מי שהוא מברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות

קבלתי מסמקו"ל המופלג מהרש"ס סלנט זצ"ל שהיה מקפיד על זה, עכ"ל. ונראה שזהו המקור למנהג רבינו הק' מסאטמאר זצ"ל, שכל המכובדים שניתן נידם ספר תורה, עמדו סביב הבימה, ורבינו הק' מסאטמאר הקיף שבעה פעמים את הבימה בספרי התורה בשמחת תורה, מקוד מקומו אותם בכל הקפה עם הספר תורה שבידו.

ולא כי אין מפורש בלשון זה להקיף עם כל המכובדים שאחזו בידם ספר תורה, וכפשטות לשון הרמ"א (סימן תפ"ט): להקיף עם ספרי התורה הבימה. ומשמע דעיקר המנהג הוא להקיף הבימה, ולא להקיף הספר תורה. וכמועל אב"י (סימן כה, סעיף לו), אף שמחזיק מנהג האר"י ז"ל להניח ספר תורה בתיבה בעת ההקפות, אבל מפורש מדבריו, שלפני מנהג האר"י ז"ל, לא ידעו ממנהג זה כלל, ולא נהגו בו.

טהור בזוהר הק' (חלק ג, דף רנו:), בזה הלשון: ונוהגין למעבד ישראל קדוש, ולהקפות שמחה פורה, עכ"ל. ולכאורה אין מפורש בלשון זה שמקיפים את הבימה, אבל נשמכת עלינו עדותו של הר"י הק' כשער הכוונות (פרשת פלסט): להקיף עם ספרי התורה הבימה. וכן הוא פשטות לשון שער הכוונות (אדרוסי הג סוכות, הקדמה), שכוונת הזוהר היא לכך.

ונראה שגם למנהג רבינו ז"ל יפה לומר לשון האר"י ז"ל בתפילה שתיקן לומר לפני ההקפות: להקיף שבע הקפות לתיבה שבה ספר תורה. יש לומר הכוונה, לתיבה שבה קוראים בספר תורה כל השנה.

ועל מנהג הר"י ז"ל בזה העיר תלמידו מהרח"ו בשער הכוונות (שם) בזה הלשון: וראיתי למורי ז"ל נזהר מאד בדבר זה להקיף לספר התורה, לו לפניו או לפניו או לאחריו, עכ"ל.

והנה הר"י ז"ל עשה שינוי גדול בשאר מנהג ההקפות, בכתבו בעבודת הקודש (בפרק שער שמיר, סימן יג) בזה הלשון: תחילת וראש יניחו ספר תורה בתיבה, וישבו אצלם יראי שמים, וילוו אחוזים בספר תורה כל זמן ההקפות, כי כן הכוונה, לתיבה שבה קוראים בספר תורה כל השנה.