מכתב מראש הישיבה שליט"א

שָׂמֵחַ בַּסוּכָּה, שָׂמֵחַ בַּבַּיִת

בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ

יוֹם ה' פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה א', הָאוֹת הַשְׁלִישִׁית שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ"ה, י"ג תִּשְׁרֵי, שְׁנַת ה'תשפ"ז

לִכְבוֹד ... נֵרוֹ יָאִיר

אֲנַחְנוּ כְּבָר עוֹמְדִים בְּעֶרֶב סוּכּוֹת, כְּבָר מַגִּיעַ חַג הַסּוּכּוֹת הַקָּדוֹשׁ; בְּכָל פַּעַם שֶׁאַתָּה נִכְנָס לַסֵּכָּה תַּזְמִין אֶת הָאוּשְׁפִּיזִין הַקְדוֹשִׁים, הָאוֹרְחִים הַקְדוֹשִׁים. כָּתוּב בַּזְוֹהַר (פְּרָשַׁת אֱמוֹר, קד.) שֶׁהַאוּשְׁפִּיזִין מַגִּיעִים רַק כְּשֶׁמַזְמִינִים אוֹתָם; תַּגִּיד: "אֲזַמִין לִסְעוּדָתִי, אוּשְׁפִּיזִין עִילָאִין, אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב משֶׁה אַהֲרֹן יוֹסֵף וְדָוִד", וְאַל תִּבְרַח מֵהַסֵּכָּה, וְאֵל תִּתְרַגֵז עַל אִשְׁתְּךָ וְהַיְלָדִים, וְאִם הַסֵּכָּה קְטַנָּה, יוֹשְׁבִים צְפוּפִים וְנִשְׁפַּךְ וְיֵשׁ בַּלַגָּן תִּשָּׁאֵר בְּשִׂמְחָה, שֶׁשׁוּם דָּבָר לֹא יְעַנְיֵן אוֹתְךָ, תִּזְכּוֹר מִי יוֹשֵׁב לְיָדְךָ, תִּזְכּוֹר שֶׁהָאוֹרְחִים הַקְדוֹשִׁים נִמְצָאִים כָּאן, וַאֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאִם הָיָה אֶצְלְךְ בַּסֵּכָּה הָרַב שֶׁלְךְ אוֹ מוֹרֶה הַהוֹרָאָה שֶׁלְךָ הָיִיתָ יוֹשֵׁב וּמְחַיִךְ, וַאֲפִילוּ שֶׁהַיְלָדִים רוֹקְדִים וְקוֹפְצִים, נְשְׁפַּךְ וְיֵשׁ בַּלַגָּן וְכוּ' – לֹא הָיִיתָ צוֹעֵק.

אַף פַּעַם אַל תִּזְרֹק מַשֶׁהוּ מִתּוֹךְ כַּעַס, אוֹ תִּשְׁבֹּר מַשֶׁהוּ מִכַּעַס, כָּתוּב בַּזְוֹהַר (פָּרָשַׁת פִּקּוּדֵי רסג:) שֶׁאִם אָדָם – כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס – זוֹרֵק מַשֶׁהוּ אוֹ שׁוֹבֵר מַשֶׁהוּ – יֵשׁ מַלְאָכִים שֶׁמְמֵנִים בִּמְיֵחָד עַל זֶה, הֵם לוֹקְחִים אֶת הַדָּבָר שֶׁהָאָדָם זֶרַק וְהֵם מְבִיאִים אֶת זֶה בַּשָּׁמַיִם לְהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ וְאוֹמְרִים: "רְאוּ, הָאָדָם הַזֶּה הֵבִיא קָרְבָּן לַעֲבוֹדָה זָרָה״, וַחֲכָמֵינוּ הַקְדוֹשִׁים אוֹמְרִים (שַׁבָּת קה:): "כָּל הַכּוֹעֶס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה", תִּזָּהֵר מְאֹד לֹא לִהְיוֹת בְּכַעַס, לֹא לִזְרֹק דְּבָרִים, לֹא לִשְׁבֹּר דְּבָרִים; תְּרַחֵם עַל הַיְלָדִים שֶׁלְךָ, כִּי כְּשֶׁהַהוֹרִים בְכַעַס הַיְלָדִים נֶחֱרָסִים, כָּל הַבַּיִת נֶחְרָב.

בְּיָמֵינוּ צְרִיכִים לְהִזָהֵר יוֹתֵר שֶׁיִּהְיֶה שָׁמֵחַ בַּבַּיִת, שֶׁהַיְלָדִים יֹאהֲבוּ לִהְיוֹת בַּבַּיִת, שֶׁהַיְלָדִים לֹא יִרְצוּ לַעֲזֹב אֶת דֶּרֶךְ הַיַּהֲדוּת; כִּי פַּעַם הָיוּ נִסְיוֹנוֹת שֶׁל מַשְׂכִּילִים, מְחַקְרִים וְכוּ', הַיּוֹם אֵין אֶת הַנִּסְיוֹנוֹת הָאֵלּוּ, הַיּוֹם יֵשׁ נְסָיוֹן שֶׁאֲנָשִׁים רוֹצִים אַהֲבָה, אֲנָשִׁים רוֹצִים חֹם, וּכְשֶׁהַיְלָדִים לֹא מְקַבְּלִים אֶת זֶה בַּבַּיִת הֵם מְחַפְּשִׁים אֶת זֶה אֵצֶל אוּמוֹת הָעוֹלָם הַשֵׁם יִשְׁמְרֵנוּ; וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמְּקַיְמִים מִצְווֹת, מַגִּיעָה שַׁבָּת, מַגִּיעַ חַג – חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה בְּשִׂמְחָה, בְּאַהֲבָה וּבְחֹם, שֶׁהַיְלָדִים יִרְצוּ אֶת זֶה, שֶׁהַיְלָדִים יְצַפּוּ וְיִשְׁאֲלוּ: "מָתַי כְּבָר מַגִּיעַ חַג? מָתַי כְּבָר יַגִיעוּ הַיָּמִים שֶׁהוֹלֵךְ לִהְיוֹת מְאֹד שָׂמֵחַ בַּבַּיִת ?" כָּךְ הֵם יַחֲזִיקוּ בְּזֶה כָּל חַיֵּיהֶם.

הַשֵׁם יַעֲזר שֶׁתַּצְלִיחַ בְּכָל הָעִנְיָנִים. חַג שָׂמֵחַ.

(עֲצָתוֹ אֱמוּנָה בְּרָכָה-א תשפ"ז)