לימוד מסכת סוכה
השביע את לבו בלימוד מס' סוכה והתפלל לפני התיבה את כל התפילות, פסוקי דזמרה, שחרית, מוסף, מנחה, ונעילה.
הרה"ק מקאלאשיץ זי"ע נהג לספר כמעט בכל שנה במוצאי יום הכיפורים, בשם זקינו הרה"ק מצאנז זי"ע, שהגאון בעל הישועות יעקב זצ"ל בצעירותו, היה סמוך על שלחן חמותו בעיר יערוסלוב.
פעם באו אנשי העיר בערב יום הכיפורים לתפילת כל נדרי, וראו יהודי בעל הדרת פנים מאירים עומד לפני התיבה, ואומר כל נדרי בהתלהבות נוראה, והם אמרו עמו כל נדרי, וגם הניחו לו להיות השליח ציבור לתפילת ערבית, כי ראו שאיש קדוש עומד לפניהם, וזה היה הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע, מרוב עוצם קדושתו והתלהבותו וגודל רתת וזיע שלו, נפל אימה ופחד על הציבור, וכל היושבים בכותל המזרח עזבו את מקומם מלבד בעל הישועות יעקב, כי יראו מהביט בפניו הבוערות.
ויהי אחר תפילת ערבית במוצאי יום הכפורים, רצה כל אחד ואחד לזכות באותו אורח נעלה ולהביאו אל ביתו לסעוד סעודת מוצאי יום טוב. וכיון שהבינו כי בא לקבץ ממון לדבר מצוה, נמנו וגמרו ביניהם כי כל המרבה בנתינתו יזכה לארחו בביתו, התחילו האנשים להכריז ולנקוב בסכומי ממון, וכל אחד הוסיף על חבירו.
חמותו של הגאון בעל "ישועות יעקב" עמדה אז בעזרת נשים, ועל מצחה היתה מטפחת משובצת באבנים טובות ומרגליות יקרות (שטערנטיכ"ל), מיד פשטה את המטפחת וזרקה אותה אל תוך בית המדרש כדי ליתנה במתנה לאורח, וכיון שדמי המטפחת עלו על כל סכומי הממון שהכריזו האנשים, זכתה היא לארחו בביתה, הלך הרה"ק מבארדיטשוב אל ביתה עם חתנה הגאון "ישועות יעקב", והבדיל על היין, על השלחן היו מוכנים ומזומנים כל מיני מגדים מאכלים ומעדנים, אך הרה"ק מבארדיטשוב צווח ואמר כי זקוק הוא לדבר שישיב את רוחו וישביע את לבבו, ואמר בלשונו 'א הארץ דערקוויקעניש' (משיב נפש).
הישועות יעקב הבין מיד את כוונתו, והביא לו גמרא מסכת סוכה, והרה"ק מבארדיטשוב ישב ולמד גמרא רש"י ותוס' כל הלילה, ובבוקר סיים את כל המסכת.
וסיים הרה"ק מצאנז באומרו: הלא ידוע שבמסכת סוכה יש תוס' קשים, ולימוד זה הוא שהשביע את לבו.
