מחזיק תורה – נחשב כת"ח

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. (ויקרא כ"ג, מ')

ידועים דברי המדרש (ויקרא רבה ל', י"ב), הממשילים את ארבעת המינים לארבעה סוגים שונים שיש בעם ישראל. לדברי המדרש, הלולב רומז לבני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים, וכמו התמר שיש בה טעם ואין בה ריח.ויש להקשות: מי הם אותם האנשים שיש בהם תורה בלי מעשים טובים? וכי אדם שלמד תורה ואינו מקיים את מצוותיה, יש לכך ערך?! האם אפשר להחשיבו כאדם שיש בו תורה?עוד יש להקשות: בדברי המדרש התבאר שהלולב רומז לאנשים שיש בהם תורה, בגלל התמר הגדל עליו. אם כך מדוע לא ציוותה התורה ליטול את התמר עצמו, בו יש טעם, מדוע נצטווינו איפוא ליטול דווקא את הלולב שהוא הענף המחזיק את התמר?את התשובה לשאלה ניתן ללמוד על פי המעשה אותו נוהג היה לספר החת"ם סופר:בימי המהרש"א, מת איש אחד שהיה רשע גמור. בשעת הטהרה עבר בן ישיבה אחד על פני המת השוכב, ניגש והקיש על אפו לקול צחוקם של הנוכחים. בלילה לאחר הקבורה, בא הנפטר בחלום לאותו בחור ואמר לו שהוא קורא אותו לדין תורה בבית דין של מעלה על שביזה אותו.בבוקר קם הבחור בבהלה, וסיפר על החלום לאביו. האב הרגיעו וניחמו, אך משנשנה החלום במשך כמה לילות הלכו למהרש"א ושחו לו על כל הענין. מיד ציווה שיביאו את הבחור שישן בביתו, וכאשר יתעורר בלילה בבעתה ימהרו להודיעו על כך. הבחור הובא לבית המהרש"א וישן באחד החדרים, ואכן באמצע הלילה התחיל הבחור לצווח מבהלה.המהרש"א הוזעק למיטת הבחור, והחל לדבר עם המת. "מה אתה רוצה מהבחור?" שאל המהרש"א, והלה ענה: הוא ביזה אותי. שאל המהרש"א: "הלא רשע גמור היית כל חייך, וכי לא מגיע לך שיבזו אותך?!" ענה המת: לא, לא הייתי רשע גמור. מעשה אחד עשיתי בחיי שבגינו אינני ראוי להיקרא 'רשע'.וכך סיפר המת: "פעם ראיתי יהודי תלמיד חכם נופל לתוך הנהר וטובע, מיד קפצתי לתוך המים והצלתי את חייו. הודות להצלה זו נעשינו ידידים, ומחמת זה התחלתי לתמוך בו ולפרנסו כל ימי חייו. כאשר באתי לעולם העליון קידמו אותו בכבוד רב כמו תלמיד חכם, ולא הזכירו לי שום עוונות. בשמים אמרו, שמכיון שהצלתי תלמיד חכם והחזקתי בו, יש לי דין של תלמיד חכם, ולכן אני תובע את הבחור כמי שביזה תלמיד חכם".שמע המהרש"א את דברי המת וענה לו: "עליך לדעת, שאמנם בגלל שהחזקת תלמיד חכם, יש עליך דין של ת"ח, אבל לאמיתו של דבר העבירות שלך לא נמחקו. עכשיו רוצה השטן להכשיל אותך, כי אם אתה תגרום שהבחור ימות, תתבטל כל טענתך שאתה תלמיד חכם בגלל שתמכת בת"ח, כיון שאתה גורם למותו של תלמיד חכם צעיר. עצתי לך, שתוותר ותמחל לבחור וכך תוכל להמשיך ולהחזיק בתואר 'תלמיד חכם". למשמע דבריו השתתק המת, ויותר לא הגיע בחלום אל הבחור.למדנו שאדם המחזיק בתלמיד חכם ומפרנס אותו יש לו דין של תלמיד חכם, גם אם הוא רחוק מאד מעולמה של תורה.כעת נוכל ליישב את שתי הקושיות בהן פתחנו: אכן, אדם שלומד תורה אך איננו מקיים את מצוותיה לא שייך להחשיבו כאדם שיש בו תורה. לימוד התורה ללא קיום המצוות שבה אין לו כל ערך. בהכרח איפוא שכוונת המדרש לומר שהלולב רומז לאנשים שאמנם אין בהם תורה ומעשים טובים מצד עצמם, אבל הם תומכי תורה. הם מחזיקים בלומדי התורה, וככאלו נחשבים הם בעלי תורה, למרות שמימיהם לא פתחו ספר.מכיון שכך תיושב גם הקושיה השניה הפלא ופלא, שהרי אותם אנשים אין בהם תורה מצד עצמם, ולכן לא נצווינו ליטול את התמר עצמו. אמנם תורה אין בהם, אבל הם מחזיקי תורה ובשל כך ציוותה התורה ליטול את הלולב שהוא הענף המחזיק את התמר, ובכך רמזה לנו התורה על אותם אנשים שאינם מקיימים בעצמם את מצוות התורה, אך בשל היותם מחזיקי תורה נחשב הדבר שהם בעלי תורה אך בלא מעשים טובים.