לסיומה של תורה ולתחילתה

"שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז" [שה"ש הטו']

בתנחומא ובמדרש רבה נדרשו בשני אופנים המשלימים זה את זה.

נמצאת כל התורה כולה מקשה אחת שתכליתה ותחילתה חד הם, וכן נעוץ תחילתה וסיומה של התורה זה בזה.

וכן יִדְרֵשׁ:

לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

שלעיני כל ישראל שנקראו ראשית, גלוי וידוע כי למענם ברא הקב"ה את העולם.

בתנחומא בהר, נאמר במדרש אין לך כל פרשה ופרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה. פי' סוף הפרשה נעוץ בתחילתה והוא כעין סיכום ומסקנה של תחילתה.

ובמדרש רבה פר' נשא מביא המדרש אין לך כל פרשה ופרשה שאינה נדרשת לפניה ולאחריה. כעין נזיר, נדרש לאחריו שכשם שאין הנזיר רשאי לשתות יין, כן אין הכהנים רשאים לשתות יין בברכתם ובעבודתם. וכשם שראו כולם את הקלקול שהיין גורם לסוטה, יזירו עצמם מן היין כנזיר.

או כלך לדרך זו: נאמר בראתי יצה"ר, בראתי לו תורה תבלין. והתורה היתה כתובה לפניו אש שחורה על גבי אש לבנה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם. והקב"ה הסתכל בתורה וברא עלמא. וישראל נקראים על שם אותיות התורה שכן אמרו:

ובהתחבר שני המדרשים יחדיו, יוצא איפוא שלא רק כל פרשה ופרשה בפני עצמה נעוץ סופה בתחילתה, אלא כל פרשה ופרשה נעוץ הפרשה הבאה בפרשה הקודמת.

יש ששים רבוא אותיות לתורה, ר"ת ישראל. נמצאו ישראל קיימים יחד עם התורה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם. היינו דכתיב שהקב"ה ברא את העולם לעיני כל ישראל.

או כלך לדרך זו: מעמד קריאת התורה באזני בני ישראל הרי הוא כהתהוותה של התורה לעיניהם, ואשר על כן כל התהוות הבריאה היא לעינינו ממש בעת סיום התורה ותחילתה:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל

וכאומרו:

לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ

חזק חזק ונתחזק