דברי תורה - ליל ד' דסוכות תשפ"ז לפ"ק

בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה, חג הסוכות שבעת ימים לה' וגו', אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ, תחוגו את חג ה' שבעת ימים וגו', בסוכות תשבו שבעת ימים וגו', למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג-לד). ויש לדקדק לשון השביעי 'הזה', תיבת הזה מיותר. וגם להבין מה שאחר כך כופל הדברים, וכמו מתחיל בענין חדש, אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו וגו', וכאן לא נאמר השביעי הזה, אלא באספכם את תבואת הארץ.

ונראה דהנה המבי"ט בספרו בית אלקים (שער היסודות פרק לז) מסתפק אם קיימו בני ישראל במדבר מצות סוכה, וכותב לפי צד אחד שיתכן שבאמת לא נהגו במצות סוכה, שהרי היו מסוככים בענני כבוד, ואיך יעשו סוכה תחת סוכה, ולכך אמר הכתוב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', כי לא נצטוו במצוה זו מיד, כי אם לדורות הבאים אחרי דור המדבר, כלומר כי מאחר שענני הכבוד סובבו את בני ישראל במדבר מכל הצדדים, מעלה ומטה, מזרח מערב צפון דרום, אם כן נחשבו ענני הכבוד כסוכה, שהרי היו מסוככים בענן למעלה, ואם היו עושים סוכה במחנה ישראל, הרי היתה נחשבת כסוכה תחת הסוכה, היינו מתחת הענן שלמעלה שהיה מסכך עליהם, והלא שנינו (סוכה ט:) סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה, ואיתא בגמרא שם, תנו רבנן בסוכות תשבו, לא בסוכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שבתוך הבית, ומקשי אדרבה, בסוכות תרתי משמע, אמר רב נחמן בר יצחק בסכת כתיב, ועל כן לפי זה לא היה שייך כלל שיקיימו בני ישראל מצות סוכה במדבר, מדין סוכה תחת הסוכה.

וסברא זו מוזכרת לענין אחר, בשו"ת מהר"ם בר ברוך, מהר"ם מרוטנבורג (ח"ג סימן עה), וזה לשונו, אשר שאלת למאן דאמר בשבת ניתנה תורה לישראל, היאך חזרו לאחוריהם י"ב מילין (שבת פח:). הא לא קשיא דאפילו למאן דאמר תחומין דאורייתא, מוקפין היו ענני הכבוד, והוי כמחיצת בני אדם עכ"ל. וכן הוא ברוקח (סימן קעח).

אמנם במרכבת המשנה (על המכילתא יתרו יט-ג) כתב לדון על זה, דהא כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה לא מקרי מחיצה (סוכה כד:), וענני הכבוד לא יכלו לעמוד ברוח מצויה, כמאמרם (יבמות עב.) דבמדבר לא נשבה להם רוח צפונית כדי שלא ינדר ענני כבוד, ורוח צפונית רוח מצויה מקרי וכו' ע"ש. וכן כתב בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן רעח אות יב). ואם כן אין כאן חשש של סוכה תחת סוכה במדבר.

אך עם כל זה מסתבר דלא נהגו במצות סוכה במדבר, דכיון דטעם המצוה היא, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, אי בענני הכבוד אי בסוכות ממש, ואם כן בארבעים שנה שישבו בתוכה יום יום, אין צריכין לעשות זכר לזה, כי זהו חלקם יום יום לנגד עיניהם. ורק כאשר יצאו מהמדבר להכנס לארץ ישראל, ואין יושבים עוד בסוכות, אז יש לעשות זכר לזה, שלא תשתכח חסד ה' עמהם בהיותם במדבר. ואם כן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הוצרכו לקיום מצות סוכה.

והנה כל מצות ה', אף כי הרבה מהם יש להם טעם גלוי על מה שנצטוו לקיימם, עם כל זה בפנימיותם יש בהם סודות רבות, אשר בכל מצוה ממשיכין אורות גדולות למעלה בשמים, ונמשכין גם למטה. וכמו שכתב בתורת משה (ריש פ' חוקת) כי אין ספק כי כל המצות הם חוקים, ואפילו אותן שהם עדות וזכרון, מכל מקום נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה-ו). ובכל מצוה יש להסביר טעם לפי הפשוט הנראה, ומכל מקום נדע שיש גבוה על גבוה, ומי בא בסוד ה' ע"כ. והרי מצינו בגמרא (יומא כח:) קיים אברהם אבינו כל התורה כולה שנאמר (בראשית כו-ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי ע"ש. והרי מצות רבות לא היה שייך אז כלל לקיימם מחמת טעמם, דוגמת פסח וסוכות וכו', שהם זכר ליציאת מצרים, אשר עדיין לא היתה, עם כל זה קיים אותם אברהם, כי יש בכל מצוה טעמים רבות שאינם נגלות אלא לסוד ה'.

ואם כן עצם חג הסוכות, חג לה' שבעת ימים, כשניתנה תורה יש לקיימם גם כאשר עדיין אין להם טעם בגלוי, אלא סוד ה' יש בכל מצוה ומצוה. ולכן גם במדבר, אשר עדיין אין מקום לקיים חג הסוכות בשביל טעם בסוכות הושבתי את בני ישראל, ולדעת המבי"ט לא היה שייך כלל מצות סוכה במדבר, שהיתה סוכה תחת סוכה. ועל כן אמר הכתוב, בחמשה עשר יום לחדש השביעי 'הזה', כאשר עדיין אנו יושבים במדבר, חג הסוכות שבעת ימים 'לה'', רק ה' יודע סודה, ועל דרך שדרשו (שבועות ט.) ושעיר עזים אחד לחטאת לה' (במדבר כח-טו), חטא שאין מכיר בו אלא ה' יהא שעיר זה מכפר ע"ש. וכמו כן לענינינו, בהיותם עדיין במדבר, לא שייך טעם למצות סוכה, למען ידעו דורותיכם, כי יושבים בסוכה כל השנה כולה, ורק ה' מכיר טעם העליון של מצוה. אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי, 'באספכם את תבואת הארץ', כאשר יצאו מן המדבר ויבואו לארץ נושבת, מקום זרע, אז תחוגו את חג ה' שבעת ימים, ואז בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, אז יתוסף למצוה זו גם טעם גלוי לזכור הסוכות שהיה להם במדבר.

*

והנה הנגינה על בסוכות הושבתי את בני ישראל, היא מונח רביעי. ונראה דהנה בגמרא (סוכה יא:) פליגי, כי בסוכות הושבתי, ענני הכבוד היו דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם [מפני החמה בשעת חנייתם היו עושים סוכות] ע"כ. והנה מאן דאמר סוכות ממש, לכאורה צריך ביאור, מהו הרבותא והתועלת לזכור זאת. ופירש ברשב"ם (ויקרא כג-מג), כי חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך, באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ע"כ.

וברוקח (סימן ריט) ביאר הא דהושיבן בסוכות ממש, הכוונה כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג, אז ישבו ישראל בסוכות, כמו שכתוב (שמואל ב יא-יא) הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות, כך ישבו ישראל עד שכבשו ארץ כנען. וזהו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, כשצרו על האומות ע"כ. ואם כן יש לנו שני דרכים למאן דאמר סוכות ממש, או שהרמז הוא על סוכות ממש של ארבעים שנה במדבר, או על הסוכה בשנה האחרונה במלחמת סיחון ועוג.

וכמו כן למאן דאמר זכר לענני הכבוד, יש גם כן שני ביאורים. חדא, שרומז על הארבעים שנה במדבר שישבו תחת ענני הכבוד. אמנם הגר"א (בביאורו לשיר השירים א-ד) כתב הטעם מדוע אנו עושים סוכות בתשרי ולא בניסן שאז יצאנו ממצרים (כקושיית הטור סימן תרכה). לפי שהסוכה הוא זכר לענני הכבוד שחזרו על ישראל לאחר חטא העגל, כי כשחטאו ישראל בעגל נסתלקו ענני הכבוד, כמו שכתוב (שמות לב-כה) וירא משה את העם כי פרוע הוא, ודרשו על פרוע שהוא לשון גילוי, שענני הכבוד שהיו מכסים אותם מעיני כל הלכו להם, ולא חזרו אלא כשהתחילו לבנות המשכן. ואותו היום היה ט"ו בתשרי, שהרי ביום הכפורים ירד משה מן ההר, ולמחרתו הקהיל את העם וציוה אותם על מלאכת המשכן, ונאמר (שמות לו-ג) והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר, כלומר שני ימים הביאו נדבות לבם והיינו יום י"ב ויום י"ג, וביום י"ד נטלו כל חכמי לב ממשה את כל הזהב במנין ובמשקל, וביום ט"ו החלו בעבודתם ואז חזרו אליהם ענני הכבוד ע"כ.

ובמשך חכמה (שמות כג-טז) כתב בזה לבאר דיוק בלשון הפסוקים, בפרשת משפטים (שם), וכן בפרשת תשא (לד-כב), נקרא החג בשם 'חג האסיף', ורק בדברים (טז-יג) הוא נקרא בשם 'חג הסוכות', מה פשר השינוי. ולדברי הגר"א הדברים מבוארים, פרשת משפטים ופרשת תשא מתייחסות לזמן שקודם הלוחות השניות, ומכיון שאז טרם חזרו ענני הכבוד שנסתלקו לאחר חטא העגל, על כן לא נקרא החג על שם הסוכות (שהן זכר לענני הכבוד), אלא רק 'חג האסיף' ע"כ.

והנה בנחל קדומים (פ' תשא אות טז) הביא מרבינו אפרים, וירא משה את העם כי פרוע הוא (שמות לב-כה), מגולה, שנסתלקו ענני כבוד ע"כ. (ומקורו בתרגום יונתן שיר ב-יז). אמנם במדרש (במדבר ר"פ יט) איתא, דגם כאשר עשו את העגל, אפילו באותה שעה לא זז מחיצתן, לוה להן ענני כבוד, ולא פסקה מהן המן והבאר, וכן הוא אומר (נחמיה ט-יח) כי עשו להם עגל מסכה, ואתה ברחמיך הרבים וגו', עמוד הענן לא סר מעליהם יומם ע"כ.

אמנם בדרשות חתם סופר (לשבת שובה דף כט: ובדמ"ח דרוש כב) כתב קצת באופן אחר, דאם כי העננים לא נסתלקו, אבל החוטאים בעגל נפלטו מהעננים, וכמו שנאמר (דברים כה-יח) ויזנב בך כל הנחשלים, ובמדרש תנחומא (שם) אלו שבטו של דן שפלטן הענן, שהיו כולם עובדי עבודה זרה ע"כ (והובא ברש"י יחזקאל טז-טו), וכשנגמרה נדבת המשכן נגמרה סליחת יום הכיפורים, וקלט הענן אותן שכבר פלט, ועל כן יושבים בסוכה, זכר לענני כבוד שקלטן, והוא סימן על סליחת יום הכיפורים ע"כ.

ולפי זה יש להבין מה שדרשו חז"ל (סוכה כח.) האזרח, להוציא את הנשים, שפטורות מן הסוכה, ולכאורה הלא גם הן היו באותו נס (שבת כג.), ולמה יהיו פטורים. אך לפי מה שנתבאר, שחג הסוכות בא לזכור על מה שקלט שוב הענן אותן שכבר פלט בחטא העגל, אם כן הנשים שלא חטאו בעגל, כמבואר בפרקי דרבי אליעזר (פרק מה) שהנשים לא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם, לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל, לא נשמע לכם (רש"י שמות לב-ב), ונתן להם הקב"ה שכרן בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים, ואין עושות מלאכה בראש חודש (רש"י מגילה כב:). על כן נשים לא היו באותו נס, ופטורין מן הסוכה.

והיוצא לנו מזה, כי טעם מצות סוכה הוא למען ידעו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בענני הכבוד ובסוכות ממש, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים. ובסוכות ממש יש שני חלקים, כל ארבעים שנה במדבר, ושוב במלחמת סיחון ועוג. ובענני הכבוד יש שני חלקים, כל ארבעים שנה במדבר, וגם עושין הזכר בסוכות, כי אז חזרה ענני הכבוד שנסתלקו בחטא העגל, והוא זכר לסליחת עון העגל שקלטן שוב הענן. וזהו הרמז למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, והנגינה 'מונח רביעי', שמונח בזה זכרון לארבעה דברים שהיה להם לישראל בסוכות הללו בהוציאי אותם מארץ מצרים.

והנה סוכות היא זמן שמחתנו, כי ישראל שמחים אחר יום הכיפורים שזכו לסליחת העונות של כל השנה, [כמבואר במדרש (שמו"ר לו-א) משוש כל הארץ (תהלים מח-ג), שלא היה אחד מישראל מיצר כשהיה בית המקדש קיים, למה, שהיה אדם נכנס לשם מלא עונות והיה מקריב קרבן ומתכפר לו, אין שמחה גדולה מזו שהיה יוצא צדיק, הוי יפה נוף משוש כל הארץ ע"כ]. ונראה דדבר זה זכו דור המדבר לראות עין בעין בכל שנה ושנה, כי הענן היה פולט החוטאים, ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, וכאשר עבר יום הכיפורים, אשר ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, קלט שוב הענן את כל החוטאים, ואם כן ראו בעיני בשר, איך עיצומו של יום הכיפורים מכפר להשבים. ועל זה ניתנה לנו חג הסוכות, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, אשר מדי שנה בשנה אחר יום הכיפורים הושבתי את החוטאים שפלט הענן, שחזרו לישב בתוך הענן. ועל כן חג הסוכות, זכר לענני הכבוד, הוא זמן שמחתנו, אשר שם נתגלה לעיני כל, איך יום הכיפורים מכפר על כל חטאי בני ישראל, וריבה בה הכתוב שמחה יתירה.