתירה מזו, המחלקות עצמן - יגיעו לכל תפוצות ישראל!
ויש להוסיף בזה, ע"פ שיחתו הידועה של ה"חסידישער אושפיזא" בנוגע לתלמידי התמימים (הנ"ל) - שענינם המיוחד הוא קיום ציווי המשנה "והעמידו תלמידים הרבה"!
ואכן, מאז, התפשטו תלמידי התמימים ביותר, כיון שכל תלמיד קיים "והעמידו תלמידים הרבה", הן "הרבה" בפשטות, והן "הרבה" בפירושו – שכל אחד מהתלמידים הוא תלמיד כזה שבתוכו נכללים "תלמידים הרבה"!
ומזה יש לימוד והוראה בנוגע לתלמידי התמימים – שיש להחליט להוסיף ולהרחיב עוד יותר את קיום הציווי ד"והעמידו תלמידים הרבה"!
ומכיון שניתנו להם כבר הכשרונות לכך, ויתירה מזו, שהתחילו כבר בניצול הכשרונות – ע"י העמדת תלמיד אחד עכ"פ, וכל שכן שני תלמידים, ועאכו"כ שלשה תלמידים (שאז הרי זה "תלמידים הרבה" כפשוטו, כידוע שאף שבדיעבד גם שניים נקראים "הרבה", הרי "הרבה" כפשוטו מתחיל משלשה) – עליהם להוסיף בזה ולנצל את הכשרונות במילואן בהעמדת "תלמידים הרבה".
ולהוסיף, שקיום הציווי ד"והעמידו תלמידים הרבה" שייך לכאו"א במעמדו ומצבו – מתחיל מהפעולה על בני ביתו, שהוא פועל שכל א' מהם נעשה בדוגמת "תלמיד", שכן, ענין זה שייך גם בנשים וטף - נשים במצוות דילהו, וכמו כן טף במצוות דילהו [וכמדובר כמה פעמים", שכאשר ילד אומר "מודה אני לפניך" הרי הוא מראה בכך שהוא תלמידו של משה רבינו ש"קיבל תורה מסיני" מעצמות ומהות "ומסרה" לכאו"א מישראל ע"י יהושע (שעל ידו נעשה כיבוש הארץ)], ועד שכל א' מהם נעשה בעצמו מציאות של "תלמידים הרבה", וממילא מובן, שהישג זה לא נותן לו מנוח ("אַז דאָס לאָזט אים ניט רוען") מלהוסיף ולפעול בהעמדת "תלמידים הרבה", כך שאינו מסתפק בהפעולה על בני ביתו, אלא הוא מוסיף ומעמיד "תלמידים הרבה" בפשטות, ועד לתלמידים שכל אחד מהם הוא "הרבה" בפני עצמו, ובמילא, גם הם משתדלים בהעמדת "תלמידים הרבה" וכו'.
ומעין זה צריכה להיות ג"כ הפעולה האמורה (כמדובר כמה פעמים) - להשתדל להרבות בייסוד מחלקות דישיבת תומכי תמימים, עד כדי כך, שההשפעה שלהן, ויתירה מזו, המחלקות עצמן - יגיעו לכל תפוצות ישראל!
וכדוגמת מה שפעלו כבר בנוגע להדפסת התניא ("ניט אום חול המועד גערעדט און ניט אום יו"ט גערעדט") - שבכל מקום שמצאו בו ישוב בני ישראל הדפיסו את ספר התניא, כולל גם במדינה ההיא, אשר בה נמצאת ליובאוויטש עד היום הזה.
ולמרות גודל ההפלאה שבזה, הרי אין זה מגיע ("ס'קומט אבער ניט") לההפלאה במה שכעת נתנו להם רשות לערוך שם את שמחת בית השואבה, ובאופן, שזה גופא פועל את ה"והעמידו תלמידים הרבה" במדינה ההיא!
(משיחת ליל הושענא רבה ה'תשנ"ב)
