ליל ו' דסוכות תשפ"ז לפ"ק – בעיר מאנסי
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' (ויקרא כג-מ). במדרש תנחומא (אמור כב) וכי ראשון הוא, והלא יום חמשה עשר הוא, אלא ראשון הוא לחשבון עונות ע"כ. ויש להבין הלא תיכף אחר יום הכיפורים שנתחלו עונותיהם של ישראל, מתחיל חשבון חדש מהעונות, ולמה רק ביום הראשון של סוכות יש מדה זו, שהוא לחשבון עונות, כי מדת האהבה שמתעוררת בחג הסוכות מביאה לתשובה מאהבה, לעשות חשבון מהעונות כדי להפכם לזכיות, וזה נלמד מאברהם שזכה על ידי תשובה מאהבה להיות זקן בא בכל ימיו, שהשלים מדת ימיו.
ויש לרמז כי 'סוכה' לחשבון עונות, כי 'סוכה' במילוי סמ"ך וא"ו כ"ף ה"י בגימטריא רמ"ח, שבמצוה זו נכנס האדם בתוכה בכל רמ"ח אבריו. [ואברהם אזיל עם כולהו יומין, כי שמו אברה"ם עולה גם כן בגימטריא רמ"ח]. וכמו כן עו"ן במילוי עי"ן וי"ו נו"ן עולה גם כן בגימטריא רמ"ח, כי בהעון פוגם בכל רמ"ח אבריו. ובסוכות שעושין תשובה מאהבה, מתעלים כל העונות לזכיות, ולכן סוכ"ה במילואה עולה כמו עו"ן במילואו, כי בהסוכה מעלה כל עונותיו לזכות. וזהו הרמז ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבו"ן עוונות, כי חשבון תיבת סוכה עולה כמו החשבון של עו"ן, ולהורות על תיקון העונות שיש בחג הסוכות בתשובה מאהבה, ששרשו מאברהם אבינו, אשר בא בימים, שהשלים כל מדת ימיו.
הנה חג הסוכות הוא זמן שמחתנו, ומבואר במפרשים שהשמחה היא על סליחת העונות ביום הכיפורים. ויש לומר הקשר שיש למצות סוכה עם כפרת העונות של יום הכיפורים. דהנה מבואר בשם האר"י ז"ל (פרי עץ חיים שער הלולב פ"ג) דיש ליטול הד' מינים בתוך הסוכה (הובא במגן אברהם סימן תרנח ס"ק יז), ומבואר מזה כי יש לאלו השתי מצות ענין אחד.
ויש לומר דהנה בבני יששכר (סוכות י-יח) הביא מהחיד"א (ראש דוד פ' אמור) כי הארבעה מינים אין שום שליטה לשר עליהן, רק כביכול לה' בעצמו. אם כן אלו הד' מינין נקראים שרביטו של מלך, ואין משתמשין בשרביטו (סנהדרין כב.). ועל כרחך דישראל נקראים בנים למקום, כמו שנאמר (דברים יד-א) בנים אתם לה' אלקיכם, והקב"ה נקרא עלינו אב, כמו שנאמר (ישעיה סג-טז) אתה ה' אבינו, ושפיר מותר לנו להשתמש בשרביטו.
וכתב דלפי זה אנן נמי נימא במצות סוכה, כתיב (שמות מ-לד) ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, וכן כתיב בבנין בית עולמים בימי שלמה (מלכים א ח-י) והענן מלא את בית ה', אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל (שהוא ענן), וכן כתיב (שמות כ-כא) ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים, וכן כתיב (תהלים יח-י) ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו, אם כן כביכול הענן והערפל נקרא שרביטו וסוסו כביכול, והנה הושיב ה' ית"ש בענני כבוד את ישראל, הרי משתמשים בשרביטו וסוסו כביכול, מזה מוכח שישראל נקראים בנים והשי"ת לאב. ועל כן ממתנות מן ובאר נהנו גם הערב רב, מה שאין כן מן ענני כבוד לא נהנו, כי הענן פלט אותם, כמו שכתבתי לעיל בשם הרב החסיד מו' יהודה אחאבלייע, להיות הענן שרביטו של מלך, ואינם רשאים להשתמש בשרביטו של מלך כישראל שנקראים בנים וכו' ע"כ. ואם כן שתי מצות אלו ענינם אחד, שהמה שרביטו של מלך, וישראל בנים למקום מותרים להשתמש בהם.
אך חכמי מקשה, דבגמרא (קידושין לו.) אמרו, בנים אתם לה' אלקיכם, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים, דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים ע"כ. ואם כן בשלמא לרבי מאיר שפיר מחוייבין כל ישראל במצות סוכה ולולב, כי בכל אופן נקראים ישראל בנים למקום, ואין איסור להשתמש בשרביטו של מלך, אבל לרבי יהודה דבאין עושין רצונו של מקום קרויין עבדים, איך יושבין 'כל' ישראל בסוכה, ומשתמש בשרביטו של מלך.
וצריכין לומר דלכן ניתנה מצוה זו אחר יום הכיפורים, אשר ביום הזה יכפר ה' עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, ונתמחלו כל עונות בית ישראל, ואחר יום הכיפורים כל אחד מישראל קרויין בנים, ושפיר 'כל' האזרח בישראל ישבו בסוכות. ואם כן מצות סוכה וד' מינים שניתנה לכל ישראל מורה לעין כל שביום הכיפורים נתכפרו חטאי כל ישראל, וכולם קרויין בנים להשתמש בשרביטו של מלך, ועל כן יום הזה יום שמחתנו על סליחת העונות, דמצות החג מורה לעין כל שנתכפרו ביום הכיפורים עונות בית ישראל.
סוכות הוא 'זמן' שמחתנו, ומבואר בספרים הקדושים שהוא מלשון זימון שחורים ומצא לבנים (ביצה י:), שכאשר האדם שמח בהחג הוא מכין ומזמין לו שמחה על כל השנה כולה. ויש להחשיב כל רגע מהחג לקיים בו מצות עשה מן התורה של ושמחת בחגך, ולפי ערך גודל שמחתו בהחג, ממשיך כן שמחה על כל השנה. יתן ה' למלא כל משאלותינו לטובה מתוך שמחה וטוב לב, ונזכה לישב בסוכת עורו של לויתן בביאת בן דוד בב"א.
